דילוג לתוכן העיקרי
הלכות מטבח -
שיעור 15

דיני זיעה וריח

קובץ טקסט
נושאים בהלכות כשרות
שיעור מספר 15
זיעה וריח
א. הקדמה
בשיעור שעבר עסקנו בהעברת טעם על ידי בישול של שני מאכלים יחד, וישנם שני מצבים נוספים של העברת טעם על ידי בישול או אפייה:
א. זיעה - אדים שעולים מתבשיל ומתעבים על תבשיל אחר או על כלי.[1]
ב. ריח- תבשיל מפיץ ריח, שאינו עובר בצורה רטובה של אדים, והריח נקלט בתבשיל אחר.
בעיית ריח קיימת רק כאשר שני תבשילים מבושלים בו זמנית באותו תנור, ואילו הבעיה של זיעה קיימת גם כאשר הם מבושלים בזה לאחר זה. בשיעור זה נעסוק בשאלה האם העברת טעם על ידי ריח וזיעה נחשבים להעברת טעם שאוסרת.
ב. ריח
בדרך כלל, כאשר מבשלים או אופים מורגש ריח המופץ מהמאכל. כאשר מתבשלים שני תבשילים בתוך תנור, הריח יכול להקלט בתבשיל השני. האם הריח נחשב להעברת טעם האוסרת?
בשאלה זו מובאת מחלוקת בגמרא בשני מקומות. בע"ז סו: אביי ורבא נחלקו בשאלה האם מותר להריח יין נסך, כאשר לדעת אביי אסור, כי "ריחא מילתא", ולדעת רבא מותר כי "ריחא לאו מילתא". הגמרא בפסחים עו: דנה בבשר בהמה שחוטה שנצלה יחד עם בשר נבלה: רב אוסר את בשר הנבילה כיוון ש"ריחא מילתא", ושמואל מתיר כיוון ש"ריחא לאו מילתא".[2] רוב רובם של הראשונים הכריעו כרבא, שריחא לאו מילתא (רי"ף, חולין לא: באלפס; רמב"ם מאכלות אסורות ט"ו, לג; ועוד),[3] אך על שיטה זו קשה מסוף הסוגיה בפסחים, בה נאמר שאסור לאכול עם חלב פת שנאפתה עם בשר[4], וכן שאסור לאכול עם חלב דג שנאפה עם בשר. הרי"ף (לעיל) והר"ן (חולין לב. באלפס, ד"ה "דתני") נחלקו בהסבר מקרים אלו, ומתוך דבריהם עולות שתי הבנות שונות בדעה שריחא לאו מילתא.
הרי"ף מציע שלושה הסברים למקרים של פת ושל דג: רק בדיעבד ריחא לאו מילתא, ובמקרים אלו מדובר על לכתחילה (שכן השאלה היא האם מותר לאכול את הפת או הדג עם חלב); מצבים אלו נחשבים לדבר שיש לו מתירין,[5] שהרי ניתן לאכלם עם בשר; במקרים אלו אסור רק לדעת רב, שמין במינו לא בטל, אך להלכה לא פוסקים כך. הר"ן הקשה על הרי"ף שמהסוגיות משמע שלסבורים שריחא לאו מילתא מותר אף לכתחילה, וכן שדבר שיש לו מתירין אינו רלוונטי כאן,[6] והוא מסביר את האיסורים בשני המקרים הללו באופן נקודתי. נראה שהרי"ף והר"ן נחלקו באופן מהותי בהבנת הדעה שריחא לאו מילתא. לדעת הר"ן אין בריח ממשות, ולדעת הרי"ף יש בו ממשות אך הוא בטל. הנפקא מינא הבולטת ביניהם היא השאלה האם ריח מותר לכתחילה: הרי"ף סבור שההיתר הוא רק דיעבד, בהתאם לכל דיני הביטול שאין מבטלים איסור לכתחילה, אך לדעת הר"ן אין בריח ממשות ולכן הוא מותר אף לכתחילה.[7] כמו כן, מובן שהרי"ף מעלה בהקשר זה שיקולים של דיני תערובות (שיטת רב בנוגע למין בינו ודבר שיש לו מתירין) אך לשיטת הר"ן שיקולים אלו אינן רלוונטיים, ויש לאסור רק כאשר יש ממשות בריח.[8]
השו"ע (ק"ח, א) פוסק כרי"ף, שלכתחילה ריח אסור ובדיעבד הוא מותר.
