זמן תפילת שחרית

המשנה בברכות כו. דנה עד מתי זמן תפילת שחרית, ולא דנה מאימתי זמנה.

בפשטות, ניתן להתפלל מתחילת היום. ומצאנו לגבי מצוות הנוהגות ביום (מגילה כ.): "אין קורין את המגילה ולא מלין... עד שתנץ החמה, וכולן שעשו משעלה עמה"ש - כשר". ונראה שה"ה לתפילה, שלכתחילה - מהנץ, ובדיעבד - מעה"ש. וזה שתפילה לא מנויה שם במשנה, כיוון שאין זמנה כל היום.

ובגמ' ברכות כו., "מצוותה (של ק"ש-רש"י) עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה", כי "ותיקין היו גומרים אותה (ק"ש) עם נץ החמה". ויוצא שזו המצווה בק"ש-וממילא סומכים לה תפילה-אך לתפילה, עקרונית, אין זמן קבוע, וזמנה מהנץ והלאה.

בגמ' שם כט:, "מצווה להתפלל (מנחה) עם דמדומי חמה..." כי בשקיעה מתגלית ידו של הקב"ה בבריאה. ובגמ' מובא, שבא"י קללו המתפלל עם דמדומי חמה - "דלמא מטרפהו ליה שעתא" ושמא יתבלבל ויעבור זמנה. אך בשחרית - כשאין חשש כזה - מצווה להתפלל בהנץ - ורש"י שם למד שהפסוק "ייראוך עם שמש" מתייחס גם לתפילת שחרית.

ראינו, אם כן, בינתיים, שזמן תפלת שחרית: 1.מהנץ והלאה, ככל המצוות שזמנן ביום.

דוקא בהנץ - כ"ותיקין".

לגבי "ותיקין": רש"י פירש (ט:) אנשים ענווים ומחבבין מצווה. ומלשונו דייקו שזו רק מידת חסידות. (וכך כותב גם הרמב"ן במלחמות). אך ברמב"ם (הל' ק"ש א', י"א) כתב שמצוות ק"ש שיגמור קריאתה עם הנץ החמה, אך ניתן לקוראה "עד סוף שלש שעות ביום למי ש ע ב ר

ואיחר " - ומשמע שוותיקין אינו עניין חסידות בלבד, אלא הזמן לכתחילה.

הרא"ש כותב שניתן להתפלל שחרית מ"האיר פני המזרח" כבקרבן התמיד (יומא כח.) שהרי "תפילות - כנגד תמידין תקנום" - וזמן זה וודאי קודם להנץ. ויש לברר, ראשית, מדוע בהקרבת התמיד במקדש לא חיכו להנץ והקדימו להאיר פני מזרח:

1. מרש"י על המשנה במגילה (נ.) עולה כי הנץ הוא רק הרחקה, ועקרונית מתחילה היממה מעה"ש אלא "שאין הכל בקיאין בו" ובמקדש - כידוע-אין שבות, וכהנים זריזים, ולכן אין צורך בהרחקה להנץ ודי ברחקה קטנה - האיר פני מזרח, שהוא מעט אחרי עמה"ש. ולפי המזהים האיר פנ"מ עם עה"ש (כהגר"א) - לא עשו במקדש הרחקה כלל.

2. ה"דברי חמודות" ביומא (כח.) אומר שהקדימו העבודה כדי שיספיקו לגמור את כל סדר היום, וזו כעין "שעת הדחק", וניתן להקדים לפני הנץ - וזה דחוק.

3. ר"ת בס' הישר אומר שהנץ הוא "יום גמור", ויוצא שיש 2 רמות של יום: מעה"ש ומהנץ. ובמקביל, שתי רמות בסיום היום: שקיעה וצאת הכוכבים. כלומר, היום מתחיל מעה"ש, אך אחרי הנץ - משרואים את השמש - איכותית זה יותר יום.

בכל התורה - יום הולך אחר הלילה שלפניו, ובקדשים - להיפך, הלילה הולך אחר היום ("ביום זבכחם"). ויש חילוק בין תפילה וקדשים: בתפילה נאמר שהמצווה כשרה רק בחלק מהיממה, רק ביום, והדרשה היא "ביום" כנגד "הלילה" שקדם לו, וזה מהנץ. אך בקדשים - צריך "יום" כתאריך בלוח - בניגוד ליום אתמול - והיום כתאריך מתחיל מהאיר פני מזרח.

ונשוב לרא"ש, שהשווה תפילה לתמיד. וכנראה שההשוואה תלויה בהבנות שהעלנו לעייל: אם מקדש עקרונית דומה לשאר המצוות שמצוותן מהנץ , אלא שהאיר פנ"מ הוא דין מיוחד במקדש מסיבות צדדיות (כהבנות 1. או 2.) - אין מקום להשוות אליו תפילה, כי במתפלל באמת אין סיבה להקדים לפני הנץ.

אך אם מקדש שונה מהותית, והאיר פנ"מ הוא תחילת היום כתאריך (הבנה 3.) - ניתן להשוות תפילה לתמידין, וזמנה - כעבודת המקדש - משהאיר פני מזרח.

