הקפדה על הסדר בעבודת יום הכיפורים

מחלוקת רבי יהודה ורבי נחמיה

המשנה במסכת יומא (פ"ה מ"ז) עוסקת בחובה לשמור על הסדר הקבוע מראש של עבודות יום הכיפורים בבית המקדש:

"כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר - אם הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום".

סוגיית הגמרא על משנה זו (ס.) מתארת מחלוקת בין רבי נחמיה לרבי יהודה לגבי ההיקף של חובה זו; האם הדרישה הזו קיימת בכל העבודות המיוחדות ליום הכיפורים, אלו הנעשות בבגדי לבן (שהכהן הגדול לובש ביום הכיפורים במקום בגדי הזהב), או שהיא קיימת רק בעבודות הנעשות בתוך קודש הקודשים? לדוגמה, האם הדרישה לסדר חלה גם על הטלת הגורל בין שני השעירים, אמירת הוידוי או הזאת הדם על הפרוכת - עבודות הנעשות אמנם בבגדי לבן, אך מחוץ לקודש הקודשים?

"אמר רבי יהודה: אימתי - בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ, אם הקדים מעשה לחבירו - מה שעשה עשוי.

רבי נחמיה אומר: במה דברים אמורים - בדברים הנעשים בבגדי לבן, בין מבפנים בין מבחוץ, אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ - מה שעשה עשוי".

בהמשך הסוגיה הגמרא מחילה את הדרישה לסדר קבוע גם על חפינת הקטורת ושחיטת הפר, למרות שאלו עבודות הנעשות מחוץ לקודש הקודשים, מאחר שהם משמשות הכנה והקדמה לעבודות הנעשות בפנים:

"אמר רבי חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר - לא עשה ולא כלום. כמאן - דלא כרבי יהודה!... אפילו תימא רבי יהודה: צורך פנים כפנים דמי".

גם רבי יהודה, המגביל את חובת הסדר הקבוע ל"עבודות פנים" בלבד - אלו הנעשות בקודש הקודשים, מכניס לתחום חובה זו "עבודות חוץ" המכינות ומקדימות עבודות פנים.

דם הפר קודם לדם השעיר

אחרי שביססה את חובת השמירה על סדר העבודות, המשנה מציינת סדרים מסוימים של עבודות ביחס להקרבת הפר וביחס להקרבת השעיר:

"הקדים דם השעיר לדם הפר - יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר".

באופן כללי, הקרבת הפר - פרו של כהן גדול - צריכה להיות קודמת בזמן, ובמידה מסוימת להכין את הקרקע, להקרבת השעיר, המכפר על חטאי כל בני ישראל. (ראה ויקרא ט"ז, טו: "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם... ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"; משתמע מלשון הפסוק שעבודת דם השעיר צריכה להיות מאוחרת לעבודת דם הפר.) האם חובת הסדר כאן מקבילה לחובה הכללית לשמור על סדר העבודה, או שישנם כאן הבדלים בדין, המשקפים חובה ייחודית ושונה לגבי סדר הקדימויות בהקרבת הפר והשעיר?

סדר העבודה ביום הכיפורים

לפני שנפנה לדון בסוגיה זו, וכדי להקל על הדיון, נתאר כאן את הסדר הקבוע בהלכה לעבודות הקרבת הפר והשעיר:

א. סמיכה ווידוי על הפר

ב. הגרלת השעירים

ג. וידוי שני על הפר

ד. שחיטת הפר

ה. עבודת הקטורת

ו. הזאת דם הפר בקודש הקודשים

ז. שחיטת השעיר

ח. הזאת דם השעיר בקודש הקודשים

ט. הזאת דם הפר בהיכל (= על הפרוכת ומזבח הזהב)

י. הזאת דם השעיר בהיכל

(בהמשך, כשנתייחס לאפשרויות שונות של הפרת סדר העבודות, נרמוז לעבודות השונות לפי מספרן כאן.)

