גיטין | דף עב | זה גיטך אם מתי

המשנה הפותחת את סוגייתנו מבחינה בין דרכי ניסוח שונות של בעל התולה את חלות הגט במיתתו:

"זה גיטיך אם מתי, זה גיטיך מחולי זה, זה גיטיך לאחר מיתה – לא אמר כלום; מהיום אם מתי, מעכשיו אם מתי – הרי זה גט".

המשנה מבחינה בין שתי דרכים עקרוניות לקשור בין הגט למיתה. דרך אחת היא "זה גיטך לאחר מיתה" – הבעל דוחה את חלות הגט עד לאחר מותו, ומכיוון שאי אפשר לגרש לאחר מיתה הרי שלא אמר כלום והגט בטל. הדרך השנייה היא "מהיום אם מתי" – הבעל מפרש שהגט יחול כבר עכשיו, אך מתנה את החלות בכך שימות בעתיד.

בין שני המצבים יש מצב ביניים, ובו הבעל אומר "זה גיטך אם מתי". המשנה משווה בין מקרה זה ובין האפשרות הראשונה, אך מדברי הגמרא עולה תמונה מורכבת יותר:

"אמר אביי: אם מתי – שתי לשונות משמע, משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה. אמר לה מהיום – כמאן דאמר לה מעכשיו דמי, לא אמר לה מהיום – כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי".

מפשט הדברים עולה שלשון "אם" מסופקת, ומן ההקשר יש ללמוד לאיזו מן האפשרויות הנ"ל יש לשייך אותה.

עם זאת נראה שאפשר להציע דרך שונה לנתח את משמעותה של לשון זו ולהבדיל בינה ובין חברותיה. כאשר מתבוננים בדקדוק בשתי הדרכים שהצענו לעיל אפשר לראות שלמעשה כלל לא מדובר ב'תנאי'. כאשר הבעל אומר "זה גיטך לאחר מיתה" הוא אינו מתנה את הגט במיתה אלא פשוט מתאר את נקודת הזמן שבה יחול הגט. באותה מידה יכול היה לומר גם "זה גיטך לאחר שלושים יום" או "זה גיטך כשירד הגשם הראשון". גם כאשר הבעל אומר "זה גיטך מהיום אם מתי", ובעיקר אם הוא אומר "על מנת שאמות", נראה כי המיתה עצמה איננה מחילה את הגט אלא היא רק המציאות שהבעל מסתמך עליה: הבעל מחיל את הגט מעכשיו, רק על הצד שאפשרות מסוימת תתברר כנכונה, ובאותה מידה יכול היה לומר "זה גיטך מעכשיו אם שש כפול שבע הם ארבעים ושתיים". המיתה היא רק מידע עובדתי שעדיין לא הגיע לידינו, ולא חלק מחלות הגט.

לעומת זאת, כאשר אדם אומר "זה גיטך אם מתי" אפשר להבין שמדובר ב'תנאי' של ממש. הבעל תולה את חלות הגט במיתה באופן מהותי ויוצר חלות של 'גט מותנה'.

הרב זלמן נחמיה גולדברג (במאמרו בשעלי דעת ה) כתב דברים ברוח זו, והוכיח את ייחודיותו של האומר "זה גיטך אם מתי" מפסיקת הרמב"ם (גירושין ח, א):

"המגרש על תנאי, כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים, לא בשעת נתינת הגט לידה. לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון אף על פי שהגיע הגט לידה, ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת, ולכתחלה לא תנשא עד שיתקיים התנאי, ואם נשאת לא תצא, אלא אם כן לא נשאר בידה לקיימו, שהרי בטל התנאי".

הרמב"ם פוסק שכאשר אדם מגרש על תנאי אין הגט חל עד שהתנאי יתקיים, ואם מת הבעל או נשרף הגט קודם לכן – הגט בטל. למרות זאת הוא פוסק שאם האישה נישאת לאיש אחר קודם קיום התנאי, לא תצא. המגיד משנה שם תמה על דברי הרמב"ם:

"דברי רבינו בכאן מתמיהים הם מאד אצלי במה שאמר ואם נשאת לא תצא, שהרי זו לדעתו ז"ל אינה מגורשת עד שיתקיים התנאי... ומן הדומה שעדיין היא אשת איש גמורה, שאל"כ היאך יכול הבעל לבטלו ולמה אם נשרף יהיה בטל?".

הרב גולדברג ביאר שלדעת הרמב"ם גירושין שנעשו בלשון "אם" חלים למפרע משעת מתן הגט אך תלויים באופן מהותי בקיום התנאי. לכן כאשר הגט נשרף או שהבעל מת, שוב אי אפשר להשלים את יצירת החלות של הגט, שטרם הושלמה. מאידך, אם בסופו של דבר התנאי התקיים, התברר למפרע שהאישה הייתה מגורשת משעת מתן הגט, ומשום כך אם נישאת לא תצא, כי כשיתקיים התנאי יתברר שכבר כעת אין היא אשת איש.