דילוג לתוכן העיקרי
עיון ברכות -
שיעור 2

זמן קריאת שמע

קובץ טקסט
 
המשנה שבה נפתחים ששה סדרי המשנה קובעת מתי הזמן הראוי לקרוא קריאת שמע בערבית. אמנם נחלקו הדעות במשנה עד איזה זמן ניתן לקרא ק"ש, אך ישנה תמימות דעים לגבי הזמן הראשון ממנו ניתן להתחיל לקיים את המצווה: צאת הכוכבים. ואף שזמן זה ידוע ומוכר בהלכה, בחרה המשנה להתייחס אליו לא באופן ישיר אלא כזמן שבו "הכהנים נכנסים לאכול בתרומתם" (בדף ב: הגמ' מבררת שזהו זמן צאה"כ).
מעניין ומתמיה שבתורה לא מוזכר שהחיוב לקרא קריאת שמע הוא בערבית או בשחרית, כלומר בתחילת היום ובסופו. במקום זאת נאמר שיש חיוב לקרוא ק"ש "בשכבך ובקומך" (דברים ו,ז). במשנה ובגמרות תרגמו חז"ל הגדרות אלו לציון זמן מוכר: צאת הכוכבים, שבו מתחיל הלילה בהלכה. עלינו לברר האם מצוות קריאת שמע היא אכן מצווה אשר זמן חיובה בראשית הלילה והתורה נקטה בלשון "בשכבך" לשם המחשה ציורית בלבד? או שמא מצוות קריאת שמע אינה תלויה בזמן ידוע ביום אלא בזמן השכיבה- הפרישה למנוחת הלילה, וזמן זה הוא בערך בזמן צאה"כ (לפחות בזמן שלפני המצאת החשמל).
יתכן ששאלה זו כבר נידונה על ידי התנאים. אף שבמשנה הוזכרה דעה יחידה בנוגע לתחילת זמן ק"ש בערבית, בגמ' מובאת ברייתא המציגה שלל דעות בנושא. רבי אליעזר ורבי מאיר (אף שיש הבדל דק ביניהם) מתירים לקרוא ק"ש משקיעת החמה. ומנגד סובר רבי יהושע שאין לקרוא ק"ש קודם צאת הכוכבים. דעות אלו, על אף ההבדלים ביניהם, מציינים גבולות ידועות. לעומת זאת, רבי חנינא סבור שאפשר לקרוא ק"ש רק "משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח". זהו זמן המאוחר לזמנים הנ"ל. הראשונים הביאו את הסברו של רב האי גאון המבאר שלדעת רב חנינא אי אפשר לקרוא ק"ש מזמן השקיעה או צאה"כ מכיוון שזמן קריאת שמע אינה תלויה בזמן היום או בזמן הלילה, לדעתו הגדרת הזמן הראוי לקיום מצוות ק"ש היא מהזמן שבו אנשים פורשים מעמל יומם למנוחת הלילה ולדעתו זמן זה הוא מהזמן שבו עני נכנס לאכול פתו. מתקבל על הדעת לומר שרבי יהושע, רבי מאיר ורבי אליעזר המציינים זמנים הידועים בהלכה, סבורים שמצוות ק"ש תלויה בזמן היום ובזמן הלילה במובן הקלאסי.
הגדרת אופי 'זמן ק"ש' חשובה גם להגדרת סוף זמן קריאת שמע של ערבית. המשנה הראשונה מציגה מח' בין רבי אליעזר הסובר שניתן לקרוא קריאת שמע עד סוף השליש הראשון של הלילה, לרבן גמליאל הסובר שניתן לקרוא ק"ש עד שיעלה עמוד השחר. ניתן להציע שרבן גמליאל סבור שזמן המצווה תלוי בזמן יום ובזמן לילה אשר על כן אפשר לקרוא ק"ש של ערבית כל משך הלילה (ראה מגילה כ:). ואילו רבי אליעזר סבור שזמן ק"ש היא פונקציה של זמן השכיבה והקימה של בני אדם, אשר על כן לאחר השליש הראשון של הלילה שבו רוב בני האדם שוכבים לישון, לא ניתן יותר לקיים מצוות ק"ש של ערבית.
לעיל הצענו בשיטת רבי אליעזר הסבור שתחילת זמן קיום המצווה בשקיעה, שלדעתו זמן המצווה מוגדר לפי היום והלילה. חוסר העקביות העולה מקביעתו לגבי סוף זמן קיום המצווה (עד סוף השליש הראשון של הלילה) יכריח אותנו להגיע להבנה מחודשת לגבי זמן השקיעה כנק' הההתחלה או לגבי השליש הראשון של הלילה כנק' הסיום.
