דילוג לתוכן העיקרי
פרשני המקרא -
שיעור 20

דרכי הפרשנות של החיזקוני

קובץ טקסט
פרשני המקרא
שיעור מספר 20
חיזקוני - ר' חזקיה בן מנוח
 
א. הקדמה
לצערנו, לא ידועים לנו פרטים לגבי קורות חייו של חיזקוני. זמנו של חיזקוני ומקום מוצאו שנויים במחלוקת. השיטה המקובלת במחקר היום היא שחיזקוני כתב את חיבורו בסביבות אמצע המאה ה-13, וככל הנראה מוצאו צפון צרפת.
חיזקוני כתב פירוש מקיף לתורה, וסגנון פירושו בהיר ושווה לכל נפש. הוא עצמו קבע את שם פירושו "חיזקוני", כרמז לשמו חזקיה, וכך כתב בשיר הפתיחה לפירוש:
ויקרא שמו בישראל חיזקוני,
למען קוראיו בשמו יזכרוני.
נראה כי שלוש מטרות מרכזיות ניצבו בפני חיזקוני בבואו לחבר את פירושו לתורה:[1]
1. ליקוט פירושים מתאימים לפשט מתוך דברי פרשנים שקדמו לו.
2. ביאור לפירוש רש"י (סופרקומנטר).
3. פירוש עצמאי מקורי לתורה.
כעת נפרט ונדגים מטרות אלו.
 
ב. חיזקוני כמלקט
בשיר הפתיחה לפירושו מתאר חיזקוני את אופיו הלקטני של חיבורו. תחילה הוא מפרט את המקורות מספרות המדרש, אותם הוא מכנה "פירושי התורה":
ואבואה בראשית רבה, מכילתן וספרא,
ספרי, תנחומא, פסיקתא - פירושי התורה.
בפסקה הבאה מתאר ר' חזקיה את מלאכת הליקוט ממפרשי התורה:
ושוטטתי במדינות למצוא פרושי חמישה ספרים,
ומצאתי מהם פרושים למיניהם עד עשרים.
וכפי יכלתי הרימותי את חֶלְבָּם מהם,[2]
את כתב באר היטב אשר בהם,
למצוא דברי חפץ ושלום...
אם כן, חיזקוני שוטט במדינות רבות במטרה למצוא פירושים שונים לתורה, ועלה בידיו למצוא 20 פירושים. פירושים אלה מייצגים קשת רחבה של פרשנות המקרא: הפרשנים הספרדים, האיטלקים, והצרפתים, נוסף על פירושי חז"ל. חיזקוני בוחר מבין כל הפירושים שאסף את הפירושים המשובחים ביותר לדעתו. לעיתים הוא מצטטם בלשונם, ולעיתים הוא מעבד את הדברים בלשונו.
כאשר חיזקוני מביא מדרש או פירוש הוא נוהג שלא לציין את שמו של הפרשן, הן משום שלא תמיד ידוע מי אמר הדברים, והן על מנת שהלומד את חיבורו לא יעדיף פירוש של פרשן מסויים על פני פירוש של פרשן פחות ידוע. וכך הוא כותב בשיר הפתיחה:
לכן כליותי יעצוני וגם לבי מלאני...
לכסות מוצא הדברים, מחדול להשמיעם יחד, מלהדור מקטן גדול,
פן תהיה חכמת המסכנים בזויה, ודברת העשיר לפני גדולים נחויה,
כי דברי חכמת חכמים המה יחד,
אמת ניתנו מרועה אחד...
