קיומה של מצוות ספירת העומר: באמירתה
המשנה בסוטה לב ע"א מפרטת אמירות שונות שאין צורך לאומרן בלשון הקודש, וניתן לאומרן בכל לשון: פרשת סוטה, קריאת שמע ועוד. התוספות שם (ד"ה קרית) טענו שיש לומר אמירות אלו בלשון שהאומר מבין, והמשנה השמיטה את אמירת ההלל, הקידוש וברכות הנהנין והמצוות שכן אלו נאמרים בכל לשון, אפילו אם האומר אינו מבין אותה לשון. ה"ביאור הלכה" (סי' ס"ב) הביא אחרונים שחלקו על דברי התוספות, והכריע כמותם; אולם ה"מגן אברהם" פסק כדעת התוספות.
למרות זאת, ה"מגן אברהם" עצמו (תפ"ט, ב) פסק שהסופר ספירת העומר צריך להבין את דבריו, ומי שסופר בלי להבין - לא יצא ידי חובה, אפילו אם ספר בלשון הקודש (ועיין בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ט, שחלק וכתב שבלשון הקודש ניתן לצאת ידי חובת הספירה אף ללא הבנה). ויש להבין: מהי הסברה לדרוש הבנה דווקא בספירת העומר, בניגוד לשאר הדינים המתקיימים באמירה?
ה"דבר אברהם" (ח"א סי' ל"ד) הסביר שמצוַת ספירת העומר אינה מצווה של אמירת טקסט מסויים, בדומה למצוות אחרות של דיבור, אלא היא פעולה של ספירה בה האדם מכריז על יום מסויים כיום שמניינו כך וכך לעומר. כיוון שכך, אם הוא אינו מבין את משמעות המספר שהוא אומר - הוא אינו מבצע פעולת ספירה והכרזה, שהרי הוא אינו מבין באיזה יום מדובר.
והנה, בעל המאור (פסחים כח ע"א באלפס) הקשה מדוע בני חו"ל אינם סופרים שתי ספירות מדי יום, בדומה למנהגם ביום טוב שני של גלויות. בעל המאור תירץ שאין לנו להחמיר בספירת העומר בזמן הזה, שאינה אלא זכר בעלמא. ועוד תירץ, שאם יעשו כן - הספירה תימשך גם ביום טוב ראשון של שבועות, ואנשים יבואו לזלזל ביום טוב דאורייתא. אולם ה"דבר אברהם" הנ"ל ביאר אחרת: אין כל משמעות לספירה מספק, שכן אדם שאינו יודע בוודאות באיזה יום הוא עומד - אינו יכול להכריז על יום זה כ'יום שהוא כך וכך לעומר'.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)