ברכה ארוכה וקצרה

 

המשנה בדף יא. קובעת שלפני ואחרי ק”ש יש ברכות. "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה".

 

מיד אחר כך, מופיעים שני מאמרים שמזכירים "ארוך" ו"קצר".

 

1.  אחת ארוכה ואחת קצרה

2. מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך

 

בהבנת פירוש המאמרים רבו השיטות.

 

א. שיטת רש"י. רש"י מסביר ש"אחת ארוכה ואחת קצרה" מתייחס למשפט הקודם - "בערב מברך... שתים לאחריה". הברכות שלאחר ק"ש של ערבית הן אחת ארוכה ואחת קצרה, היינו ארוכה אמת ואמונה, קצרה השכיבנו. למרות שאין הדבר מפורש ברש"י, נראה ברור שגם המאמר השני הוא המשך של אותו ענין - אסור להחליף את הארוכה בקצרה, לקצר את הארוך או להאריך את הקצר.

 

תוס' שואל הרבה שאלות על שיטה זו. ראשונה, הוא שואל, בעצם, מה הקריטריון לקבוע שהשכיבנו היא ברכה קצרה? תוס' מודע לקיום התוספתא שמונה את ברכות המצוות וברכות הנהנין ("ברכות הפירות") כברכות קצרות, וברור שהשכיבנו ארוך בהרבה. שנית תוס' שואל על המאמר השני בטענתו שאכן מותר לקצר את אמת ואמונה (דף יד:) ולהאריך את השכיבנו (מנהג הוספת פיוטים בימים טובים לברכות ק"ש של ערבית).

 

התירוץ הפשוט בשיטת רש"י הוא שאין הגדרת "ארוך וקצר" תלויה במספר המילים אלא במספר הנושאים. כך פירש המאירי - אמת ואמונה ארוכה כי צריך לפרש יציאת מצרים, ומכת בכורות, וקריעת ים סוף. וכן ענין אמיתות אלוקותו עלינו. משא"כ בהשכיבנו, שנושאה פשוט ולא מורכב - שמירת ה' עלינו מכל פגע. ממילא, האיסור של המאמר השני גם מתפרש בהתאם - אסור לקצר את הארוך, כלומר, אסור להשמיט נושא ולבטל את מורכבותו, וכן להיפך.

 

נמצא שאין איסור כלל להוסיף מילים, ואפילו לא לחסר מילים, בתנאי ששומרים על הנושאים המיוחדים של כל ברכה.

ב. פירוש שני בשיטת רש"י עולה מלשון הרשב"א (ד"ה אחת) בהביאו את קושיית ר"ת מקיצור אמת ואמונה בדף יד:. וזה לשונו: "דאמר הכי מודים אנחנו לך ה' אלוקינו וכו' הרי שזו קצר יותר מאמת ואמונה וחזרה אמת ואמונה קצרה והשכיבנו ארוכה." מתוך משפט זה משתמע ששיטת רש"י מפרשת אחת ארוכה ואחת קצרה בצורה יחסית - יש שתי ברכות, אחת מהן ארוכה יותר מהשנייה והשנייה קצרה יותר. הקפידא של המאמר השני אם כן יתפרש שאין לשנות את הגודל היחסי של שתי ברכות אלו, ועל זה הקשו התוספות שנוסח הקצר של אמת ואמונה לא רק מקצרת את הברכה הארוכה אלא מקצרת אותה בצורה שהופכת אותה לקצרה יותר מברכת השכיבנו. (יש לציין שרש"י בדף יד: פירש את הגמ' שם בצורה שאין העובדה הזאת נכונה - ברכת "מודים אנחנו לך" עדיין ארוכה היא מהשכיבנו.)

 

לפי זה יוצא שכל ההלכה הזאת היא דין מיוחד בברכות קריאת שמע ואין לזה כל השלכות לגבי ברכות אחרות. וודאי יכול להאריך או לקצר בברכות אחרות. (עיין גם בתוס' הרא"ש.)

 

ג. ר"ת. חידושו של ר"ת הוא לנתק את המאמר השני מתחילת המשנה. מקום שאמרו לקצר, ומקום שאמרו להאריך, אינם מתייחסים לברכות ק"ש אלא לרשימת הברכות הקצרות (מצוות ונהנין) והארוכות (ברכות התפילה, לדוגמא ר"ה ויוה"כ). יש רשימה מפורטת שחז"ל הקפידו לא לשנות אותן, אולם כלל הברכות אינן נכללות באיסור זה. "אחת ארוכה ואחת קצרה", פירש ר"ת כהקדמה למאמר השני, במובן של "בין ברכות ארוכות ובין ברכות קצרות, מקום שאמרו וכו'". בנוסח אחר של ר"ת (עיין תוס' הרא"ש) הוא הציע ש"אחת ארוכה ואחת קצרה" מתייחס רק לברכת אמת ואמונה, ופירושו שהברכה הזאת מופיעה בשתי צורות, אחת ארוכה (אמת ואמונה) ואחת קצרה (מודים אנחנו לך). המסקנא המשותפת לשני הפירושים היא שאין איסור כללי של תוספת או קיצור, אלא במקומות מסוימים שהקפידו חז"ל. יוצא שיש שתי צורות של ברכה, מטבע קצר ומטבע ארוך, ואין להחליף ביניהם. האיסור איננו בעצם התוספת, אלא בשינוי המטבע. (עיין תוס' הרא"ש שכתב שמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר עד שיהיה קצר כמו הברכות הקצרות.).