לעיתים קרובות נוהג חיזקוני להביא לפסוק מסויים 2-3 פירושים שונים שמצאו חן בעיניו, ולרוב הוא יבחר פירוש שיש בו מסר חינוכי. כך, למשל, מציע חיזקוני שלשה פירושים שונים לאיסור חרישה בשור וחמור יחדיו (דברים כ"ב, י). שלושת הפירושים לקוחים ממקורות שונים, חלקם בעיבודים קלים לתוספת ביאור:
שהשור מעלה גרה ואוכל, והחמור אינו מעלה גרה, נמצא שזה אוכל וזה מתענה, וזהו צער בעלי חיים.[3]
דבר אחר, לפי שהשור מלך בבהמות ודמותו על[4] כסא הכבוד, והחמור בהמה בזויה, אין הזווג נאה.[5]
דבר אחר, רחמיו של הקב"ה על כל מעשיו ואין כח החמור ככח השור.[6]
 
ג. חיזקוני כפרשן על רש"י
כאמור לעיל, לחיזקוני מגמה פרשנית מרכזית נוספת מלבד ליקוט, והיא ביאור פירוש רש"י. וכך הוא כותב בשיר ההקדמה לגבי יחסו לפירוש רש"י:
ואני אין אני כמשיב על דברי רבינו שלמה, אלא כמוסיף על דבריו, ירבה הא-ל שלומו.
חיזקוני הוא מראשוני מפרשי רש"י. למרות שחיזקוני נוהג לא לצטט את הפרשנים בשמותיהם, הרי שרש"י הוא יוצא מן הכלל, ופירושי רש"י מצוטטים בשמו במאות מקומות בפירוש חיזקוני.
מטרת חיזקוני היא, כדבריו, "להוסיף" על פירוש רש"י, תוספת שהיא לצורך ביאור, או לצורך תירוץ קושי שעלול הקורא להקשות על פירוש רש"י. הסגנון מזכיר במידה מסויימת את סגנון יצירתם של בעלי התוספות על הש"ס, שאף הם התבססו על רש"י כנקודת מוצא.
שרה יפת[7] מעירה על תופעה ספרותית זו, המתפתחת לקראת סוף המאה ה-12:
... במקביל לתופעה של "תוספות" על פירוש רש"י לתלמוד, ואולי בהשפעתה של תופעה זו, היה פירוש רש"י עצמו לנושא הלימוד. טקסט המקרא ופירוש רש"י הפכו מערכת אחת שנלמדה כמהות אחת, ותשומת ליבו של הפרשן הופנתה לא רק אל הטקסט והקושיות שהוא מעלה, אלא גם לפירוש רש"י: האם דברי רש"י עומדים בפני הביקורת? האם הוא עקיב?..ועוד כיו"ב.
כפי שנראה בדוגמאות להלן, "תוספת" זו על פירוש רש"י באה לידי ביטוי במספר אופנים, ונביא להן דוגמאות.
1. ביאור באמצעות שינוי או תוספת. על הפסוקים "וכי יגור אתך גר בארצכם... ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" (ויקרא, י"ט, לג - לד), חיזקוני מצטט את רש"י: "מום שבך אל תאמר לחברך". אולם, מדברי רש"י לא ברור מהו אותו המום, ולכן מוסיף ומבאר חיזקוני:
ובמצרים עבדו ישראל עבודת כוכבים, כדכתיב בסוף ספר יהושע "והסירו את האלוהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים" (יהושע, כ"ד, יד).
כלומר המום הוא לא שגם אנו היינו גרים בארץ נכריה (מצרים), כפי שניתן היה להבין ברש"י, אלא שגם אנו, כגרים, היינו עובדי עבודה זרה.
חיזקוני לעיתים מוסיף את הפסיכולוגיה העומדת מאחורי פירוש מסויים שמביא רש"י. למשל, את דברי שר המשקים לפרעה בתארו את יוסף "ושם איתנו נער עבד עברי" (בראשית, מ"א, יב) מבאר רש"י כך:
ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה, מזכירו בלשון בזיון.
חיזקוני מוסיף את מניעיו של שר המשקים לבזות את יוסף:
"נער עבד עברי" - ירא היה פן יכעיסהו וישנאהו על אשר לא הזכירו כמו שביקש ממנו, לפיכך הוציא עליו דיבה.[8] דבר אחר, שלא יכעוס עליו המלך שלא הגיד לו עד עכשיו שיש חכם גדול כזה בארץ, ולכך ביזהו.
רש"י ביאר שהדברים של שר המשקים נאמרו לגנאי, וחיזקוני הוסיף לפירוש רש"י את המניעים האפשריים של שר המשקים לבזות את יוסף.
