השופטים הקטנים

במהלך הספר אנו פוגשים שתי רשימות של שופטים שזכו לתיאור קצרצר על פועלם - עד שלושה פסוקים. רשימה אחת - המכילה את תולע בן פואה ואת יאיר הגלעדי - מופיעה בפרק י', לאחר תקופת אבימלך, ורשימה שנייה - בה הוזכרו אבצן, אילון הצבעוני ועבדון בן הלל הפרעתוני - מופיעה בפרק י"ב, לאחר סיפור יפתח.

לשם מה סיפר המקרא על שופטים אלו? שאלה זו מתחדדת לאור העובדה שסיפורם של שופטים אלו כלל אינו תואם את המודל שהוצג בתחילת הספר: אין חטא של העם, ואף השופט אינו מציל את העם משיעבוד!

לפני שנציג את ההסברים השונים, נציין שמאפיינים ייחודיים לשופטים אלו הוא השימוש בשורש שפ"ט, ציון מדוייק (ולא בשנים 'עגולות') של שנות פעילותם, ציון מקום קבורתם, וכאמור - תיאור קצרצר של עד שלושה פסוקים.

תיאוריית הנדידה

במבט-על נגלה כי בכל דור השופט הגיע משבט אחר. יתר על כן, השופטים מסודרים בסדר גיאוגרפי, בתנועת פרסה: מיהודה שבמרכז-דרום הארץ, לשבטי הצפון עד איזור הגלעד, ולבסוף איזור מישור החוף - מהצפון (אשר) עד למרכז (דן). הספר מזכיר את השופטים האלו כדי להשלים את הפאזל השבטי ואת התמונה הגיאוגרפית של השופטים.

תיאוריית הרצף

לטענת יאירה אמית, השופטים הקטנים אכן משתלבים במודל של הספר. בספר יש שבעה מחזורים של חטא-עונש-הצלה, והשופטים הקטנים מציינים את תקופות השקט שלאחר ההצלה. כך, לדוגמא, יש להסביר כי תקופת אבימלך הייתה עונש לישראל, תולע בן פואה הושיע את ישראל, וממנו החלה תקופת שקט של 45 שנה. לאחר מכן העם שקע שוב בחטא, נענש, ויפתח הושיעו. אמנם תקופת שלטונו של יפתח ארכה רק 6 שנים, אך תקופת השקט היתה ממושכת יותר - 25 שנים, הכוללות שלושה שופטים קטנים. כך, השופטים הקטנים יוצרים תקופת שקט שלאחר הישועה.

הסבר זה חושף מסר נוסף של הספר: אף לאחר כשלון המלכות הכפול, של גדעון ואבימלך, יש חשיבות גדולה לרצף שלטוני. הרצף השלטוני מונע את הידרדרות העם לחטא, ורק הפסקת הרצף מובילה לחטאי עם ישראל (לפני ימי יפתח ולפני ימי שמשון). אם כן, צדק איש ישראל כשביקש מלוכה - שהרי רצף שלטוני מונע את הידרדרות העם למצב שבו כל איש בישראל עושה הישר בעיניו.