חכם – "המכיר את מקומו"

  • הרב אמנון בזק

חז"ל מנו עבירות שונות שבגללן אדם לוקה בצרעת, ולמרות שהמפורסמת מכולן היא עבירה של לשון הרע, הרי שעל דרך הפשט נראה יותר כאפשרות אחרת הנזכרת בדברי חז"ל – גסות הרוח. בכל שלושת המקרים בתנ"ך שבהם אדם נענש בצרעת, הסיבה לכך הייתה בגלל שהוא ייחס לעצמו מעמד גבוה מכפי שהיה לו באמת; ומשום כך, גם העונש שקיבל היה מידה כנגד מידה – להידחק למקום הנמוך ביותר, מחוץ למחנה.

הדוגמה המפורשת ביותר היא של המלך עוזיהו, שעליו נאמר – "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית", ועל כן, כשלא הסתפק בכך שהוא מלך אלא גם נכנס להקטיר קטורת כאילו היה  כוהן, הוא נענש בצרעת והתגלגל למקום הרחוק ביותר מבית המקדש – "וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית ה' ". כך, למעשה, קרה גם למרים, בשעה שסברה שהיא במעמד נבואי מקביל למשה: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה', הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר?", ולבסוף נענשה בצרעת שהביאה להוצאתה מחוץ למחנה, וגם להכרה במעלתו הייחודית של משה. ואף גיחזי, משרת אלישע, שנטל לעצמו שכר על רפואתו של נעמן כאילו הוא עצמו היה נביא בעל כוחות רפואיים נסיים, נענש בצרעת עד עולם. פרשות הצרעת אמורות אפוא לחנך את האדם לדבוק באחת מן המידות שמנו חכמים בחכם – "המכיר את מקומו".

שבת שלום ומבורך.