דוגמא נוספת לביאור דברי רש"י ולשימוש בפסיכולוגיה לצורך הבנת הכתובים נמצאת במכירת יוסף: כאשר יהודה מציע לאחיו למכור את יוסף, הוא אומר "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו" (בראשית, ל"ז, כו). פסוק זה מתבאר ברש"י:
"מה בצע" - מה ממון. "וכיסינו את דמו" - ונעלים את מיתתו.
יהודה טוען שהאחים לא ירוויחו כלום ממיתתו של יוסף ("מה בצע כי נהרוג את אחינו"), אך מהו פשר ההמשך "וכיסינו את דמו"? ומה הקשר בין טיעון זה לבין הטיעון "מה בצע"? חיזקוני מבאר את כוונת דברי רש"י" באופן שנוצר רצף בין שתי טענותיו של יהודה:
שנצטרך לכסות ולהעלים מיתתו, ולא נוכל להתפאר בה בשביל צערו של אבא;[9] ונוהג בעולם כשאדם מתנקם משונאו אין הנקמה נחשבת אם אינו מתפאר בה.
זוהי, אם כן טענתו של יהודה: לא זו בלבד שלא נרוויח כסף ממכירת יוסף ("מה בצע כי נהרוג את אחינו"), אלא אף לא נוכל ליהנות מן הנקמה ולהתפאר ברצח, שהרי נהיה חייבים להסתירו ("וכיסינו את דמו").
2. תירוץ קשיים ברש"י. חיזקוני מרבה להגן על רש"י מפני קושיות. לרוב לפני הצגת הקושיה יופיע: 'וא"ת'[10] - 'ואם תאמר' (כסגנון הרווח בתוספות), ומיד אחר הצגת הקושיה תבוא תשובתו של חיזקוני. למשל, בפירוש הפסוק "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" (בראשית כ"ה, כא) מפרש רש"י":
"ויעתר לו" - נתפצר ונתפייס ונתפתה לו. ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא. וכן (יחזקאל ח', יא) "ועתר ענן הקטרת" - מרבית עליית העשן; וכן (שם, ל"ה, יג) "העתרתם עלי דבריכם" וכן (משלי, כ"ז, ו) "נעתרות נשיקות שונא" - דומות למרובות.
 על כך מעיר חיזקוני:
וא"ת מאי אשמעינן פרש"י לומר "ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה"?[11] אלא יש לומר בתחילה פרש"י מה שקבל מרבותיו דדוקא "ויעתר" הם לשון הפצרה וריבוי, ואח"כ פירש הוא דעתו דאפילו כל לשון 'עתר' הוא לשון הפצרה וריבוי. [12]
3. הערות על חוסר עקביות בפירוש רש"י. בדברי ה' למשה "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח עור" (שמות, ד', יא), מביא רש"י את מדרש תנחומא (שמות, י'), המפרש פסוק זה כמתייחס לבריחתו של משה ממצרים:
מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת.
אולם, בפסוק "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה" (שם, ב', טו) מבאר רש"י שהמצרים כן ראו ואף תפשו את משה, אלא שהם לא הצליחו להורגו:
מסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב. הוא שאמר משה "ויצילני מחרב פרעה" (שם, י"ח, ד).
חיזקוני, בפרק ד', מעיר על הסתירה בדברי רש"י:
"או עור" פרש"י "מי עשאן עורים כשברחת ולא ראו". חז"ק: שהרי כתוב לעיל "וישמע פרעה" פירש"י מסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב.
בהקשר זה ראוי לציין את המונח "חז"ק". המופיע פעמים רבות (למעלה מ-70 פעם) בפירוש חיזקוני לתורה. חיזקוני עצמו לא ביאר את משמעות המונח. נראה כי הוא רמז במונח חז"ק לשמו, חזקיה, והוא משתמש בביטוי כאשר ברצונו להצביע על קושי שאין בידו להשיב עליה, מעין "וצריך עיון".[13]
 
 
ג. חיזקוני כפרשן מקורי ועצמאי
הבנה פסיכולוגית של הדמויות
למרות העובדה שחיזקוני נעזר בפירושים רבים לצורך כתיבת חיבורו, יש לו לא מעט פירושים מקוריים, אשר מתאפיינים בעיקר בניסיונו להבין את המציאות ואת מניעיהם של הנפשות הפועלות. בכך ניכרת השפעה של ר' יוסף בכור שור,[14] שממנו גם שאב חיזקוני לא מעט מפירושיו.
