גיטין | דף סא | קניינו של קטן
המשנה הפותחת את סוגייתנו קובעת שיש איסור גזל במציאת חרש, שוטה וקטן "מפני דרכי שלום": לדעת רבי יוסי מדובר ב"גזל גמור" שמוציאים אותו מיד הגזלן בבית דין, ואילו לדעת חכמים אין זה גזל גמור. רב חסדא מסביר שגם רבי יוסי סבור שמדובר בגזל מדרבנן בלבד, שהרי קטן אינו יכול לקנות את המציאה או להקנות אותה, משום שאינו בן דעת.
אולם בגמרא להלן (סד ע"ב) מובאת עמדה שונה, ולפיה קטן שיש בו דעה ומסוגל להבחין בין חפץ רצוי לחפץ חסר ערך יכול לקנות:
"אמר רב יהודה אמר רב אסי: צרור וזורקו אגוז ונוטלו – זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים".
התוספות (סנהדרין סח ע"ב ד"ה קטן) הסבירו שדבריו של רב אסי הם מדאורייתא, ושאלו מה ההבדל בין דין זה ובין דין מציאת קטן הנזכר בסוגייתנו.
על כך השיבו התוספות שרב אסי מדבר על מקרה שבו גדול מקנה את החפץ לקטן, ולכן הקניין מועיל, מה שאין כן במציאת קטן. כאשר גדול בן דעת נותן מתנה לקטן, עיקר הקניין נעשה על ידי הגדול, ואילו במציאה הפעולה נעשית על ידי הקטן בלבד. נראה שכך סבר גם הרמב"ם, שבהלכות זכייה ומתנה (ד, ז) פסק כרב אסי ובהלכות גזלה ואבדה (יז, יב) פסק כדברי רב חסדא.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)