כאשר אחד מן התבשילים מכוסה או כאשר הם לא מבושלים יחד אלא בזה אחר זה אין העברת ריח (שם), ולכן מצד ריח במקרים כאלו מותר אף לכתחילה; אולם, גם במקרים כאלו יש לפתור את בעיית הזיעה, שנעסוק בה מייד.
ג. זיעה
הרא"ש (שו"ת הרא"ש, כלל כ', כו) כתב שזיעה אוסרת. הוא לומד זאת ממסכת מכשירין, בה נאמר שזיעה של אדם שרחץ במים שאובים טמאה (ב', א), שזיעה של מרחץ טמא מטמאת (שם, ב). לדעתו, ניתן להסיק מכך שאדים של תבשיל חלבי נחשבים כחלב. בשו"ת משכנות יעקב (ל"ד) הוכיח שיש הסבורים שזיעה אינה אוסרת. עיקר טיעונו הוא שזיעה משנה את המאכל, ופקע ממנה שם האוכל שהיה לה קודם. אמנם הרא"ש הוכיח את דבריו מהמשנה במכשירין, אולם יש לחלק בין איסור והיתר לבין טומאה: בטומאה תולדות משקה נחשבות כמשקה, אך לא באיסור והיתר.[9] השו"ע (צ"ב, ח) פוסק כרא"ש, וכך מקובל באחרונים.
לאור זאת, יש לכאורה לאסור לבשל באותו תא בתנור בשר אחרי חלב (ולהפך): כאשר מבשלים מאכל חלבי האדים שלו נקלטים בדפנות התנור, וכאשר מבשלים בו לאחר מכן מאכל בשרי האדים מפליטים את טעם החלב חזרה לתוך התבשיל הבשרי ואוסרים אותו.[10] אולם, ניתן למצוא כמה הסברים להתיר זאת, ובכך נעסוק מייד. [11]
ד. היתרים לאפייה של מאכל בשרי לאחר מאכל חלבי
התפשטות האדים לצדדים
הב"ח (שו"ת החדשות, כ"ד) מעלה אפשרות שזיעה אוסרת רק כאשר הקדרות סגורות יחדיו, אך במצב שהקדרות נמצאות בחלל גדול, כך שהאדים יכולים להתפשט לצדדים, יש אפשרות להקל. אולם, הב"ח מוכיח מתרומת הדשן (פסקים וכתבים, כ"ג) שגם במצב זה זיעה אוסרת, וכך פסק גם הרמ"א (צ"ב, ח). למעשה, גם כשהזיעה יכולה להתפשט לצדדים, נוגים לאסור, אך כיוון שעיקר דעת הב"ח להתיר, יתכן שניתן לצרף שיטה זו להיתרים נוספים.[12]
תבשיל רותח לא קולט אדים
המקרה בו הרא"ש (שם) דן הוא מחבת חלבית המונחת בתנור מתחת לסיר בשרי, והוא מעלה סברה שחום התבשיל בסיר מונע ממנו לקלוט את אדי המחבת, דהיינו שהאדים שהתבשיל שבסיר יוצרים מרחיקים ממנו את אדי המחבת. הרא"ש מקבל באופן מהותי סברה זו, אלא שלדעתו כיוון שהמחבת חוצצת בין התנור לבין הסיר, יתכן שהסיר אינו חם דיו. התנורים שהיו בתקופתו חוממו באש שהייתה בתחתית התנור, אך בימינו גוף החימום מונח גם בצד העליון של התנור, ועל כן גם אם שני סירים (או תבניות) מונחים אחד מעל השני, שניהם יהיו חמים, והתבשיל שיהיה מונח בהם ידחה את האדים של התבשיל השני. כמו כן, אם מדובר בבישול של תבשיל אחד אחרי השני, התבשיל השני חם מספיק בשביל לדחות את האדים של התבשיל הראשון (וכך נראה שסובר ערוך השולחן, צ"ב, נה). יש לציין שקולא זו תלויה בכך שהתבשיל השני יצא מן התנור מייד כאשר התנור מפסיק לפעול, שכן כאשר הוא מפסיק לפעול יש חשש שחום התבשיל אינו מספיק כדי לדחות את האדים של התבשיל הקודם.