כך, למשל, את הפסוק "ויאהב את יוסף מכל אחיו כי בן זקונים הוא לו" (בראשית, ל"ז, ג), מסביר חיזקוני באמצעות פסיכולוגיה את העובדה שיעקב אהב את יוסף יותר מכל אחיו, ובכללם בנימין, למרות שגם בנימין הוא בן זקונים:
וא"ת הרי בנימין בן זקונים? אלא, אין אהבת בנימין קשורה בלבו של יעקב כאהבתו של יוסף, לפי שכשילדתו אמו מתה.
כמו כן, את מיאונו של יעקב להתנחם על מיתת יוסף, "וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אותו אביו" (בראשית, ל"ז לה), תולה חיזקוני בכך שיעקב הרגיש רגשי אשמה על כך ששלח את יוסף לאחיו השונאים אותו:
"וימאן להתנחם" כסבור שנטרד[15] בפשיעתו, ששלחו לשם.
"אל בני" - על בני, בשביל העוון שבא לי מחמת בני ששלחתיו במקום שהייתי יודע ששונאים אותו שנאת מות.
דוגמא נוספת נמצאת בביאור חיזקוני לכך ששר האופים מתרשם מפתרון החלום שמציע יוסף לשר האופים (בראשית, מ', טז):
האמין לדבריו, שהרי מי שרוצה לכחש נותן זמן ארוך לדבריו, וזה לא אמר רק "בעוד שלשת ימים" (שם, יב).
פירושים מקוריים
גם כאשר לא מדובר בפירוש פסיכולוגי של עמידה על מניעי הדמויות בסיפור, יש לחיזקוני פירושים מקוריים ביותר. דוגמא אחת לכך היא ביאור חיזקוני לאיסור אכילת גיד הנשה (בראשית, ל"ב, לג) כעונש לבני יעקב על אשר לא ליוו את אביהם:
...בדין הוא שיש לקנוס ולענוש בני ישראל מאכילת גיד הנשה שהניחו את אביהם הולך יחידי, כדכתיב "ויותר יעקב לבדו" (שם, כה). והן היו גבורים, והיה להם להמתין אביהם ולסייעו אם יצטרך, והם לא עשו לו לויה, והוזק על ידם. ומכאן ואילך יהיה להם לזכר, ויהיו זריזים במצות לויה, ולכך ליוה יעקב את יוסף.[16]
דוגמא נוספת היא פירושו לפסוק "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, י"ט, יח); לאחר שחיזקוני מבאר את מהות איסור הנקימה והנטירה, הוא מבאר את הסיפא של הפסוק:
"ואהבת לרעך כמוך" - אם תעשה כן תאהבהו.
כלומר, לדעת חיזקוני המילים "ואהבת לרעך כמוך" אינן מצוות עשה (בפשט הפסוק), אלא מטרה ותוצאה טבעית של אי נקימה ואי נטירה.[17]
ביאורים ע"פ הריאליה
חיזקוני נוהג לבאר פסוקים רבים תוך ניסיון להבין את הריאליה של התקופה. נביא לכך מספר דוגמאות:
1. את סיבת שינוי שמו של אברהם (בראשית, י"ז, ה) מסביר חיזקוני באמצעות המנהג להעניק שם חדש עם עלייה לגדולה:
מנהג הוא לשנות שם לאדם כשהוא עולה לגדולה וכן גבי שרה,[18] ביעקב,[19] ביוסף,[20] ביהושע, בחנניה, מישאל, ועזריה[21].
2. כאשר יעקב בא להוכיח ללבן את מסירותו הרבה במלאכת המרעה, הוא טוען בפני לבן:
זה עשרים שנה אנכי עמך, רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי.
