דילוג לתוכן העיקרי

תמורה | דף יא | הקדשת איבר שהנשמה תלויה בו

 

הגמרא בדפים י-יב עוסקת בהקדשת איברים. ר' יוסי מסביר (במשנה בדף י עמוד א) שכאשר אדם מקדיש איבר אחד, עשויה קדושתו של אותו איבר בודד לקדש את הבהמה כולה. הברייתא בדף יא עמוד א מבהירה, כי דבריו של ר' יוסי שנויים במחלוקת, ולדעת התנאים החולקים עליו, הקדשת איבר בודד איננה סוחפת אחריה את הבהמה כולה. אמנם, אם מדובר על איבר שהנשמה תלויה בו, שבלעדיו הבהמה תמות, הרי שגוף הבהמה כולו נגרר אחר אותו איבר, ובהקדשתו - מתקדשת הבהמה כולה.

רבי עקיבא איגר בחידושיו כאן העלה ספק עקרוני בביאור הלכה זו של "התפשטות" הקדושה מאיבר אחד לבהמה כולה. לדעת רבי עקיבא איגר, ניתן להבין הלכה זו בשתי דרכים:

א. התורה חידשה שניתן להקדיש איברים בודדים. מלכתחילה חלה הקדושה על איבר אחד בלבד. כאשר מדובר על איבר שהנשמה תלויה בו, הולכת הקדושה ומתפשטת מכוחו אף לשאר חלקי הבהמה.

ב. איבר שהנשמה תלויה בו מייצג, למעשה, את הבהמה כולה. לפיכך, המקדיש איבר שהנשמה תלויה בו מקדיש בפועל את הבהמה כולה. על פי הבנה זו, הקדושה איננה חלה על האיבר הבודד, ומכוחו נמשכת לשאר חלקי הבהמה, אלא חלה מלכתחילה על הבהמה כולה.

רבי עקיבא איגר מיסב את תשומת ליבנו לסוגיה מעניינת במסכת קידושין, הקשורה לחקירתו. בגמרא שם (דף ז עמוד א) נאמר, שהאומר לאישה "חצייך מקודשת לי" - אינה מקודשת. זאת, משום שכאשר אדם מקדש אישה הוא מוכרח לקדש את כולה, ואין אפשרות להינשא לחצי אישה. הגמרא שם מערערת על קביעה זו, לאור הדין הנלמד בסוגייתינו:

"וניפשטו לה קידושי בכולה! מי לא תניא: האומר רגלה של זו עולה ... מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו - הויא כולה עולה!".


הגמרא מניחה שמושג זה של "התפשטות" הקדושה עשוי להיות רלוונטי לא רק בבהמת קודשים, אלא גם בקידושי אישה. התוספות שם (ד"ה ונפשטו) תמהו על הצעה זו של הגמרא:

"תימה דבריש תמורה (דף יא:) יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה תלויה בו מקרא ... וגבי אשה לא כתיב קראי?!".


מסתבר, שהתוספות מקבלים את הדרך הראשונה שהציע רבי עקיבא איגר. לאמור - איבר אחד מתקדש, ואת זאת למדנו מגזירת הכתוב, ולאחר מכן הוא משפיע קדושה על הבהמה כולה. באשר לקידושי אישה, אין בידינו לימוד הקובע שחצי האישה מתקדש, וממילא אין בסיס להתפשטות הקידושין באישה כולה.

רבי עקיבא איגר מסביר, שעל פי הדרך השנייה הדבר מתיישב. דרך זו קובעת, שההקדש איננו חל על האיבר הבודד, אלא חל מלכתחילה על הבהמה כולה. ובכן, גם ביחס לאישה כוונת הגמרא בקידושין לומר שכאשר מקדש הבעל את חציה, הוא מתייחס לכולה כאחד, וזו הסיבה שהיא מקודשת.

למסקנת הסוגיה בקידושין, עצם ההשוואה בין המקרים איננה במקומה. כאשר מקדיש אדם בהמה, הוא שולט בה באופן בלעדי, ועל כן הקדושה עשויה להתפשט מאליה. אך בקידושי אישה ישנה "דעת אחרת" - דעת האישה עצמה. אם נאותה האישה לקבל קידושין עבור חציה, אין אפשרות להרחיב את הדברים באופן אוטומאטי לכולה, ולכן מושג התפשטות הקדושה איננו רלוונטי.

למרות הבחנה ברורה זו, קובעים התוספות במסקנת דבריהם שם, שישנן הלכות מסוימות שלגביהן אכן יש מקום להשוואה בין קידושי אישה ובין הקדש, ובעיקר אם הבעל משתמש בלשון "הרי את מקודשת לי" - המזכירה בפירוש את השורש ק.ד.ש. שאלה זו, בדבר היחס שבין קידושי אישה ובין הקדש, היא שאלה מרכזית בלימוד הסוגיות בקידושין שם, והרחיבו בה ראשונים ואחרונים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)