האדים נשרפים בגג התנור
בשו"ת אגרות משה (יו"ד, א', נט) כתב סיבה נוספת להקל בתנורים שלנו. לדעתו, אם מקור החום התנור נמצא למעלה (או גם למעלה), הרי שכאשר האדים עולים הם נשרפים על ידי גוף החימום לפני שהם מגיעים לדופן העליונה של התנור. אולם, אמנם הרב פיינשטיין בעצמו לא העלה טענה זו בתשובות אחרות (א', מ; ג', י), וייתכן שהוא צירף סברה זו רק לעניין זיעה ביבש (עיינו בהמשך). כמו כן, החלקת יעקב (ב', קלו) דוחה במפורש סברה זו.
זיעה באוכלים יבשים
יש אחרונים הסבורים שבמאכלים יבשים אין זיעה כלל, אך יש המחמירים אף בכך.[13] הלכה למעשה לכתחילה לא סומכים על כך (עיינו ערוך השולחן, צ"ב, ד; יביע אומר, ה', יו"ד, ז), אך ניתן לצרף זאת לסברות אחרות להקל. מציאותית, ייתכן שאין לכך השלכה משמעותית, כי בדרך כלל המאפים היבשים (כגון חלות ולחם) הם פרווה, ואילו המאפים החלביים (כגון עוגות) הם נוזליים (בתחילת אפייתם הם בלילה).
הפתרון המקובל לאפייה של מאכל בשרי לאחר מאכל חלבי
למעשה, לא נוהגים כיום לסמוך על הסברות שהוצגו לעיל, אך מצרפים אותם לקולות נוספות.[14] הדרך הטובה להתיר אפייה של מאכל בשרי לאחר מאכל חלבי היא כיסוי הסירים, עקרון המוזכר ברמ"א:
וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה (מרדכי פרק כ"ה). מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד).
(צ"ב, ח).
על פי המרדכי, אם אחד מן התבשילים מכוסה אין כל בעיה, אך הרמ"א פוסק (על פי השערי דורא) להחמיר לכתחילה גם בכך. האגרות משה (ג', י) כתב שדברי הרמ"א מוסבים על בישול בו זמנית בלבד (מחבת מכוסה הנמצאת מתחת לסיר מכוסה, או הצמדת קדירות זו לזו), כי יש לחוש שהכיסוי יפול או שיזובו נוזלים מקדירה לקדירה; אך כאשר מדובר על בישול אחד אחרי השני, גם לפי הרמ"א ניתן להתיר לכתחילה (למרות שמבחינה הלכתית מספיק לכסות מין אחד - בשר או חלב - מבחינה פרקטית עדיף לכסות את שניהם). כמובן שצריך לדאוג שמדובר בכיסוי הרמטי הסגור היטב. אולם, יש אחרונים שמשמע מהם שדברי הרמ"א מוסבים גם על בישול אחד אחרי השני (עיינו חכמת אדם, ע"ד, ד; בדי השולחן, ביאורים, צ"ב, עמודים רטו - רטז), ולדבריהם עדיף שיהיו שני תאים נפרדים לבשר וחלב.
