דילוג לתוכן העיקרי

וארא | ולא שמעו אל משה

קובץ טקסט

השיחה ניתנה בפרשת וארא, סעודה שלישית, תש"ן. כתב וערך: הרב יוסף צבי רימון.

"וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו', ט)

מדוע לא שמעו בני-ישראל אל משה, הלא משה אמר להם דברי עידוד, דברי נחמה וגאולה? הלא דברי משה בשמו של הקב"ה נשגבים, ואמורים לכאורה להיות בעלי השפעה מרובה על העם: "... והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" (שמות ו', ו)? אע"פ כן, דבריו אינם משפיעים על העם, העם נשאר אדיש.

התורה מתארת את הסיבה, שבגינה לא שמעו אל משה: "מקצר רוח ומעבודה קשה". אך עדיין תמוה, אמנם העם נמצא במצב קשה - בשעבוד המצרים שאינם מרפים מהם, אך עדיין צריך היה דבר מה להיקלט אצלם, היתה צריכה להיות בדברים אלו לפחות השפעה כלשהי על העם?

נראה, שדווקא בשל היות הדברים כה נשגבים וכה נבואיים, קשה לבני ישראל לקבלם. דבר זה בא לידי ביטוי משתי סיבות:

א. הביטוי: "קוצר רוח ועבודה קשה", מתפרש במובן אחד כפשוטו. אולם, ניתן לדייק במילים "קוצר רוח" באופן אחר. העם נמצא במצב רוחני ירוד, אין הוא מסוגל לשמוע כלל הבטחות כאלו - "ולקחתי אתכם לי לעם ... והבאתי אתכם אל הארץ". העם היה שמח לשמוע על בשורה הנותנת לו חופשה של שבוע מהעבודה הקשה, על הרפייה מסויימת מעול השיעבוד וכו'. העם איננו מעוניין לשמוע על אידיאלים ועל הבטחות מעין אלו - כל שהוא מחפש, זו הרפייה מהעבודה הקשה.

ב. אולי העם היה מקבל את מהות הדברים, אך לא את זמן ביצועם. העם רוצה גאולה מיידית, אין הוא מעוניין לשמוע על דברים חזוניים כאשר השוט מצליף עליו. משה, לעומת זאת, מדבר על דברים עתידיים - "והוצאתי" "והצלתי" וכו'.

לפי הבנה זו, קשה על ה"קל וחומר" שעושה משה. משה אומר: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים" (שמות ו', יב). לכאורה קל וחומר זה מופרך, שכן הסיבה שבגינה לא שמעו בני ישראל אל משה היא - "מקוצר רוח ומעבודה קשה". אך לא כך הוא אצל פרעה, פרעה איננו קצר רוח ואיננו עובד קשה, וא"כ מהי תלונת משה כלפי הקב"ה?

מסתבר, שסיבה נוספת היתה, בחוסר היענותם של בני ישראל. אמנם בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, אך אילו היה משה דמגוג, והיה דובר טוב, היה מצליח להצית אש, היה מצליח להלהיב את העם. משה יודע שאין הוא דובר טוב, ויודע, שגם בשל כך לא שמעו אליו בני ישראל; על-כן הוא בא בטענה צודקת: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים".

מצאנו אם כן שני גורמים, המסבירים מדוע לא שמעו בני ישראל אל משה:

א. קוצר רוח ועבודה קשה. ביטוי זה מתפרש בשני מישורים: 1. קוצר רוח, שקיעה בחומריות שמבטלת רצון לדברי רוח. 2. עכשוויזם - רצון בגאולה מיידית.

ב. "ערל שפתיים" - הדובר איננו דובר טוב, איננו משדר טוב.

חלפו אלפי שנים מאז יציאת מצרים, אך גם בדורנו, עלינו לזכור את המסר מהפרשה. עלינו לזכור גם את דברי העם וגם את דברי משה.

עלינו להעביר את מסר הגאולה לכל העם, אך לשם כך נחוצים לנו שני דברים: עלינו לדאוג לכך, שלא נגיע למצב של "קוצר רוח ועבודה קשה", ושלא נגיע למצב של "ערל שפתיים".

אדם שמשקיע עצמו יתר על המידה בחומריות, דואג וחרד כל היום לפרנסה, ומשתעבד לחומר ולכסף, מאבד אט אט את רוחניותו, וגם כאשר מתרחשים דברים נשגבים, הוא נשאר אדיש.

קוצר רוח זה מביא לידי כך, שהוא יהיה ערל שפתיים. אדם שאינו חדור בהרגשת ה' המלווה אותנו ובגאולה האופפת אותנו - לו יוכל להעביר את המסר הלאה.

עלינו לצאת ממצב של קוצר רוח - להתחזק ברוחניות, ועל ידי כך, נוכל להעביר את מסר הגאולה גם לאחרים.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)