דילוג לתוכן העיקרי

גיטין | דף סב | ישנו בתורת גיטין

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה מי יכול להיות שליח לגירושין, ומביאה ראיות לכך שגבר יכול להיות שליחו של הבעל להוליך את הגט ואישה יכולה להיות שליחה של האישה לקבל אותו. לכאורה הדבר פשוט, שהרי כלל ידוע הוא ששלוחו של אדם כמותו, אך הגמרא טורחת להביא ראיות לעניין זה.

לאחר מכן מעלה הגמרא שאלה נוספת: האם גבר יכול להיות שליח האישה לקבלת הגט ואישה יכולה להיות שליחת הבעל להולכת הגט, או שגבר נחשב כמי ש'אינו בתורת' קבלת הגט ואישה 'אינה בתורת' הולכה?

בעלי התוספות (ד"ה איש) מסבירים ששאלת הגמרא מבוססת על כך ש"בגט אשה בהולכה לא שייכא ואיש בקבלה", כלומר השאלה נוגעת למהות העיקרון הנזכר: האם התנאי לשליחות, 'ישנו בתורת גיטין', מתקיים בכך שאדם שייך בחלק מדיני הגט, או שעליו להיות שייך בדין המסוים שלשמו נשלח?

על פי זה אפשר להבין מדוע נדרשה הגמרא בסוגייתנו לראיות שונות ולא הסבירה בפשטות ששליחי הגט שואבים את סמכותם מכוח דין "שלוחו של אדם כמותו": כלל זה אינו מתייחס לפעולה שאדם עושה עבור עצמו אלא לפעולה מכוחו, ורק הראיות לכך שהבעל עצמו יכול להיות שליח הולכה והאישה עצמה יכולה להיות שליחת קבלה מסייעות להבנת העיקרון העומד בבסיס השליחות, ולכן הן הובאו כהשלמה לכלל המוכר "שלוחו של אדם כמותו".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)