דילוג לתוכן העיקרי

נצבים | התורה: סם חיים או סם המוות?

קובץ טקסט

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע". רש"י מסביר שהטוב והרע הם המעשים הטובים והרעים, והחיים והמוות הם השכר והעונש. הספורנו מסביר שהטוב והרע זה השכר והעונש בעוה"ז, והחיים והמוות הם השכר בעוה"ב. לפי"ז המעשה הוא מה שנאמר בפסוק הבא - "אשר אנוכי מצווך היום...".

לעומת הפרושים הללו, ר' בחיי מציע פרוש שונה - החיים, הטוב, המוות והרע מתייחסים לתורה עצמה. התורה עצמה יכולה להיות חיים וטוב אך יכולה להיות גם מוות ורע, כמו שנא' "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (יחזקאל כ', כב). המוות והרע אינם מגיעים רק למי שלא לומד תורה, אלא גם למי שלומד אותה בצורה לא נכונה. הדברים מתייחסים בודאי לדברי הגמרא בשבת לא. - הגמרא יוצאת נגד מי שלומד תורה ואין בו יראת שמים ומביאה בעניין זה שלושה משלים:

א. משל לאדם שאמר לשלוחו שיעלה לו כור חטים לעליה. לאחר שעשה זאת שאל אותו האם עירב בהם קב חומטים (חומר משמר) והוא ענה בשלילה. אמר לו - "מוטב אם לא העלית".

ב. דומה לגזבר שמסרו לו את המפתחות לחדרים הפנימיים אך לא מסרו לו את המפתחות לחדרים החיצוניים וכך אינו יכול להגיע לפנימיים.

ג. משל לאדם שבנה שער לחצר למרות שאין לו חצר.

ישנם כמה הבדלים בין המשלים:

1) מהמשל השלישי עולה שהתורה היא שער ליראת שמים, ואילו מהמשל השני עולה שדרך היראה מגיעים לתורה. נראה שאכן יש צדדים לכאן ולכאן - כל אחת מהן תורמת לשניה.

2) מהמשל השלישי עולה שלימוד תורה ללא יראה הוא מעשה טפשי שאין בו תועלת. לעומת זאת, מהמשל הראשון עולה שאין זה רק מעשה טפשי אלא גם מעשה שלילי שיש בו משום פגיעה בתורה - "מוטב אם לא העלית" - עדיף שלא ילמד כלל. התורה מתחללת אם שמים אותה בכלי שאינו ראוי לכך. לעומת זאת, מהגמרא ביומא עב: עולה שיש בכך גם פגיעה בלומד ולא רק בתורה: "אוי להם לשונאיהם של ת"ח שעוסקים בתורה ואין בה יראת שמים". ובהמשך הגמרא: מאי דכתיב "וזאת התורה אשר שם משה" - זכה, נעשית לו סם חיים, לא זכה, נעשית לו סם מיתה". מדוע מי שלומד ללא יראת שמים יורש שני גיהנום? רש"י במקום (ד"ה "תרתי") מסביר שגיהנום אחד הוא העוה"ב והגיהנום השני הוא העוה"ז - במקום לבנות הם עמלו ויגעו בתורה. אולם אפשר להסביר ששני הגיהנום הם העוה"ב. עם הארץ שלא למד מקבל גיהנום אחד על זה שלא למד, אולם מי שלומד תורה לשווא, מי שעמל ויגע בתורה אך ללא יראת שמים, מקבל גיהנום כפול - לא רק שאינו ירא שמים, גם התורה שלו לא שווה מאומה.

לימוד ללא יראת שמים יכול להתבטא בשני רבדים. הרובד הראשון הוא מי שלומד שלא ע"מ לעשות, שיש אצלו ניתוק מוחלט בין הלימוד למעשה. על אדם כזה אומר הירושלמי בשבת (פ"א סב"ב): "נוח לו אילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם". אולם יש גם רובד שני. לא מדובר כאן רק על אדם שלא מעוניין לקיים את מה שלומד, אלא גם על מי שאינו מרגיש את הצורך הקיומי ללמוד, מי שאינו מרגיש שהתורה אינה סתם מקצוע אקדמי אלא חלק מהותי בעבודת ה'. אדם שלומד תורה צריך לשאול את עצמו לא רק מה וכמה ללמוד, אלא גם מדוע ואיך. אמנם חז"ל העריכו גם לימוד שלא נעשה לשמה ואמרו 'לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ:), אך כל זה אמור במי שעל כל פנים לומד שלא לשמה, על מנת להגיע ללימוד לשמה ומתוך הכרה מסויימת בחשיבות הלימוד. מי שלא מכיר בערך העצום של לימוד תורה ובצורך הקיומי של לימוד זה, התורה עלולה להיות עבורו סם מוות.

הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות מסביר את מצוות "ולעובדו בכל לבבכם" (מצוה ה' - הרמב"ם מסביר שזו מצוות תפילה והרמב"ן סובר שתפילה דרבנן ומסביר מצוה זו אחרת): "מצות עשה שתהיה כל עבודתנו לאל יתעלה בכל לבבנו, כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו ובאין הרהור רע, לא שנעשה המצוות בלי כוונה או על הספק אולי יש בהם תועלת…". הרמב"ן מדגיש את הפן שקשור לאמונה ולכוונה - אין לקיים מצוות שלא לשם קיום מצוות, וכן אין לקיים מצוות ללא הבנת החשיבות שבעניין, אין לקיימן מתוך ספק שאולי זה יועיל.

פן אחר מודגש ברמב"ם בסוף הלכות לולב (ח', טו). הרמב"ם מתייחס לפס' "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל…" (דברים כ"ח, מז-מח). רש"י במקום מסביר שכוונת הפסוק היא שמי שלא עבד את הקב"ה כאשר היה לו רוב כל ושמחה יאלץ לעבוד אותו במצב של חוסר כל. אולם הרמב"ם מסביר שלא מדובר במי שלא עבד את הקב"ה, אלא במי שלא עבד אותו בשמחה, ומכאן מסיק הרמב"ם: "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה כהן עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו". שוב רואים שאדם המקיים תורה ומצוות עלול להיענש אם לא עושה זאת כראוי.

חשוב מאד שגם אנשים שמקיימים מצוות ועוסקים בתורה ידעו להקפיד לעשות זאת כראוי, להבין את התועלת שבקיום מצוות, לקיים אותן לשמן, ולהבין את הצורך הקיומי בלימוד תורה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)