הגמרא (מ.) מתייחסת למקרה שבו הכהן הקדים את הזאת דם הפר בהיכל (ט') לפני הזאת דם השעיר בקודש הקודשים (ח'). הגמרא קובעת שמקרה כזה מהווה הפרה של הסדר הקבוע, אפילו לשיטת רבי יהודה הסבור שחובת הסדר חלה רק בעבודות פנים; זאת למרות שהזאת הדם בהיכל היא לכאורה עבודת חוץ!

"פר מעכב את השעיר, ושעיר אין מעכב את הפר במתנות שבפנים... שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו? אילימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים [לא יהיה מעכב]? - חוקה כתיב בהו [וברור שזה מעכב]!".

הבנת ר' חיים מבריסק בשיטת הרמב"ם

ישנן שתי גישות להבנת הסוגיה, ובכל אחת מהן הבנה שונה לגבי אופייה של החובה לשמור על סדר קבוע לעבודות. ר' חיים מבריסק (בחידושיו על הרמב"ם, הלכות עבודת יום הכיפורים פ"ה ה"א) הסיק מלשונו של פסק הרמב"ם שהזאת הדם בהיכל אכן נחשבת עבודת פנים:

"ונראה דדעת הרמב"ם דהיכל גופיה דינו חלוק, והזאות שעל הפרוכת שהוא מן המזבח הפנימי ולפנים דינם כפנים, דחוקה כתיב בהו, וסדרן מעכב אף לרבי יהודה".

אף על פי שהכהן עומד בשעת ההזאה מחוץ לקודש הקודשים, מאחר שהוא מזה על הפרוכת, כנגד הארון, הזאה זו נחשבת עבודת פנים. כמובן, השלב השני בעבודות הנעשות בהיכל - הזאת הדם על מזבח הזהב - בודאי נחשב כעבודת חוץ, ולכן לדעת רבי יהודה סדר העבודות בהן אינו מעכב. ובכן, לפי ר' חיים, הסוגיה עוסקת בהחלפה בין שתי עבודות פנים (ח' וט', כאשר ט' - הזאת דם הפר בהיכל - נחשבת כעבודת פנים).

שיטת רש"י

רש"י (ד"ה חוקה), לעומת זאת, מאמץ גישה שונה כדי לתרץ את הקושי בסוגיה. אף על פי שהזאת הדם בהיכל (ט') היא אכן עבודת חוץ, ישנה כאן הפרה של הסדר שמעכבת, משום שעבודה זו קדמה להזאת דם השעיר בקודש הקודשים (ח'), שהיא עבודת פנים:

"והרי שינה זה בעבודות פנים, שהרי הקדים לה (=לח') את של חוץ (= ט') שהיא מאוחרת לה".

רש"י מקדם כאן תפיסה חשובה בעניין סדר העבודות המעכב. הבעיה העיקרית היא הדחייה בביצוע עבודה אחת על ידי ביצוע העבודה השנייה קודם לה, ולא העדפת והקדמת העבודה השנייה על פני הראשונה. למרות שהזאת דם הפר בהיכל נחשבת עבודת חוץ, מאחר שהכהן עושה אותה לפני הזאת דם השעיר בקודש הקודשים (ח'), יש כאן עיכוב של ח' - שהיא עבודת פנים. אשר על כן יש כאן הפרה של הסדר הקבוע לעבודות הפנים, וכל התהליך נפסל. לפי הרמב"ם, עבודות מעכבות זו את זו רק אם שתיהן עבודות פנים (בשיטת רבי יהודה). לפי רש"י, כיוון שקיום של עבודת פנים עוכב ונדחה, התהליך נפגם - גם אם העבודה שקיומה הוקדם היא עבודת חוץ.

