דילוג לתוכן העיקרי

התיקון שבתשובה

קובץ טקסט

התיקון שבתשובה / הרב יעקב מדן

א

בדיני העריות המפורטים בפרשת כי תצא[1], אנו פוגשים שני הבדלים מהותיים ביותר בין ענייני העריות כפי שמוגדרים בתורה לבין המקובל בתרבות המערב, ולצערנו גם במדינת ישראל. בעניין אחד אנו מזדהים יותר עם גישת התורה, ובאחד יותר עם המקובל בעולם המערבי. נסביר את דברינו.

א. התורה מחמירה ללא גבול בניאוף עם אשת איש או נערה מאורסה - עונש מיתה. התורה איננה עושה שום הבחנה בין אונס לרצון בהקשר הזה, לפחות לגבי עונשו של הגבר (כמובן שמבחינת האשה ישנו הבדל עצום). התורה שוללת לחלוטין את הטענה שהיות שהאשה היא בעלת גופה, זכותה לעשות עמו מה שתרצה ומתי שתרצה. הקלות הבלתי נסבלת שביחס של תרבות המערב לניאוף מרצון משמעותה דבר אחד: חורבן המשפחה. אנו עדים לתופעה זו בימינו, ולצערנו התופעה התפשטה גם לחלקים מארץ ישראל.

ב. באשר לביאה על אשה פנויה, אין בתורה כמעט שום סנקציה או עונש, ואף כאן אין שום הבדל בין אונס לרצון. האנס משלם כסף לאבי הנערה, ומתחייב לשאת אותה לאשה בלי אפשרות לגרשה. לנו נראה שהדבר לא יעלה על הדעת - כיצד עונשו של אנס כל כך מזערי?!

היוצא מדברינו, שבענייני עריות התורה מבחינה רק בין נשואה לפנויה, ואילו המערב מבחין רק בין אונס לרצון. אנו מזדהים עם שתי ההבחנות, אך עלינו לזכור שההקלה של התורה קיימת גם בתחומים אחרים. על שוד מזוין, ניתן כיום לשבת שנים רבות בכלא. בדין תורה - על השודד אך ורק להחזיר את שגנב, ואם בטעות שיחרר שני כדורים לתקרה - עליו גם להביא גבס ושפכטל, ולתקן את הנזק. לא יותר. לא עלינו להבין לחלוטין את התפיסה של התורה, אך אנו חייבים לשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים ללמוד מכך. מה התורה רוצה שנלמד מדינים אלו.

ב

"עבירות שבין אדם לחבירו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו" (מסכת יומא, פרק ח משנה ט). אין הכוונה שעבירות שבין אדם לחבירו חמורות מעבירות שבין אדם למקום - חלילה לנו מלזלזל בעבירות שבין אדם למקום. ההבדל הוא בכך שבין אדם למקום - אין אפשרות לתקן איסורים; לשנות את העבר. עבירות שבין אדם לחבירו - בדרך כלל ניתן לתקן, אם לא על ידי שינוי העבר, אז לפחות על ידי דברי פיוס וגילוי אהבה כלפי האדם הנפגע. בדין אונס נערה פנויה, התורה מציעה תיקון: "ולו תהיה לאשה" (פסוק כט). אפשר לחלוק על עצם התיקון[2], אך ברור שיש כאן ניסיון לתיקון. התורה מחייבת את האנס לקחת אחריות על מעשיו ולשאת בתוצאות שלהם. התורה לא מחפשת אשמה ואיננה מעוניינת בענישה, אלא מחפשת קבלת אחריות. אחריות פירושו ניסיון לתקן. לכן אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו: היכן שיש אפשרות לתקן - יש חובה לתקן, ואין אפשרות לכפרה ללא תיקון.

ג

כשאנו מדברים על תשובה, אנו רגילים לברוח למושגים מסובכים: יגון, חרטה, צער, וידוי. עלינו לזכור שלפני כן, יש צעד בסיסי ביותר, וחיוני: ניסיון לתקן. כל החרטות - בעדיפות משנית. קודם כל - תיקון. מה אני עושה כדי לא לחטוא שוב? איזו דרך אני מתווה לעצמי? האם יש לי תכנית גמילה? לא 'קבלה לעתיד' תאורטית ומופשטת כעין "לא אחטא שוב". יש צורך בצעדים קונקרטיים, ותכנית יסודית שנוכל להציג בפני רבונו של עולם ולומר: חטאתי, ואני נוקט בצעדים הבאים כדי שהחטא לא יחזור על עצמו. זאת אחריות! זה תיקון!

ד

נסיים בנקודה אישית. בעשרת ימי תשובה נאמר כולנו את תפילת "אבינו מלכנו" פעמים רבות. כדרכו של עולם, כאשר אנחנו עוברים על רשימה ארוכה של בקשות, אנו נוטים לכוון יותר בבקשות מסויימות, ופחות באחרות. איננו מדלגים, חלילה, על אף אחת, אך איננו מכוונים בכל כוחנו בכל בקשה. בקשה זו יכולה להשתנות כל שנה - פעם היא תהיה על פרנסה, פעם על רפואה שלימה. השנה אכוון באופן מיוחד בבקשה "אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך". שפעת החזירים מאיימת על עם ישראל בצורה חמורה ביותר, ונשקפת סכנה של ממש לאלפי יהודים. האזהרות וההשערות של הרופאים באשר מה עלול לקרות החורף מחרידות ביותר. דומה, כי על דבר זה אנו צריכים להתחנן במיוחד ולשפוך שיחנו בראש השנה הבא עלינו לטובה, ויהי רצון שיכתבו ויחתמו כל עם ישראל לחיים טובים ולשלום.

 

[1] דברים, פרק בכ פסוקים כ-כט.

[2] יש לזכור שבתקופת המקרא סיכוייה של נערה אנוסה לינשא לאחר היו קלושים.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)