היחס שבין מעשינו להופעת ה'
הזכרנו בעיון הקודם שפנייתנו בתפילה הינה לעצמות האינסופית של הקב"ה ולא להופעות החלוקות שלו כי יש בכך משום קיצוץ בנטיעות. מטרתנו בתפילה היא לחולל שינוי בסוג ההופעה בה בוחר ה' להופיע ולהנהיג את העולם ביתר השפעה וטוב בהתאם למעשינו והתעוררותנו הרוחנית.
מדוע התגלותו של הקב"ה תלויה במעשינו והשתוקקותנו להופעתו עלינו?
על כך פותח ר' חיים בעריכת השוואה בין חיבור הנשמה לגוף האדם לבין החיבור, כביכול, של הקב"ה לעולמות. המקום להשוואה נעוץ בכך שהאדם עשוי כמין איקונין של מעלה כמבואר בסנהדרין (מו ע"א). כדרך שהנשמה ממלאת את הגוף ואין הגוף יכול להתקיים בלעדיה, כך נוכחותו של הקב"ה ממלאת את המציאות ואין דבר שנברא או מתקיים ללא נוכחותו. מכאן ר' חיים עובר לכך שכדרך שחיבור הנשמה לגוף תלוי באכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף כך גזרה חכמתו שעל ידי עסק התורה, מעשי המצוות ועבודת התפילה של עם ישראל מתקשר השם יתברך לעולם ובלעדי זה היה מסלק את עצמותו והיה נהפך הכל לאין כפי שהיה בתחילה.
אל לנו להתבלבל, אין הכוונה שמעשה המצוות נדרשות לקב"ה כמזון לגוף שכן כדרך שהנפש עצמה לא ניזונת מהמאכל הגשמי אך הוא תנאי להישארותה בגוף כך אין מעשה המצוות וכד' נוגע בעצמות האלוקית אך הוא נדרש כתנאי להופעת האור האלוקי בעולם. לחילופין, מעשה העבירות וכד' גורמות לסילוק ההופעה האלוקית בדומה למאכלים מזיקים שעלולים לגרום להיפרדות הנפש מן הגוף. במקרה זה לא רק שישנו העדר אור וטוב אלא שישנה מציאות שלילית ממשית כקליפות וכוחות טומאה שיונקים כוחותיהם מההשפעה האלוקית ומנתבים אותה לאפיקים שליליים שיש בהם חילול השם.
נפש החיים מבקש להדגיש כי אין מדובר בקבלת שכר או מתן עונש אלא קביעת מציאות טבעית שהקב"ה חקק כחוק טבע בעולם שההשפעה הרוחנית והחיונית שבו תיהיה תלויה במעשי בני האדם. זוהי התניה פשוטה שאינה נובעת משינוי רצון אלוקי או הליכה לפנים משורת הדין אלא זו הדרך בה הדברים עובדים. כך הוא מפרש את עומק המימרא:
כל האומר הקב"ה ותרן יוותרון חיוהי (ב"ק נ ע"א).
אין מדובר בויתור אלא דרך פעולה חוקית סיסטמטית שאותה גזר הקב"ה וטבע בבסיס המציאות והקיום של העולם.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)