בשו"ת אגרות משה (יו"ד א', מ) כתב שניתן אף להשתמש באותן רשתות (עליהן שמים את הסירים בתנור), כיוון שאפילו אם התבשילים יזלו על הרשת האיסור בעין נשרף מייד, ומצד בלוע לא חוששים בשתי קדירות, כי אין דופן בולעת מחבירתה בלא רוטב[15], וכן כתב בשאילת יעב"ץ (א', צג). אולם, בתנור אין אש ישירה ששורפת מייד את האוכל שגלש מן הסירים, ולעתים ייתכן שתישפך כמות גדולה שלא תישרף מיד. על כן, לדעת הרב רימון והרב שלמה לוי יש להחליף רשתות.
אפשרויות נוספות לאפייה של מאכל בשרי לאחר מאכל חלבי
אם מאכל בשרי לא מכוסה נאפה בתנור, האם בכל זאת יש אפשרות להשתמש בתנור במועד מאוחר יותר לדבר חלבי?[16] בפוסקים מצאנו שני מצבים שבהם יש אפשרות להקל:
א. אחרי 24 שעות. בשיעור הקודם ראינו שכלי שעברו 24 שעות מן הבישול האחרון בו נחשב פגום ובישול בו לא יאסור, אך אסור לכתחילה להשתמש בכלי כזה לבישול חלב לאחר בשר או להפך (שו"ע קכ"ב, ב). אולם, לעיל ראינו סברות נוספות להקל, ולכן ניתן לצרף סברות אלו ולהקל גם לכתחילה לאפות בתנור בשר לאחר חלב (ולהפך) אם מחכים 24 שעות.
ב. הפעלת התנור על חום גבוה. יש הטוענים שהפעלת התנור בחום גבוה נחשבת כליבון, וממילא גם אם אדים נקלטו בתוך דפנות התנור הם נשרפים, ולכן לאחר הפעלת התנור על חום גבוה (ללא כל תבשיל בתוכו) מותר להשתמש בתנור לכל צורך. אפשרות זו מועלת בשו"ת שאלת יעב"ץ (א', צג) ובשו"ת מהרש"ם (ג', רח), אך היא אינה פשוטה, והיא תלויה בכמה שאלות יסוד בענייני הכשרת כלים, שנלמד עליהם בהמשך[17]; למרות זאת, מקובל בפוסקים להקל בכך (עיינו במנחת יצחק, ה', כ; יביע אומר, ה', יו"ד, ז).

סדר העדיפויות

אם לא ניתן לכסות את המאכלים, סדר העדיפויות הוא כדלהלן (על פי הרב רימון):
א. המתנה של 24 שעות, הפעלה של התנור בחום גבוה למשך כעשרים דקות, ובנוסף לכך יש להחליף את הרשת עליה הסיר מונח (עיינו יביע אומר, שם; מנחת יצחק, שם).
ב. חימום התנור ללא המתנה של 24 שעות[18].
ג. המתנה של 24 שעות ללא חימום.
ד. בשעת הדחק (כגון בן המתארח אצל הוריו) ניתן להקל במאפה יבש גם ללא המתנה או חימום התנור[19].
ה. בשעת דחק גדולה, יש מקום להקל אף בדבר לח במאפה גם ללא המתנה או חימום התנור, לאור השיקולים שהועלו לעיל, אך לכך יש לעשות שאלת חכם.
יש לזכור שאם מדובר על אפייה של אחד אחרי השני, אז אין בעיה של ריח אלא רק של זיעה, דין שאינו מופיע בגמרא כלל. עצם הדין נתון לויכוח (כאמור - המשכנות יעקב הקל בכך), וגם לאוסרים ייתכן שזהו דין דרבנן (עיינו ביביע אומר לעיל); ולכן, בתנורים שלנו, לאור האמור לעיל, יש סברות רבות להתיר.
באפיית דבר פרווה בתנור בשרי או חלבי יש מקום להקל הרבה יותר (כלומר להקל שהמאפה השני נשאר פרווה), אך הדבר יבואר יותר רק כשנגיע לסוגיית נ"ט (נותן טעם) בר נ"ט.