חשוב לציין שרש"י (ברכות ד:) הבין את שיטת רבן גמליאל באופן שונה מהמוצע לעיל. לדעתו אף רבן גמליאל קובע שזמן המצווה תלוי בזמן שכיבה וקימה אלא שכל משך זמן שכיבה ראוי לקיום המצווה ולא רק תחילת הלילה שבו נשכבים לישון.
בירושלמי ישנו דיון לגבי אדם שנמצא בספק אם קרא ק"ש. בהתבסס על ברייתא הקובעת שאדם שקרא ק"ש קודם צאה"כ צריך לחזור ולקרות, מסיק הירושלמי שאדם המסתפק אם קרא ק"ש צריך לחזור ולקרות. הגאון מוילנא הוכיח מכאן שזמן ק"ש מבוסס על זמני היום ולא על זמן שכיבה וקימה. הזמן שקודם צאה"כ ולאחר שקיעת החמה,  הנקרא בין השמשות מוגדר בהלכה כספק לילה. כלומר זהו זמן שמספק ניתן ליחסו ללילה אולם אדם שקרא בו ק"ש חייב לחזור ולקרות בזמן שוודאי לילה. באופן דומה אדם המסופק אם קרא ק"ש חייב לחזור ולקרות. המהלך הנ"ל הגיוני רק בהתבסס על ההנחה שזמן ק"ש מוגדר לפי היום והלילה. אם זמן ק"ש מוגדר כזמן שכיבה וקימה קשה להבין את הירושלמי. אין סיבה לחשוב שקריאת שמע קודם צאה"כ תהיה מוגדרת כספק ויהיה קשה להסיק מסקנות לגבי אדם המסופק אם קרא ק"ש. בהחלט יתכן שהקורא קודם צאה"כ לא יצא באופן וודאי מכיוון שאפשרי הדבר שאף אחד לא שוכב לישון קודם צאה"כ. רק אם זמן ק"ש מוגדר לפי זמני היום ניתן להבין את מהלך הסקת המסקנות של הירושלמי: ק"ש קודם צאה"כ מוגדרת כספק ולכן ניתן להסיק לגבי אדם המסופק אם קרא ק"ש.
עתה ניגש לבאר את שיטת רבנו תם. נתייחס לדבריו בשני מקומות שמהם נראה שלדעתו זמן ק"ש מוגדר לפי היום והלילה ולא על פי זמן שכיבה וקימה.
בפירושו על המשנה מעלה רש"י (ב. ד"ה עד) ספק בנוגע לקריאת שמע הנאמרת קודם צאה"כ. מקריאה פשוטה של המשנה, אין אדם יוצא ידי חובתו אם קרא קודם צאה"כ. הלכה זו משמעותית לגבי הקהילות הרבות שנוהגות בקיץ להתפלל ערבית קודם צאה"כ. רש"י קובע שקהילות אלו יוצאים ידי חובת ק"ש של ערבית בקריאת שמע הנאמרת על המיטה הנאמרת לאחר צאה"כ.
קביעה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. הן מצד הסברא הלוגית והן מבחינה אמפירית. מצד הסברא לא ברור כיצד אפשר לצאת ידי חובה בק"ש שעל המיטה. קריאה זו אינה מלווה בברכות ק"ש ומה עוד שהגמ' (ה.) קובעת שמטרת ק"ש על המטה היא להבריח מן המזיקין. קשה לקבל שאמירה שנקבעה להבריח את המזיקין תשמש כקריאה המרכזית של ק"ש בערבית ושבה ימלא אדם את חובתו.
רבנו תם (תוס' ב. ד"ה מאמתי) תולה את הביסוס ההלכתי למנהג הנ"ל (לקרוא ק"ש לפני צאה"כ בתפילת ערבית) בשיטת רבי יהודה (כו.) שניתן להתפלל ערבית מפלג המנחה (כאשר נשאר זמן של כעשירית מאור היום). האפשרות להתפלל ערבית משעה זו מעידה שמבחינת ההלכה, מזמן זה מתחיל הלילה (לפחות לענין תפילה). אם הלילה התחיל לעניין תפילה, רבנו תם טועם שגם ניתן  לקרוא ק"ש של ערבית.
נראה שרבנו תם מבין שזמן ק"ש מוגדר לפי היום והלילה ולא לפי זמן שכיבה וקימה, שהרי קשה לומר שזמן שכיבה מתחיל מפלג המנחה, שעה ורבע לפני השקיעה.
ניתן להביא סימוכין לכך שזוהי שיטת רבנו תם מדבריו בענין תחילת זמן ק"ש של שחרית. בגמ' בדף ט: מובאים דעות שונות לגבי הזמן ממנו ניתן להתחיל לקרא ק"ש בשחרית. בסופו של דבר מציגה הגמ' את דעתו של אביי שיש לקרוא ק"ש "כותיקין" שהיו קוראים ק"ש סמוך לנץ החמה בכדי שיוכלו להתחיל את תפילת העמידה עם הנץ החמה. יוצא שלדעתם ניתן לקרא ק"ש של שחרית קודם נץ החמה. ר"ת אינו מוכן לקבל את האפשרות הזאת. ר"ת טוען שכמו בתחומים אחרים בהלכה, גם לענין ק"ש של שחרית היום מתחיל בנץ החמה. ולמעשה הותיקין- אותם "ענוים ומחבבים המצוות" (רש"י שם ד"ה ותיקין) - נהגו שלא כהלכה ולא יצאו ידי חובתם!