בשלב מוקדם יותר בסוגיה הגמרא עוסקת במצב שבו הזאת הדם בקודש הקודשים (ו') נעשתה לפני הטלת הגורל (ב'). בסופו של הדיון הגמרא מכשירה סדר עבודה כזה:

"דאקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה... סידרא לא מעכבא".

לשיטת הרמב"ם המסקנה הזו ברורה: הגרלה היא ללא ספק עבודת חוץ, ופסול בסדר העבודה קיים רק אם שתי העבודות הן עבודות פנים. רש"י יסביר שכיוון שעבודת פנים הוקדמה לפני עבודת חוץ, אין כאן עיכוב של עבודת פנים ולכן אין פסול. במקרה הקודם - הזאת דם הפר בהיכל (ח') לפני הזאת דם השעיר בקודש הקודשים (ט') - עבודת חוץ גרמה לדחייה בעבודת פנים, ובכך הופרע הסדר הקבוע של עבודות הפנים. לעומת זאת במקרה שלנו, העדפת עבודת הפנים (ו') על פני עבודת החוץ (ב') לא הפריעה למהלך עבודות הפנים.

שיטת התוספות-ישנים

התוספות-ישנים על אתר (ד"ה נהי דבסידרא) מציעים הסבר אחר המבאר את העניין. בדרך כלל, החלפת סדר העבודות מעכב רק אם שתי העבודות שהוחלפו הן עבודות פנים (כפי שהבין ר' חיים בדעת הרמב"ם). משום כך, דחיית ההגרלה עד לאחר הזאת דם הפר בקודש הקודשים איננה פוסלת. לעומת זאת, הזאת דם הפר בהיכל (ט') לפני הזאת דם השעיר בקודש הקודשים (ח') פוגמת ומעכבת את סדר העבודה (אף על פי שהזאת דם הפר בהיכל [ט'] היא עבודת חוץ), וזאת מאחר שיש כאן פגיעה בסדר הקבוע להזאות הדם:

"דודאי דהקדמת מתנות דפר בהיכל לשל שעיר בפנים, שמפסיק במתנות פר ושעיר שבפנים, כתיבא 'חוקה' (= פוסל את הסדר); אבל אם מקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה, שאינו מפסיק מתנות בשום דבר, בהא לא כתיבא 'חוקה' ".

רוצה לומר, ישנה דרישה מיוחדת, נוספת, לסדר ביחס להזאות דם הפר ולהזאות דם השעיר הבאות בעקבותיהן. הפרעת הסדר הזה גורמת לפסול מיוחד, גם אם העבודה המעכבת היא עבודת חוץ. קיום עבודה ט' לפני עבודה ח' מהפכת את הסדר הקבוע לרצף הזאות הדם - רצף שיש לו דרישות חמורות יותר לסדר.

ניתן להסיק על קיומה של הדרישה הייחודית הזו לסדרן של הזאות הדם מקביעה העולה בגמרא (ס.). הגמרא קובעת שאם הזאת דם הפר בהיכל (ט') התעכבה עד לאחר הזאת דם השעיר בהיכל (י') - העבודות פסולות ויש לקיימן מחדש בסדר הראוי. לפי שיטת ר' חיים נסביר שדברי הגמרא מתייחסים להזאת הדם על הפרוכת; כזכור, ר' חיים טען שהזאה זו נחשבת עבודת פנים. אך לפי ההסברים האחרים, הסבורים שכל העבודות הנעשות בהיכל נחשבות עבודות חוץ, כיצד יוכל רבי יהודה לקבל פסק זה? מדוע החלפה בין שתי עבודות, ששתיהן עבודות חוץ, מעכבת את התהליך? כאן נוכל לאמץ את הסברם של התוספות-ישנים, שבהזאות הדם ישנה דרישה קפדנית יותר מהרגיל לסדר העבודה; כל חריגה מהסדר הקבוע - בלי הבדל אם מדובר בעבודות פנים או בעבודות חוץ - תפסול את העבודה.