ז. קולט אדים או כיסוי מתכת לגז

אם קולט האדים או הכיסוי נמצאים קרובים לגז, והם מגיעים לחום של יד סולדת, דינם דומה לדברי הרמ"א (ק"ח, א') שאין לשים שתי קדירות מתחת לאותו כיסוי. לעיל ציינו שיש שהקלו כאשר האדים יכולים להתפשט לצדדים, וקולא זו חלה גם לגבי קולט, אך מכל מקום לכתחילה צריך לקבוע את קולט אדים במקום רחוק, כך שלא יגיע לחום של יד סולדת.

ח. דין מיקרוגל

בפשטות, דין מיקרוגל זהה לדין תנור, ועל כן ניתן להשתמש בו לבישול של חלב אחרי בשר בתנאי שהתבשילים מכוסים (עדיף לכסות את שני המינים, ולפחות מין אחד).[20]
הרב שלמה לוי סובר שבמיקרוגל יש בעיה נוספת: הצלחת עליה מניחים את התבשילים יכולה להיטרף בקלות, אם נשפך עליה תבשיל בשרי רותח ולאחר מכן נשפך עליה תבשיל חלבי רותח, ועל כן לדעתו חובה שיהיו שני צלחות או מגשים שונים לבשר ולחלב.
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, למשה כהן ולאלי טרגין, תשע"ב
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 
 

[1]   בלשון המשנה, חז"ל והפוסקים "אדים" נקראים "זיעה". בהמשך דבירנו נשתמש לעיתים במילה "אדים" (כדי להבהיר למה הכוונה) ולעיתים במילה "זיעה" (כדי לא לסרבל את הציטוטים מדברי חז"ל והפוסקים).
[2]   הדין בסוגיה שם מעט סבוך יותר, והוא נוגע בצדדים נוספים של העברת טעם, אך לעניינו אין צורך לעסוק בכך.
[3]   ר"ת (פסחים עו: ד"ה אסרה רבא) חולק וסבור לדינא שריחא מילתא, אך כאמור דעתו חריגה. האחרונים נחלקו האם לדעתו האיסור הוא דאורייתא או דרבנן (עיינו חת"ס, פסחים, שם; פלתי, ק"ח, ו, וְ-יא; פרי מגדים, ק"ח, א).
[4]   דהיינו ששניהם נאפו באותו זמן באותו התנור.
[5]   ראו שיעור מספר 11.
[6]   שהרי מדובר כאן על מין בשאינו מינו, ודבר שיש לו מתירין בטל במין בשאינו מינו, וכמו כן רבא התיר להריח יין נסך אף על פי שלא מדובר בתערובת.
[7]   גם אם נאמר שאין בריח ממשות, ניתן עדיין לומר שלכתחילה אסור מחשש לערבוב ממשי יותר. כמו כן, לא ברור לשיטת הר"ן האם אין כלל ממשות בריח, או שמא מדובר בממשות קלושה שאינה מספיקה לאסור.
[8]   למחלוקת זו נפקא מינות נוספות, כגון דין ריח באיסור משהו כפסח (עיינו רמ"א, ק"ח, א), ואכמ"ל.
[9]   הוא אומר זאת בנוגע לאיסור דרבנן של חמץ שעבר עליו הפסח.
[10]            זאת, בהנחה שזיעה לא רק עולה מן התבשיל לדפנות, אלא גם יורדת מן הדפנות לתבשיל (וכך דייק הדגול מרבבה [צ"ב, ח'] מן הרמ"א [ק"ח, א]), או שיש חשש שבבישול הראשון הצטברו ממש נוזלים, ובבישול השני הם נוטפים לתוך התבשיל. לדעת האגרות משה (יו"ד א', מ) במצב השני יש תמיד ביטול בשישים, ולכן בדיעבד אין לאסור. יתכן שכאשר לא רואים שהצטברו נוזלים אין לחשוש לנפילת טיפה לתוך התבשיל, וניתן להתיר גם לכתחילה.
