דילוג לתוכן העיקרי

בתי תפילין של ראש

קובץ טקסט

בתי תפילין של ראש

בכל אחד מבתי התפילין מונחות ארבע הפרשיות המצוות על הנחת תפילין. אולם בעוד שבתפילין של יד כתובות כל הפרשיות על קלף אחד, בתפילין של ראש יש ארבעה תאים ובכל אחד מהם קלף ועליו פרשייה אחת. כבר ראינו בשיעורים קודמים כי כאשר יש למצווה מסוימת כמה מרכיבים עלינו לתהות על מידת הקשר ביניהם. בשיעור זה נעסוק ברמת הקשר בין פרשיות תפילין של ראש: האם אלה ארבע פרשיות נפרדות שרק מונחות זו בצד זו או שמא לפנינו בית אחד המורכב מארבע פרשיות? האם מדובר בארבעה בתים נפרדים או שמא בבית אחד שיש בו "ארבעה חדרים"?

למעשה, ייתכן ששאלה זו נובעת מקושי לשוני. בפרשת בא מתארת התורה את התפילין של ראש בשני אופנים שונים: בתחילת הפרשה היא משתמשת במילה "זיכרון" (בלשון יחיד) ומתייחסת אל התפילין כאל יחידה אחת בעוד שבהמשך היא משתמשת במילה "טוטפות" - לשון רבים.

המקור הראשי שבאמצעותו ניתן לבחון שאלה תיאורטית זו הוא אופן עשיית הבתים: עד כמה צריכים הבתים להיות קשורים זה בזה עוד בשלבי העשייה?

שאלה זו נידונה על ידי התנאים בכמה מקומות. במכילתא דרשב"י (מדרש הלכה לספר שמות מבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי) מובאת דעה שניתן למקם את ארבעת הבתים הללו בארבעה מקומות שונים בראשו של המניח. מהווה אמינא זו נראה שמבחינה הלכתית יש לכל פרשייה מעמד עצמאי, אלא שהיא נדחית בגלל לשון היחיד - "זיכרון" - שבה משתמשת הפרשה ביחס לתפילין. מכל מקום, ההווה אמינא של המכילתא ברורה למדיי ביחס לאפשרות שהפרשיות יונחו בנפרד, ואף מסקנת המכילתא אינה דורשת חיבור פיזי בין הפרשיות ומסתפקת בהנחתן במקום אחד על ראש המניח.

הברייתא במסכת מנחות (לד ע"ב) דנה אף היא בשאלה שהעלינו, אם כי מזווית צנועה יותר - האם מותר לייצר את הבתים מחתיכות עור שונות. הגמרא שם אמנם אינה מעלה את האפשרות המובאת במכילתא, להניח כל בית במקום אחר בראש, אך גם היא דנה, למעשה, ברמת הקשר הפנימי בין הבתים בשעת הכנת התפילין. אפשרות זו (אשר, כפי שכבר הטעמנו, נסמכת כנראה על כך שהתורה מכנה את התפילין "טוטפות", בלשון רבים) מלמדת כי לפחות בשלב ההווה אמינא חשבה הגמרא שמדובר בארבעה בתים נפרדים. השאלה הנשאלת היא, כמובן, כיצד יש להבין את מסקנת הגמרא: הגמרא אמנם דוחה את האפשרות לעשות תפילין מחתיכות שונות של עור בגלל המילה "זיכרון", אולם עדיין ניתן לטעון כי כל פרשה עומדת, למעשה, בפני עצמה ושהחיוב לעשותן מחתיכת עור אחת נובע מגזרת הכתוב של התורה במילה "זיכרון". על אף שהתפילין צריכות להיעשות מחתיכת עור אחת ניתן עדיין לטעון כי הפרשיות אינן ארבעה חלקים של יחידה אחת.

סיכום:

ראינו כי יש שני אופנים להבין את משמעות ארבעת הבתים של התפילין וכי נראה שהם מבוססים על המתח הלשוני בין השימוש במונח "זיכרון", לשון יחיד, לבין השימוש במונח "טוטפות" - לשון רבים. דיון המכילתא ביחס למקום הנחת התפילין ודיון הברייתא במנחות ביחס להכנתם תלויים בשאלה זו.

למרות המסקנה כי הבתים צריכים להיעשות מעור אחד עדיין יש מקום לשאול אם כל הפרשיות צריכות להיות מונחות יחד בתוך התפילין. המשך הברייתא, הדן בשאלה זו, עשוי אף הוא לשקף את החקירה היסודית שהעלינו ביחס לרמת הקשר בין הפרשיות: "וצריך שיהא ריוח ביניהם [בין הבתים], דברי רבי, וחכמים אומרים: אינו צריך [וייתכן שלדעתם רווח כזה אף יפסול את התפילין]" - לדעת רבי, שיש להשאיר מרווח בין הפרשיות, יש לכל אחת מהן מעמד עצמאי, ואילו לדעת חכמים, שיש לאחדן ולהפכן לבית אחד, מהווים תפילין של ראש יחידה אחת המורכבת מארבעה חלקים.