אף כאן עולה מדברי ר"ת שזמן ק"ש תלוי ביום ובלילה: שמע של ערבית ניתן לקרא מזמן המוגדר בהלכה כלילה, אף אם אינו זמן שבו שוכבים בני אדם על מיטתם לישון, ושמע של שחרית ניתן לקרא רק לאחר נץ החמה מכיוון שרק אז מתחיל היום מבחינת ההגדרה ההלכתית.
דומה שהשאלה האם זמן קריאת שמע מוגדר לפי זמן יום וזמן לילה או על פי זמן שכיבה וקימה עומד ביסודה של מחלוקת מעניינת בין בעל המאור לרמב"ן. הגמ' (ח:) מציגה שתי דעות ביחס לפרק הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה. שתי הדעות נאמרו על ידי רבי שמעון בר יוחאי. לפי הדעה הראשונה, בפרק זמן זה ניתן לקרוא קריאת שמע של שחרית, ואילו לפי הדעה השניה של רשב"י בפרק הזמן הנ"ל ניתן לקרוא קריאת שמע של ערבית. בהתחשב בכך שמקורם של שני דעות אלו באותו תנא ובכך שהגמ' אינה מעמתת ביניהם (למרות הסתירה שלכאו' קיימת) הביא הרי"ף להלכה את שני הדעות-ולמעשה הוא מאפשר באותו פרק זמן, לקרוא הן את קריאת שמע של שחרית והן את קריאת שמע של ערבית.
בעל המאור חולק עליו נחרצות, ופוסק שקריאת שמע של שחרית ניתנת להיאמר רק מנץ החמה כדעת רבנו תם. הרמב"ן כדרכו מגונן על שיטת הרי"ף.
מסתבר שבעל המאור סבור שזמן קריאת שמע מוגדר על פי היום והלילה. כל שעה ביום מוגדרת או כלילה או כיום. אי אפשר להגדיר פרק זמן גם כלילה וגם כיום ולכן גם אין פרק זמן אחד שיכול להכיל אפשרות לקרוא קריאת שמע הן של שחרית והן של ערבית. לעומת זאת יתכן שהרמב"ן והרי"ף סבורים שזמן קריאת שמע מוגדר על פי זמן שכיבה וזמן קימה. מסתבר מאוד שישנו פרק זמן אשר בו ישנם אנשים שעודם ישנים וישנם אנשים שכבר הקיצו משנתם. פרק זמן זה יוגדר הן כזמן "בשכבך" והן כזמן "ובקומך" ואשר ניתן לקרוא בו הן קריאת שמע של ערבית והן קריאת שמע של שחרית. ואכן הנימוקים המועלים בגמ' להסבר שתי הדעות של רשב"י דוחפים אותנו להבין שלפחות בסוגיא הזו, הגמ' בדעה שזמן ק"ש מוגדר גם לפי זמן שכיבה וזמן קימה ולא רק על פי זמן היום וזמן הלילה. בהציגה את הדעה הראשונה של רשב"י שניתן לקרוא ק"ש של שחרית בפרק הזמן בין עלות השחר לנץ החמה, הגמ' מנמקת שלמרות שהלכתית זמן זה מוגדר כלילה, מכיוון שישנם אנשים שבשעה זו קמים משנתם ניתן כבר לקרוא ק"ש של שחרית. וכמו כן כאשר הגמ' מביאה את דעתו השניה של רשב"י שניתן לקרוא בפרק הזמן הנ"ל ק"ש של ערבית, הנימוק המוצע הוא שאמנם מבחינה הלכתית זמן זה מוגדר כיום, אך מכיוון שישנם אנשים שעוד ישנים, שעדין לא קצו משנתם, ניתן עדין לקרוא קריאת שמע של ערבית. למעשה שני הנימוקים סותרים אחד את השני. בתחילה הגמ' מזהה את הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה כזמן המוגדר כלילה ולאחר מכן הגמ' מזהה פרק זמן זה כיום. אולם אפשרי הדבר שסתירה זו אינה משמעותית ביחס לק"ש מכיוון שזמן המצווה אינו תלוי בזמן היום ובזמן הלילה. המצווה מבוססת על זמנים שבהם בני אדם שוכבים וזמנים בהם בני אדם קמים. בפרק הזמן שבין עלות השחר לנץ החמה מתקיימים שני המצבים האלו ולכן הוא יכול להכיל גם קריאת שמע של שחרית וגם קריאת שמע של ערבית.
 