[11] בהמשך נראה כמה פתרונות לבעיית זיעה. בסופו של דבר עולה שסוגיית ריחא לא רלוונטית הלכה למעשה, כיוון שגם אם בעיית ריחא לא קיימת יש להתמודד עם בעיית זיעה, וכאשר פותרים את בעיית זיעה גם בעיית ריחא נפתרה.
[12]            עיינו בערוך השולחן (צ"ב, נה), שנראה שפסק את שיטת הב"ח.
[13]            עיינו תורת חטאת, ל"ה, ו; טור, או"ח, תנ"א; מגן אברהם, שם, ל; פתחי תשובה, יו"ד, צ"ב, ו; אגרות משה, יו"ד, א' מ וְ-נ"ט.
[14] בשו"ת שאלת יעב"ץ (א', צג) התיר שימוש בבשר וחלב בזה אחר זה, ללא התייחסות לעניין הזיעה, ונראה שהוא סומך על הסברות שהעלינו לעיל. כמו כן, בתשובת בית היוצר (כ', כא) כתב במפורש שלאור הסברות הללו מעיקר הדין אין לחוש לזיעה, אלא שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
[15]            כלומר אין מעבר טעם בין שני כלים יבשים.
[16]            באופן מהותי די לכסות אחד מן המאכלים, אך מכיוון שייתכן שהכיסוי אינו מושלם ההעדפה היא לכסות את שני המאכלים. הדיון כאן הוא במצב בו הם לא מכוסים.
[17] יש החולקים על פתרון זה כי לדעתם הכלל 'כבולעו כך פולטו' מגדיר את סוג ההכשרה (הגעלה או ליבון) אך לא את רמת ההכשרה, ואם תנור זקוק לליבון אז הוא זקוק לליבון חמור, שכמעט ואינו אפשרי בתנורים. בעיה נוספת היא שלכתחילה אין מכשירים כלי מבשר לחלב ולהיפך, כיוון שהדבר עשוי להביא לטעויות ולתקלות (מגן אברהם, או"ח, תק"ו, יא).
[18]            טעם המקלים:
א. ייתכן שהתנור זקוק רק להגעלה, שהרי הוא קיבל את טעם הבשר על ידי אדים ולא על ידי מגע של הבשר בדפנות, והפעלת התנור בחום של 200-250 מעלות צלזיוס נחשבת כליבון קל, שדינו כהגעלה.
ב. גם אם תנור זקוק לליבון, ליבון נצרך רק בהכשרת כלי שבלע איסור, אך להפלטה של טעם בשר או חלב די בהגעלה (עיינו טור יו"ד, צג, בשם הרשב"א; ש"ך בנקודות הכסף שם; הגהות רבי עקיבא אייגר על השו"ע, יו"ד, קכא, על הש"ך ח; משנה ברורה, או"ח, תנ"א, יט)
ג. למרות שבהגעלה צריך להמתין 24 שעות, מסתבר שבליבון קל אין צורך בכך (רביד הזהב, או"ח, תנ"ב, ז), כי הליבון שורף את כל מה שנפלט.
ד. יש הסבורים שניתן להקל בשעת הדחק ולהכשיר כלי מבשר לחלב (פרי מגדים, או"ח, תנ"ב, אשל אברהם יג, ד"ה "אשכחנא"), ויש החולקים על עצם הדין וסוברים שמותר לכתחילה להכשיר סיר מבשר לחלב ולהיפך (יביע אומר, ג' יו"ד, ד; ערוך השולחן, יו"ד, פ"ט, יז).
[19] בצירוף הדעה שמאכל יבש אינו מזיע, ואם כן גם אם קודם לכן הוכנס מאכל לח מהמין השני ואדיו נקלטו בגג התנור, הם לא יפלטו ללא אדים נוספים.
[20]            לדעת הרב רבינוביץ' (שיח נחום, מ"ח) מעיקר הדין אין צורך בכיסוי כלל, אך לדעת רוב הפוסקים דין מיקרוגל זהה לדין תנור (עיינו בילקוט יוסף, ז', כג).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)