דילוג לתוכן העיקרי

גיטין | דף כח | חזקה לשעבר וחזקה להבא

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בהרחבה בדין "חזקת חיים". סוגיית חזקה בכלל, וחזקת חיים בפרט, נרחבת ביותר, ואין אפשרות להקיפה בעיון קצר. על כן נתמקד ביסוד חשוב אחד המתחדש בסוגייתנו, ושנוי במחלוקת בין אביי לרבא:

"רבא אמר: שמא מת לא חיישינן, שמא ימות חיישינן".

כוחה של החזקה הוא לברר את העבר כדי להשפיע על ההווה, אך אין בכוחה לנבא את העתיד לבוא. לכן אשתו של כוהן שהלך למדינת הים רשאית לאכול בתרומה, שכן כשהיא מבקשת לאכול נדרשת החזקה לברר את ההווה בלבד – שבעלה עודנו חי. ברם, כוהן האומר לאשתו "הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי" דורש ממנה באוכלה תרומה לברר לא רק את ההווה אלא גם את העתיד ולקבוע שבעוד שעה הוא עוד יהיה בחיים. לכך, לדעת רבא, החזקה אינה מועילה.

מדוע החזקה אינה יכולה לברר את העתיד? נראה שיש לכך שתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה נוגעת ליסוד דין חזקה דמעיקרא. כל האחרונים חקרו והתלבטו אם החזקה מבררת את הספק ולמעשה קובעת את המציאות באופן ודאי, או שמא החזקה אינה אלא 'הנהגה', כלומר הוראה הלכתית כיצד נכון לפעול על אף היות המצב מסופק, ובלשונו של ר' שמעון שקאפ (שערי יושר ב, ב):

"ונראה לי ביאור ענין זה, דהנה עיקר כלל התורה בדין חזקה הוא הוראת דין הנהגה ולא הוראת בירור הספיקות, היינו דאין חזקה דמעיקרא מכרעת את מציאות הענין לומר דיש לנו דבר מכריע שלא נשתנה הדבר מכמו שהיה מקודם, אלא דגילתה לנו תורה לענין הנהגת המעשה להתנהג כפי הדין הראוי להיות קודם השינוי".

נפקא מינה פשוטה לחקירה זו היא אם ניתן לסמוך על חזקה במקום שאפשר לברר את הספק בדרך אחרת: אם חזקה יוצרת בירור מושלם – אין טעם בבירור בדרכים אחרות, אך אם החזקה אינה אלא הוראה והנהגה במקום ספק – מוטב לברר את הספק באופן מושלם בעזרת כלים אחרים.

אפשר שהחקירה קשורה גם לענייננו. אילו הייתה החזקה מבררת את הספק לחלוטין, הרי שמבחינתנו הייתה זו ודאות גמורה, וכדרך שאנו משוכנעים שהבעל חי בהווה, כך היינו אמורים להיות משוכנעים שיחיה גם בעתיד – הספק שמא מת נפשט ונעלם, וברור לנו שהוא חי. אולם אם החזקה אינה מבררת את הספק אלא רק מנחה בנוגע לדרך הפעולה הנכונה בהווה, בהחלט יש מקום להבחין בין חזקה לשעבר ובין חזקה להבא. החזקה על העבר מדריכה אותנו כיצד לנהוג בהווה, אך מכיוון שהספק עומד בעינו, לא נדע כיצד נתנהג בעתיד, ובלשון העם: כאשר נגיע לגשר – נחצה אותו.

אומנם, מדברי האחרונים (ראה פני יהושע בסוגייתנו, ובהרחבה רבה בערך 'חזקה' באנציקלופדיה תלמודית, בסעיף בעניין חזקה להבא) נראה שיש גורם נוסף המונע הסתמכות על החזקה בעתיד, אשר קשור לסוגייתנו באופן מיוחד: מהותה של החזקה היא שהמציאות הידועה לנו בעבר אינה משתנה. אך האם אומנם אין ההלכה מכירה בשינויים אפשריים המתרחשים במציאות? נראה, אם כן, שיש להבחין בעניין זה בין תחומים שונים. כך למשל אם במקווה יש ארבעים סאה והוא כשר לטבילה, החזקה אכן אמורה להועיל לעולם, משום שאם לא ייגע בו מישהו ויוציא את מימיו – הוא יישאר כשר. מאידך, בכל הנוגע לחזקת החיים של הכוהן, חזקה זו בוודאי אינה מועילה לעולם, שכן האדם הולך אל בית עולמו ואין מובטחים לו חיי נצח. לשון אחרת – חזקת החיים בוודאי תשתנה יום אחד. לכן כל עוד עוסקים בבירור ההווה ניתן להניח שהכוהן עדיין בחיים, אך אם מבקשים לנבא את העתיד ולומר שיחיה בעוד שעה, עומדת כנגדנו גם נבואה אחרת – יבוא יום והוא ילך לעולמו – ובכגון זה אין סומכים על החזקה.

ואומנם, מוסכם בין הפוסקים שעיקר הדין שאין אומרים חזקה להבא נוגע לאותן חזקות העתידות להשתנות בוודאי. ראשונים ואחרונים ביססו הלכות שונות על עניין חזקה על העתיד לעומת חזקה על העבר, ונזכיר רק דוגמה אחת להבהרת הדברים. בגמרא במסכת נידה נחלקו חכמים אם "וסתות דאורייתא" או "וסתות דרבנן": אישה צופה שתראה דם במועד קבוע מבחינתה, והשאלה היא אם ראיית הדם במועד זה היא ודאית או מסופקת. להלכה נפסק שווסתות דרבנן, שכן מדאורייתא כל עוד אין הוכחה חד משמעית שהאישה ראתה דם הרי היא בחזקת טהרה.

והנה, הנודע ביהודה (מהדורה קמא, יורה דעה נה–נו) חידש שכל הדין שווסתות דרבנן נוגע אך ורק לשאלה אם האישה נטמאה בעבר – אם עבר יום הווסת והיא לא בדקה את עצמה, מן התורה היא בחזקת טהרה. ברם אם היא מבקשת לשמש מיטתה עם בעלה, הדבר אסור מן התורה. הנודע ביהודה מסביר שכאשר שואלים מה מעמדה של האישה בהווה חזקת הטהרה היא העיקר, אך אם היא מבקשת לשמש היא נדרשת להצהיר לא רק שכעת היא טהורה אלא שגם בהמשך, כאשר תתייחד עם בעלה, היא לא תראה דם. ובכן, מכיוון שהדם בסופו של דבר בוודאי יבוא, בכגון זה אין אומרים "חזקה עליה שלא תראה" ודי לנו אם חידשנו ש"חזקה עליה שלא ראתה".

כאמור, הדוגמות בעניין זה עוד רבות, והן עוסקות בכל תחומי התורה: מדיני קידושין לקטנה שהלך אביה למדינת הים (תוספות קידושין מה ע"ב) ועד לחובת בדיקת הציצית קודם הברכה (ראה באנציקלופדיה תלמודית שם), והדברים ארוכים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)