 

ד. ר"ת בדברי ר' יונה. ר' יונה מצטט את ר"ת כפי שמופיע  בתוספות, אך מוסיף שהמשך המשנה, "לחתום אינו רשאי שלא לחתום, שלא לחתום אינו רשאי לחתום", הוא פירוש הדין שקצר לא יאריך וארוך לא יקצר. ברכות קצרות פותחות בברוך ואינן חותמות בברוך, משא"כ ברכות ארוכות שפותחות וחותמות בברוך. אסור לקצר ברכה ארוכה (יותר מדי) כי אז הוא עלול להיות כל כך קצר שלא תהיה הצדקה לחתום בברוך – וזוהי הסבה האמתית של האיסור (ולהיפך). כלומר, עצם האיסור הוא להחליף מטבע של חתימה במטבע של אין חתימה, אך בפועל הדבר הזה תלוי באורך המילים של הברכה.

 

            נראה שנוסח זה של שיטת ר"ת בא להסביר למה לפעמים מותר להאריך ולפעמים אסור. אין באמת שום איסור להאריך או לקצר, גם במקומות שרשמו חז"ל בתוספתא, אלא שיש איסור לשנות את מטבע הברכות ונוסחתן המבנית, התלוי בפתיחה וחתימה.

 

ה. שיטת הרשב"א. הרשב"א מוכיח באריכות שאין שום איסור לקצר ברכות, ושבכלל אין נוסח קבוע של ברכות. יש נושא של ברכה, ולפעמים חז"ל קבעו אלו נושאים יש להכליל בברכה. לדוגמא, חז"ל קבעו שברכה שנייה של ברכת המזון (ברכת הארץ) יכלול גם ברית ותורה. אולם, עצם המילים אינן קבועות - וכדוגמא ברורה היא מביא את הנוסח האפשרי החילופי לברכה ראשונה של ברהמ"ז – "בריך רחמנא מרא דהאי פיתא". המשנה, לשיטתו, מדבר לא על ארוך וקצר במספר המילים, אלא במטבע של פותחת בברוך וחותמת בברוך (ועל זה חוזרת המשנה פעמיים, בלשון משתנה). מטבע זה (ולא נוסח המילים) הוא קבוע ואין לשנות.

 

ו. שיטת הרא"ה. הרא"ה לומד כפשוטו - אין להוסיף ואין לגרוע. כיון שלא רצה לדחות את המנהג הפשוט שאומרים פיוטים בברכות, הוא חידש שאיסור זה הוא רק אם עושה כן קבע, ולא כתגובה חד-פעמית ליום מסוים. לכן אפשר להוסיף פיוטים בתפילת יום טוב, כיון שאינו משנה את עצם נוסח הברכה. יוצא לפי שיטתו שהאיסור הוא בתחום חיבור התפילות ולא במעשה התפילה. חז"ל קבעו נוסח כל ברכה ואין לנסח ניסוחים אחרים. מותר, בעצם להוסיף, אם זה ברור שמדובר בתוספת ולא בניסוח מחדש של הברכה. (עיין גם ריטב"א.)

 

ז. שיטת הרמב"ם. עיין בהל' ק"ש פ"א ה"ז. רוב המפרשים הבינו, למרות הלשון הכללי ("אין אדם רשאי לפחות מהם ולא להוסיף עליהם") שהרמב"ם מדבר על שינוי מטבע פתיחה וחתימה בברוך, כפי שמשתמע מההקדמה להלכה זאת ומתוך הבא מיד אחריו. הרמב"ם פוסק שמי שמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות הרי זה טועה "וחוזר ומברך כמטבע." כלומר, לא רק שאסור, אלא שלא יצא.

 

            אולם בהל' ברכות פ"א ה"ה, בניסוח דומה ("ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום") פוסק הרמב"ם באופן כללי שאין לשנות כלום בנוסח הברכות - לא לשנות, לא להוסיף, ולא לגרוע. "וכל המשנה אינו אלא טועה." הגר"א קבע שרמב"ם חזר בו. בהל' ק"ש הרמב"ם לא התנגד לשינוי בנוסח המילים, ובהל' ברכות חזר בו ואסר כל שינוי. אפשר, לחילופין, ללמוד שזו היתה כוונתו גם בהל' ק"ש. אי נמי - יש לשים לב שהרמב"ם בהל' ברכות לא פסק שאם שנה, חוזר ומברך כתיקונו. לכן יש לפרש ששינוי ממטבע פתיחה וחתימה מעכב גם בדיעבד, כי זו אינה ברכה כלל. שינוי בנוסח המילים הוא אסור, כפי שפסק בהל' ברכות, אך אינו פוסל את עצם הברכה. האיסור לשנות הוא איסור כנגד תקנת עזרא ובית דינו בקביעת הנוסח, אך דין ברכה יש בכל מקרה, ודין ברכה מחולק למטבע של פותחת בברוך וחותמת בברוך, ומטבע פותחת ואינה חותמת בברוך (וגם, לפי הרמב"ם, במטבע אינה פותחת בברוך אך חותמת בברוך). זה ההסבר הנראה ביותר בדברי הרמב"ם.

 

            יוצא שהרמב"ם אוסר שינוי נוסח ברכות (וכן הרא"ה, אם זה בדרך קבע) בניגוד לרשב"א שטוען שאין כלל נוסח מחייב של ברכות.