 (בראשית ל"א, ל"ח).
הקושי בפסוק הוא שהעובדה שיעקב לא אכל מצאן לבן אינה רבותא, שהרי זה מה שמצופה ממנו. על כך משיב חיזקוני:
"ואילי צאנך לא אכלתי" - מנהג הרועה כשהוא נוהג צאן למקום רחוק למצוא מרעה דשא, ואינו מוצא לקנות לו מזון לפי שנתרחק מן היישוב, לוקח לו מאילי צאן שאינם ראויים לפרייה ואוכלן; אבל אני - "ואילי צאנך לא אכלתי".
כלומר, חלק מתנאי ההעסקה של הרועים היה שכאשר רועה הצאן מגיע עם הצאן למקום בו לא ניתן להשיג אוכל, הוא רשאי לאכול חלק מן הצאן, אך יעקב, לפנים משורת הדין, לא עשה זאת.
3. בשמות י"א, ב מצווים בני ישראל לשאול מן המצרים כלי כסף וכלי זהב. על כך מעיר חיזקוני:
במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם, שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים, כדכתיב "ויאחזו בה" (בראשית, מ"ז, כז).
כלומר ההצדקה המשפטית לנטילת הכלים מן המצרים ואי החזרתם היא תשלום או פיצוי עבור השדות שבני ישראל משאירים במצרים.[22]
ייתכן שבדוגמא אחרונה זו התמודד חיזקוני עם טענת הנצרות שעם ישראל גנב מן המצרים.
***
נסיים בברכת חיזקוני לקורא בפירושו:
והשבעתי אתכם בדברי חפץ איש איש בשמו
לבל תתהלכו בזולות[23] הספר הזה אך לתומו,
מחזיקו ותומכו מאושר
ובעיני אלוקים יישר.
יפקדהו האל במבורכיו
ויצליחהו בכל דרכיו...
 
 
 

[1]   על מטרות נוספות של החיבור ראו: יוסף פריאל, "דרכו הפרשנית של ר' חזקיה בן מנוח (חיזקוני) בפירושו לתורה", עבודת דוקטורט, בר-אילן תש"ע, עמודים 12-14.
[2]   כלומר הוא בחר את הפירושים שנראו לו הטובים ביותר, כפרפראזה לפסוק "ואמרת אליהם בהרימכם את חֶלְבּוֹ ממנו ונחשב ללויים כתבואת גורן וכתבואת יקב" (במדבר, י"ח, ל), או פסוקים אחרים המזכירים הרמת חֵלֶב.
[3] על פי פירוש בעלי התוספות שם:
לפי שהשור מעלה גרה, ומצטער החמור שישמע השור אוכל.
[4]   על פי יחזקאל א', י; במקור כתוב "ועל דמותו כסא הכבוד", וזוהי כנראה טעות דפוס.
[5]   לא מצאתי מקור לפירוש זה [א.ר]. הרעיון שהשור הוא מלך הבהמות מופיע בחגיגה י"ג:.
[6]   ציטוט לשון ראב"ע.
[7]   'חיזקוני לתורה', בתוך: ספר היובל לרב מרדכי ברויאר ירושלים תשנ"ב עמוד 108.
[8]   כלומר שר המשקים מנסה לחבל בסיכויי קידומו של יוסף, שכן אם יעלה יוסף לגדולה הוא עלול להעניש את שר המשקים על כך שלא הזכירו ולא ניסה לעזור לו קודם לכן.
[9]   כלומר כדי שלא לצער את אביהם הם לא יוכלו לפרסם הריגתו.
[10]            הביטוי "ואם תאמר" המופיע עשרות פעמים, מופיע בפירוש חיזקוני לא רק כאשר ברצונו ליישב קושיה בפירוש רש"י, אלא אף כאשר יש לחיזקוני קושי עם הכתובים עצמם.
[11]            כלומר רש"י ביאר כבר בתחילת דבריו שפירוש המילה "ויעתר" היא הפצרה, ומה הוא מחדש לנו בהמשך דבריו "כל עתר לשון הפצרה"?