בגמ' בברכות ל., "אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק הוו מקדמי (רש"י - קודם היום) ומצלי וכי הוה מטי זמן ק"ש - קרו". ובתוס' הבינו ברש"י, שהתפללו קודם עמה"ש - וכך מפורש בראב"ד על הרי"ף (ב: באלפס), שניתן להתפלל אפילו לפני עמה"ש. ודעת תוס' - שעיקר זמן תפילה מהנץ, ובשעת הדחק - מעמה"ש.

וסברת הראב"ד: 1 .השווה לתמיד, וסבר שתמיד יכול להקרב בדיעבד לפני עמה"ש - אך

זה נראה תמוה.

2. כיוון שמצינו שעבודת המקדש החלה לפני עמה"ש - בתרומת הדשן -ניתן גם להתפלל לפני עמה"ש.

הרמב"ם כותב בהל' תפלה (פ"ג ה"א)" "תפלת השחר מצוותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה, וזמנה - עד סוף שעה רביעית...". וניסוחו כאן שונה מניסוחו בהל' ק"ש, ששם כתב שזמנה עד שלש שעות "למי שעבר ואיחר" וכאן - ש"מצוותה... עם הנץ החמה". ולא ברור מה המצב לפני הנץ: 1. זהו זמן תפילה, אך חסר הקיום של "ותיקין".

2. אינו זמן תפילה כלל.

ובשו"ע (סי' פ"ט, ס"א) קיים ספק דומה, כי כתב שמצוותה עם הנץ, ובדיעבד - משעלה עמה"ש והאיר פנ"מ - יצא, ולא כתב מדוע זה בדיעבד:

1. כי עיקר זמן תפילה מהנץ ולא לפני כן.

2. כי אין את קיום "ותיקין" - ולפי זה אין הבדל עקרוני בין חצי שעה לפני הנץ לחצי שעה אחריו:

ובסעיף ח' (שם) כתב השו"ע: "בשעת הדחק - כגון שצריך להשכים לדרך - יכול לכתחילה להתפלל משעלה עה"ש". והשו"ע כתב רק את שני הקצוות - ותיקין ושעת הדחק - ולא ביאר מהו עיקר הזמן.

הרמב"ן ("במלחמות", ב.) כתב שיש 3 דרגות בק"ש: 1. מצווה מן המובחר - בהנץ, כ"ותיקין" 2 .בשעת הדחק - מעה"ש. 3.עיקר זמנה - משיכיר עד ג' שעות.

וניתן להשוות - במקביל - לתפלה, ולומר בהסבר השו"ע: 1. מן המובחר - מהנץ. 2.בשעת הדחק - מעה"ש. 3.יתכן שיש זמן ביניים שהוא עיקר הזמן - בין עמה"ש (בדיעבד) להנץ ("ותיקין") ויש לדון מהו אותו זמן ביניים. "המחבר", כאמור, סתם ולא פירש.

1. הפר"ח כותב שעיקר זמנה משהאיר פנ"מ עד הנץ, וזו דרגת הביניים.

2. ניתן לקבל עקרון הפר"ח, אך לחלוק עליו לגבי הזמן.

הגר"א מזהה את זמן האיר פנ"מ עם עמה"ש, ויתכן לומר: שהאיר פנ"מ - הוא לקדשים, ובתפלה - יהיה הזמן "משיכיר", שהוא הזמן לתפילין (ברכות ט:), וכך כותב במפורש הראב"ד (ב: באלפס), שעיקר זמן תפילה כזמן ק"ש, דהיינו: משיכיר.

להלכה: המתפלל ותיקין - אשריו!

רצוי לא להתפלל לפני הנץ החמה, כי לא ברור שניתן להשוות תפילה לתמידין.

ב שעת הדחק - ניתן להתפלל מעמוד השחר, אך יקפיד שלא להניח תפילין לפני זמן "משיכיר".

בשעת דחק ללא כ"כ רצינית (יציאה לעבודה מוקדם וכד') - ניתן לסמוך על עקרון פר"ח, אך רק מ"שיכיר" (ולא כדבריו - מהאיר פני מזרח). ואמנם בתוס' משמע שעיקר זמן - מהנץ, אך מהרא"ש ומהרמב"ם לא משמע כך, ונראה שאפילו לכתחילה יכול בתנאי שיש לו קצת דחק, כמובן). לרוב מחשבים זמן "משיכיר" כ-50 דקות אחרי מה"ש (כ 25-30 דק' לפני הנץ).

שיש לו מניין לפני הנץ ועליו להחליט אם להתפלל לפני הנץ - במניין - או אחרי נץ ביחידות:

אם במקרה שלא יתפללו לפני הנץ - יתבטל המנין לחלוטין (כפי שקורה לא אחת בצבא) דעת הגרי"ד סולוביצ'יק שליט"א שיתפללו בציבור ולפני הנץ. ולגבי מנין קבוע פני הנץ, אם על היחיד להתפלל בו או ביחידות אחר הנץ - דעתו שהספק שקול.

דעת מורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א נוטה שיתפלל אחרי הנץ ביחידות.

_______________________

שיעור זה הוקדש לזכרן של בנות בית שמש שנהרגו בפיגוע בנהרים. תהינה נשמותיהן צרורות בצרור החיים.