גם מסקנת הגמרא שהובאה לעיל כי ארבעת הבתים צריכים להיעשות מעור אחד אינה כה חד-משמעית: מה הדין אם התפילין נעשו מחתיכות עור שונות אך הודבקו ונתפרו יחד בגמר מעשה? שאלה זו הועלתה בספר התרומה ונידונה בהרחבה על ידי ר' עקיבא איגר, ואף היא עשויה להיות תלויה בחקירתנו: אם נאמר כי כל פרשייה עומדת בפני עצמה נוכל להכשיר תפילין שבתיהם נעשו בנפרד והודבקו בסוף התהליך לבית אחד.

אבן בוחן לשאלה שבה אנו עוסקים ניתן למצוא בדברי הרא"ש בשם השימושא רבה (אחד מן הגאונים, שהרא"ש בהלכות תפילין מביא בשמו שורה של הלכות) כי המחיצות שבין פרשיות תפילין של ראש צריכות להיות בנויות למחצה, ולא לכל גובה הבית. אם המחיצות עשויות רק למחצה ואינן מגיעות לכל גובה הבית נשמרים הן מקומה הנפרד של כל פרשה מחד והן שלמותו של הבית מאידך; מחיצות הבנויות לכל גובה הבית, לעומת זאת, מפרידות בצורה מוחלטת בין הפרשיות והופכות כל אחת מהן לבית בפני עצמו.

מחלוקת נוספת בעניין מבנה התפילין עשויה אף היא לסוב על רמת הקשר בין פרשיות תפילין של ראש. הגמרא (בדף לה ע"א) אומרת כי "צריך שיגיע חריץ למקום התפר". התפר שעליו מדברת הגמרא הוא התפר שבתיתורא, בסיס התפילין, אלא שהגמרא אינה מפרטת מהו אותו חריץ שצריך להגיע עד לבסיס התפילין. השיטה מקובצת מביא בשם תוספות פירוש שהכוונה לשי"ן המוטבעת על התפילין של ראש, ואם כך הגמרא אינה מלמדת אותנו דבר על הפרשיות ועל רמת הקשר ביניהן. אולם רש"י מסביר כי כוונת הגמרא לחריצים החיצוניים, המקבילים למחיצות הפנימיות שבין הפרשיות (שהברייתא בדף לד ע"ב אכן מכנה אותם בשם "חריץ" - "ואם אין חריצן ניכר - פסולות"). לדעת רש"י הגמרא פוסקת, אם כן, כי החריצים צריכים להגיע עד לבסיס התפילין ולעבור, למעשה, לכל אורכם, פסק שממנו עולה כי הגמרא סוברת שקיימת חלוקה משמעותית בין הפרשיות.

סיכום:

דנו בברייתות ובמימרות המובאות בגמרא ביחס לתפילין של ראש ובדברי הראשונים עליהן וראינו כי מחלוקות בפרטים הטכניים של מבנה התפילין עשויות לשקף מחלוקת עקרונית בתפישת הקשר שבין הפרשיות: האם מדובר בבית אחד המורכב מארבעה חלקים או שמא מדובר בארבעה בתים נפרדים.

נקודות מתודיות:

1. כפי שכבר ראינו בעבר, מערכת של כמה מרכיבים הקשורים להלכה מסוימת עשויה להיות יחידה הלכתית אחת המורכבת מכמה גורמים או כמה יחידות נפרדות שיש ביניהן קשר מסוים.

2. חשיבותה של הווה אמינא אינה רק בסלילת הדרך למסקנה אלא גם בהבלטת היבטים מסוימים שאינם נדחים אף למסקנה. הווה אמינא עשויה אמנם להידחות לגמרי, אך ייתכן שבמקרים מסוימים אין היא נדחית עקרונית אלא רק בגלל קשיים צדדיים וההנחה שבבסיסה עומדת בעינה גם למסקנה.

3. אופן העשייה של חפץ המשמש למצווה יכול ללמד על אופייה ועל מהותה.

4. אמירות מקבילות של תנאים יכולות ללמד על היגיון דומה גם אם הוא מופעל במקרים שונים. דיונים מקבילים אלו יכולים לעזור לנו לפעמים לעמוד על הפירוש הנכון של משנה או של ברייתא. בהקשר זה יש לשים לב לתוספתא, לירושלמי ולמדרשי ההלכה השונים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)