דילוג לתוכן העיקרי

המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו | 2

בשבוע שעבר עמדנו על חלק מהסברי הראשונים לדינו המפתיע של שמואל, שהמוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו - מחול. כזכור, המקרה הוא של מלווה שמכר את החוב לאדם אחר (כדי שהלווה ישלם את חובו לאדם האחר, במקום למלווה), ואחר כך מחל ללווה על חובו. לדעת שמואל, המחילה תקיפה והלווה אינו צריך לפרוע את חובו. היום נעמוד על שתי שיטות נוספות בראשונים המסבירות שיטה זו.

א. הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם (הל' מכירה פ"ב הי"ב) הציע את ההסבר הבא:

"שהלוה אומר ללוקח: 'אני לא שעבדתי לך את עצמי'. לפיכך, אם כתב לו בשטר חובו 'הריני משועבד לך ולכל הבאים מכוחך' - אינו יכול למחול משמכר שטר חובו".

לדברי הראב"ד, כאשר המלווה 'מוכר את מעמדו' לאדם שלישי, הדבר אינו מחייב את הלווה, ששיעבד עצמו לראובן ולא לשמעון. לכן, הוא יכול לומר לאדם השלישי 'לאו בעל דברים דידי את' - אין שום קשר אליך, וכיוון שהמלווה המקורי מחל על חובו - הוא אינו חייב לשלם כלום.

ב. הרמב"ן בכתובות פה ע"ב הביא שיטה מפתיעה בשם רבנו חננאל:

"המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול. פירש רבינו חננאל ז"ל, משום דיכול למימר עיינית בחושבנאי ולא פש לי גביה ולא מידי".

רבנו חננאל מניח הלכה בתחום דיני הנאמנות: גם אחרי מכירת החוב, המלווה המקורי נאמן לומר שהוא עיין בספרי חשבונותיו וגילה שהלווה כבר סילק את חובו. על בסיס הלכה זו, הוא מסביר את דינו של שמואל, כפי שביאר הרמב"ן (אם כי מומלץ לראות את דבריו במלואם):

"ונראה שכך הוא ז"ל מפרש, דמגו דיכול למימר 'לא פש לי גביה ולא מידי', לא אסתלק ליה מהאי שטרא לגמרי, ועדיין ברשותו הוא עומד, ויכול למוחלו ולומר אע"פ שאתה חייב לי הריני מוחלו לך".

כיוון שהמלווה המקורי יכול באופן תיאורטי להפקיע את החוב (באמצעות טענת 'בדקתי את ספרי החשבונות וגיליתי שהלווה כבר סילק את חובו'), יש לו שליטה על החוב, ומכוח זה הוא יכול למחול על החוב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)