דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי תשפ"א -
שיעור 44

שקלים | דף יח | הנודר עצים

המשנה (יח ע"א) דנה בשיעור החיוב הנוצר בעקבות ניסוחים שונים של אדם המתחייב נדרים ונדבות. אחת הדוגמאות המובאות במשנה היא המתנדב "עצים":

"האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין".

מדוע המתחייב עצים חייב להביא שניים? על שאלה זו אפשר לענות בשתי דרכים:

א. הנודר נקט לשון רבים – "עצים", ומיעוט רבים שניים.

ב. בדומה לשאר הדוגמאות במשנה, אשר קובעות את כמויות הלבונה או הזהב המינימליות הנחשבות נדבה, הגדר המינימלי של קורבן עצים הוא שני גזירי עצים.

נראה שבשאלה זו הסתפק הירושלמי בסוגייתנו (יח ע"ב):

"רבי יוסה בי ר' בון (ביבא) אמר ר' בא בר ממל בעי: אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד?
א"ר לעזר: מתניתא אמרה כן שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו; כהאי דתנינן תמן שנים בידם שני גזרי עצים".

דינו של המתנדב "עץ" תלוי בשאלתנו – לפי האפשרות הראשונה הוא יתחייב בעץ אחד, ואילו לפי האפשרות השנייה יתחייב שניים בכל מקרה. מדברי הירושלמי נראה שהכריע כאפשרות הראשונה, היינו שהכל תלוי בלשונו של האדם ואין דין מהותי הקובע שהקורבן המינימלי של עצים הוא שני גזירים.

דברים אלו של הירושלמי עומדים לכאורה בניגוד לברייתא המובאת בבבלי (מנחות קו ע"ב):

"תנו רבנן: 'קרבן' – מלמד שמתנדבין עצים, וכמה – שני גזירין".

מדברי הברייתא משמע שיש דין מהותי שקורבן העצים צריך להיות דווקא שניים, ובפשטות לא תהיה תועלת בכך שישתמש בלשון יחיד. כך הבין גם השפת אמת (מנחות קו ע"ב), שהציע לתלות את המחלוקת בין הבבלי והירושלמי בשאלה יסודית בעניין קרבן עצים – האם מדובר בקורבן או באמצעי בעירה, עיינו שם.

אמנם, התוספות (מנחות קו ע"ב ד"ה לא) הביאו את דברי הירושלמי על סוגיית הבבלי, ומדבריהם נראה שאין מחלוקת בין התלמודים. כתוצאה מכך הציע הגרי"ז (שם) להבין את דברי הבבלי באופן שונה מעט:

"ונראה מזה דבאמת הקרבן הוא שני גזירין, אלא באמר 'עץ' משמע 'עץ אחד' ועל כרחך סגי בגזיר אחד דגם כן יכול להקרב אף דהוי עץ אחד, אבל הקרבן הוא שני גזירין אלא מכיון דהם שני קרבנות ולא קרבן אחד אף דדינן להקרב שנים ביחד מקרבן עצים מכל מקום אפשר להביא גם עץ אחד".

נראה שכוונת הגרי"ז היא שקורבן העצים מורכב משתי יחידות שכל אחת מהן עומדת כקורבן עצמאי, אלא שיש חובה להקריבן יחד. ממילא, נכונים דברי הירושלמי שאם אמר "עץ" יכול להביא עץ אחד, ומאידך נכונים דברי הבבלי שאי אפשר להקריב עץ אחד בנפרד. כמו כן, מדברי הבבלי עולה שהעובדה ששני הגזירים צריכים להיקרב יחד גורמת לכך שבסתמא האומר "עצים" חייב שניים.

נחדד את החידוש העולה מתוך ניתוח זה: מה יהיה דינו של הנודר באנגלית ומתחייב "Wood"? לפי ההבנה הראשונה שהצענו, על פי הירושלמי, אדם כזה יהיה חייב רק גזיר עץ אחד, משום שעץ אחד נחשב קורבן גמור לכל דבר. אמנם, לפי ההבנה החדשה, על פי הבבלי, נראה שאדם כזה יהיה חייב שני גזירי עצים, שהם האופן הרגיל להקריב עצים, ורק אם יאמר בפירוש "עץ" יוכל להביא עץ בודד שיוקרב יחד עם עץ של מישהו אחר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)