דילוג לתוכן העיקרי

גיטין | דף פה | הרי את מותרת לכל אדם

שנינו במשנה:

"גופו של גט: הרי את מותרת לכל אדם".

הגמרא עומדת על ההבדל המהותי שבין גירושי אישה ובין שחרור שפחה. כדי לשחרר שפחה יש להקנות לה את עצמה, שהרי שפחה ועבד הם קניינו של הבעלים, ועל כן לב ליבו של תהליך השחרור הוא הענקת זהות אישית ועצמית לשפחה, ובלשון הגמרא – "הרי את לעצמך".

לעומת השפחה, "אישה לא קני לגופה" – אף שהקידושין הם פעולה קניינית לכל דבר, ובשבוע הבא נתחיל בעזרת ה' ללמוד את מסכת קידושין ונעמוד על הזיקה ההדוקה שבין הקידושין לקניין, הרי שבמהותו של התהליך מדובר ב"קדושה", דהיינו יצירת חלות איסורית, בבבחינת "אסר לה אכולי עלמא כהקדש" (קידושין ב ע"ב). מהלך הקידושין איננו מהלך של 'השתלטות' הבעל על האישה, כפי שהוא משתלט על שפחה, אלא מהלך של יצירה ובנייה משותפת. יחדיו הם בונים את התא המשפחתי, ומשמעותו המרכזית – 'וזר לא יקרב אליהם'. האישה אינה הופכת לממונו של הבעל אלא נאסרת באישות על כל העולם, ולכן גופו של הגט הוא "הרי את מותרת לכל אדם". אמירה זו נוגעת לא רק לאישה אלא לשני בני הזוג. ביתם חרב, למרבה הצער, ובסיומה של המסכת נלמד על כך ש"מזבח מוריד עליהם דמעות", אך מבחינה הלכתית רשאים כעת גם אחרים להיכנס לבית זה, והרי האישה מותרת לכל אדם.

הפרידה מן הבעל, וההיתר המיידי לכולי עלמא, הם "גופו של גט".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)