 
 
בשבוע הבא נלמד את כל הגמרא בדף ג' עד סוף ד.
השיעור יעסוק בנושא אחד – תפילת הקדיש.
 
 
 
 
מקורות לשיעור הבא:
הרב יאיר קאהן
יהא שמיה הגדול מבורך
 
  1. דף ג. "תניא א"ר יוסי ... שולחן אביהם".
  2. ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו  "ומנין שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ... הבו גודל לא-להינו", שבת דף קיט: "אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן ... משום דברכו ה' ", סוטה דף מט. "רשב"ג אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק ... תופיע מאופל".
  3. תוס' ברכות ד"ה ועונין, סידור רש"י סימן יא "וכן הוא משמעו יתגדל ויתקדש ... יקרא ככתיבתו", תמים דעים סי' קפד, הגהות אשרי פ"ג סי' יט.
  4. תרגום ירושלמי בראשית מט, א, פסחים דף נו. "תנו רבנן כיצד היו כורכין את שמע ... בחשאי", דברים רבה פרשה ב אות לו.
  5. יומא דף לה: "וכך היה אומר ... לעולם ועד".
 
 
 
 
 
*
**********************************************************
*
Horizontal Scroll: באר שבע* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב
 
*******************************************************
 
בית המדרש הווירטואלי שליד ישיבת הר עציון
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)