גיטין | דף כו | כתיבת הטופס לשמה

פשטות הלשון בסוגייתנו מורה שלדעת רבי אלעזר צריך לכתוב גם את טופס לשמה של האישה המתגרשת, אולם רש"י דחה אפשרות זו ופירש "ובלבד שישייר תורף לכתוב לשמה". לכאורה הדין עימו, שאם לא כן – יש בתקנת הסופר הפקעת קידושין מדרבנן, שהרי הגט אינו כשר אלא מדרבנן.

מכל מקום, במשנתנו פוסל רבי אלעזר טופסי גטין שלא נכתבו לשמה, גזרה שמא יכתבו גם את התורף שלא לשמה. וכך מפורש לעיל (כא ע"ב) בעניין כתיבת גט במחובר: "אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף". אומנם, יש מקום לבחון דין זה, שהרי מסקנת סוגייתנו היא אליבא דרבי אלעזר, הפוסל טופס גט שנכתב שלא לשמה, ואילו לגבי כתיבה במחובר אין כותבים טופס לכתחילה, אבל בדיעבד הגט כשר: "אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף. כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף ונתנו לה כשר". זאת ועוד: בסוגיית כתיבת חרש שוטה וקטן מכשיר שמואל כתיבת הטופס על ידיהם, על אף שאינם יכולים לכתוב לשמה, ומשמע שמותר להם לכתוב טופס הגט לכתחילה, כמו ששנינו "הכל כשרין לכתוב את הגט, אפילו חרש שוטה וקטן".

בראשונים הובאו מספר פתרונות לסתירה זו. הראב"ד (בספר הזכות) סובר שהלכה כהכרעת סוגייתנו: "הלכה כר"א. קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי". לכן אנו פוסקים כרבי אלעזר, שלא הכשיר כותבי טופסי גטין אלא פסלם, ומשמע שהם פסולים אף בדיעבד. לאור פסק זה דחה הראב"ד את הסוגיה בדף כא ע"ב מן ההלכה. לדבריו, אם כתב את הטופס במחובר הגט פסול, ואין לגרש בו אף אם תלשו לפני כתיבת התורף, והוא הדין בעניין חרש שוטה וקטן שכתבו את הטופס – הגט פסול אפילו אם בן דעת כתב את התורף לשמה. לכן פסק הראב"ד כרב הונא, המסביר שגט שנכתב על ידי חרש שוטה וקטן כשר רק כאשר גדול עומד על גביו.

הרמב"ן, לעומתו, הבחין בין הסוגיות והסביר שחכמים פסלו רק כשהסופר כתב טופס גט שלא לשמה, משום שזהו מקרה שכיח ביותר, אבל לא גזרו כלל בטופס שנכתב על ידי חרש שוטה וקטן, משום שמקרה זה נדיר. כך גם אסרו על בן דעת לכתוב במחובר לכתחילה, מפני שדבר זה שכיח יותר מכתיבת חרש שוטה וקטן, אך מכל מקום בדיעבד אין הגט פסול, משום שאין זה כל כך שכיח כמו סופר הכותב טופסי גיטין.

הרמב"ם (גירושין ג, ז) פסק כתנא קמא ולא כרבי אלעזר:

"מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גיטין ויניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם כדי שיכתבם לשם האיש המגרש ולשם האשה המתגרשת".

פסק זה הוא בניגוד לפשטות הסוגיה, אשר קבעה במפורש "הלכה כרבי אלעזר", ורוב הראשונים חלקו עליו.

בהסבר שיטתו אפשר להציע שהרמב"ם דחה את סוגייתנו מפני הסוגיה בדף כא ע"ב, המכשירה טופס גט שנכתב במחובר, כפי שאכן פסק הרמב"ם (גירושין א, ז):

"אין כותבין במחובר אפילו טופס הגט. כתב הטופס במחובר ותלשו, ואחר כך כתב שם האיש ושם האשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם וחתמו ונתנו לה – כשר".

אם כן, לדעת הרמב"ם אין לפסול טופסי גיטין בדיעבד, ולכן הוא הכריע כשיטת תנא קמא, המתיר לסופרים לכתוב טופסי גיטין לצורך פרנסתן.

וכך הסביר הר"ן את שיטת הרמב"ם:

"נראה שהוא סובר דאע"ג דרבה פסיק הכא כרבי אלעזר לא קי"ל הכי, דדחינן לה מקמי דרב יהודה אמר שמואל ורב הונא משמיה דעולא דאוקמוה למתניתין דהכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו וכו' בשייר מקום התורף... אלמא סבירא להו דלא גזרינן טופס אטו תורף".

אפשר להוסיף שהרמב"ם התקשה בדינו של רבי אלעזר: מדוע לדברי רבי אלעזר טופס שנכתב שלא לשמה פסול לגמרי, ואפילו אם נישאת תצא? מסתבר שלפי רבי אלעזר אין כאן גזרה בעלמא, אלא חז"ל תיקנו שגם הטופס זקוק ללשמה, כמו התורף. לפיכך אם לא כתב את הטופס לשמה הגט פסול, אפילו במצב שאינו שכיח. אם כן, הסוגיה בדף כג ע"א, המכשירה טופס שנכתב בידי חרש שוטה וקטן, היא בהכרח נגד שיטת רבי אלעזר.

[להרחבה בעניין זה עיינו במאמרו של הרב יאיר קאהן על כתיבת טופסי גיטין.]