גיטין | דף כז | שטר שנפל

מהמשנה בסוגייתנו אנו למדים שאי אפשר להשתמש בגט שאבד אלא אם כן יש יסוד מוצק להנחה שהגט הנמצא הוא הגט שאבד. הגמרא מביאה שתי דעות בעניין זה: רבה מצריך שני תנאים – מקום שהשיירות מצויות ושיש שני אנשים בעלי אותו השם בעיר – כדי לעורר ספק ולהטיל פגם בגט שאבד ונמצא, ואילו רבי זירא מעכב את השימוש בגט אף אם התקיים רק התנאי של נפילה במקום שהשיירות מצויות.

לכאורה יש להקשות על שיטת רבה: אם החשש הוא שיש עוד אדם בעל שם דומה, מדוע לא די בתנאי זה? יש להוסיף שסביר יותר לחשוש לכך במקום שהשיירות מצויות.

כדי להבין זאת נקדים מעט על סוגיית שטר שנפל. במסכת בבא מציעא (יב ע"ב) אנו למדים שביחס לשטר שנפל עולה חשש שמא מדובר בשטר מוקדם, דבר שאין חוששים לו בשטר רגיל, כיוון שנפילת השטר פוגעת בתוקפו. לא נרחיב בכך, אך נציין שזוהי עמדתו של הראב"ד (גנבה ואבדה יח, ד), ואילו לדעת הרמב"ם תוקפו של השטר אינו נפגע מכך שאבד.

אפשר ששני התנאים שדורש רבה קשורים לשני גורמים שונים: הגורם הראשון הוא קביעת העובדה שהגט אבד ואיתרע בנפילה, ואילו הגורם השני הוא החשש לקיומו של אדם נוסף בעל שם דומה.

את דברי רבי זירא, לעומת זאת, ניתן להבין כך: אפשר שהוא חושש רק לכך שיש עוד אדם עם שם דומה, ודי בכך ששיירות מצויות במקום האבדה כדי להיכנס לחשש זה, ולחלופין אפשר לומר שגם לדעתו מה שגורם לשטר לאבד מתוקפו הוא היותו אבוד, אך לדעתו די בכך שהשיירות מצויות לצורך כך. אומנם ספקו של רבי זירא בגמרא מתייחס רק למקרה של שיירות מצויות, ולא נידונה השאלה מה יהיה במקרה שבו ידוע שיש שני בני אדם עם אותו השם אך אין שיירות מצויות, ונראה שהראשונים נחלקו בדבר: לדעת הריטב"א רבי זירא פוסל את הגט, ואילו הר"ן טוען שאין להקיש ממקרה אחד לחברו משום "דטפי איכא למיחש בשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו ממאי דאיכא למיחש בשהוחזקו כיון שאין השיירות מצויות".