[12] כלומר בתחילה רש"י מפרש שרק הצורה הדקדוקית "ויעתר" פירושה הפצרה, אך לאחר מכן רש"י מפרש שזוהי גם המשמעות של צורות נוספות של השורש ע.ת.ר..
[13] מעניין לציין כי מבין 70 ההופעות של המונח חז"ק, למעלה מ-40 הן קושיות על פירושו של רש"י, מה שמבטא את אפיונו של פירוש חיזקוני בצורה מובהקת כסופרקומנטר לפירוש רש"י. לדיון רחב בנושא ראו מאמרו של יוסף עופר, 'פירוש חיזקוני לתורה וגילגוליו, מגדים ח, עמודים 3-4. לעניות דעתי יתכן שמקור המונח הוא "וחזקיה קשיא" - כלומר קושיא של חזקיה.
[14]            ראו שיעורנו על ר' יוסף בכור שור בכתובת
[15]            לפנינו מופיע "שנטרד", ויתכן שמדובר בטעות דפוס וצריך להיות כתוב "שנטרף"; מאידך, יתכן שכתוב "נטרד" תוך רמיזה לביטוי חז"ל "נטרד מן העולם" (ראו, למשל, סוטה ד: וְחגיגה ט:) שכוונתו היא מיתה.
[16]            בהמשך מציע חיזקוני שני פירושים נוספים, עיינו שם.
[17] האות ו"ו בתורה יכולה לשמש הן כו"ו החיבור והן כתיאור תוצאה. אם במילים "ואהבת לרעך כמוך" היא משמשת כו"ו החיבור, אז יש בפסוק שני ציוויים נפרדים: האחד הוא "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" והשני הוא "ואהבת לרעך כמוך"; אך אם היא משמשת כתיאור תוצאה אז יש בפסוק ציווי אחד - "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" ותוצאה של קיומו - "ואהבת לרעך כמוך". דוגמא לשני השימושים בפסוק אחד נמצאת בפסוק "וכי תבאו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" (ויקרא שם, כג). הו"ו של "ונטעתם" היא ו"ו החיבור, כהמשך של "וכי תבואו של הארץ"; ואילו הו"ו של "וערלתם ערלתו" היא תוצאה - כאשר תגיעו לארץ ותטעו עצים, תהיו חייבים לשמור איסור ערלה. מקרה בו לא ברור האם הו"ו היא המשך כו"ו החיבור או תיאור התוצאה הוא דברי יעקב בנדרו "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים" (בראשית, כ"ח, כא): האם הו"ו של "והיה ה' לי" היא המשך של תנאי הנדר (מהו המקרה בו יחול הנדר), או התחלת תיאור התוצאה (מה יעקב מתחייב בנדר); עיינו רש"י ורמב"ן במקום.
[18]            ה' משנה את שמה משרי לשרה (בראשית שם, טו).
[19] שינוי שמו לישראל (בראשית, ל"ב כח; ל"ה, י).
[20] פרעה משנה את שמו לצפנת פענח (בראשית מ"א, מה).
[21] נבוכדנצאר משנה את שמותם למישך שדרך ועבד נגו (דניאל, א', ז).
[22] על פירוש זה של חיזקוני העירה נחמה ליבוביץ:
ובזה נגע חיזקוני בבעיה הקיימת בכל הגירה המונית. והיא אף העסיקה את הרצל בספרו "מדינת היהודים" בתכננו את עזיבת אירופה הפתאומית על ידי יושביה - מה יעשה בכל נכסי דלא ניידי של יירד ערכם פתאום, שלא יתרוששו היהודים העולים לארצם. צרה זו של הפסד ממון פגעה בנו בגירוש ספרד ובכל היציאות מארצות גולה וראינוה בימינו. אלא שבכל המקרים האלה לא השאילום שכניהם כלי כסף וכלי זהב תמורת בתיהם ושדותיהם, לא במתנה גמורה ואף לא בהשאלה.
 (עיונים בספר שמות, עמוד 133).
[23] חיזקוני מבקש מקוראיו לא לזלזל בחיבורו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)