דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף נג | חלקו של טורף | 1

 

מסכת זבחים עוסקת, כשמה, בהקרבת הקורבנות. מטבע הדברים, כלי המקדש המרכזי ביותר בעבודת הקורבנות הוא מזבח העולה, שעליו מקריבים את רובם המכריע של הקורבנות. ואמנם, הגמרא בדפים נ"ג-נ"ד (ובסוגיות נוספות בענייני קודשים) עוסקת בהרחבה בענייני המזבח: מבנהו, ומיקומו.

מתנות הדם של קורבן העולה נזרקות על שתיים מבין ארבע קרנות המזבח. הגמרא בדף נ"ג ע"ב קובעת, כי יש לזרוק את הדם דווקא כנגד קרן שיסוד המזבח עובר מתחתיה. בכדי להסביר הלכה זו מבארת הגמרא, כי היסוד לא הקיף את המזבח כולו; הוא הקיף את הצד המערבי והצפוני בשלימות, ושני הצדדים האחרים הסתפקו באמה קצרה של יסוד בלבד. כאמור, הגמרא דנה במבנה ייחודי זה של המזבח, ומסבירה:

"וקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף, דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין".


ה"טורף" הנזכר בסוגיה הוא בנימין, שזכה לכך שהמזבח ימוקם בנחלתו, ולא בנחלת יהודה. בגמרא במסכת יומא (יב.) נחלקו הדעות בשאלה האם ירושלים נתחלקה לשבטים, או שמא היא שייכת לכל השבטים בשווה. סוגייתינו מניחה, כמובן, שירושלים אכן נתחלקה לשבטים - ליהודה ולבנימין. בית המקדש ממוקם, כך נראה, בנקודת התפר שבין נחלת יהודה ונחלת בנימין.

שתי השאלות המרכזיות שאותן יש לשאול על רקע סוגייתינו הן: מדוע זכה בנימין שיוקם בית המקדש בחלקו, ואם אכן זכה בנימין בקדושה, מה פשר חלוקת התחום בינו ובין יהודה. חז"ל עסקו בשאלות אלה בהקשרים שונים, והציעו תשובות שונות. בעיון זה, נדון בשתי תשובות, ובעיון הבא נציג, בעזרת ה', תשובות נוספות.

א. במדרש ילקוט שמעוני (פרשת וזאת הברכה, רמז תתקנ"ז) מצאנו שלל נימוקים לכך שהמזבח מוצב דווקא בחלקו של בנימין: בנימין הבן הקטן נהג בענווה וכלל לא העלה בדעתו שיזכה לארח את השכינה, ולכן זכה והשכינה באה בגבולו; בנימין הבן הקטן הוא ששימש את יעקב בעת זקנותו; בנימין הוא הבן היחיד שנולד בארץ ישראל ולא בחו"ל; בנימין לא השתתף במכירת יוסף, שהיה בה משום חוסר רחמנות, ולכן רק הוא מתאים לבית המקדש, מקום שמבקשים בו רחמים וכן הלאה.

נימוקים אלה עוסקים במידותיו המיוחדות של בנימין. אלא, שאין בהם התייחסות לנקודה הבולטת יותר בסוגיה, והיא: שותפות יהודה ובנימין במקום המזבח.

ב. כזכור, יהודה ובנימין הם ידידים ותיקים. בתחילת פרשת "ויגש" מספר יהודה על כך ש"ערב את הנער", והוא מוכן למסור את נפשו למען הצלת בנימין. ואכן, במדרש תנחומא (ויגש, סימן ח') מצאנו ביטוי של אחוה המוביל לקביעת מקום השכינה:

"הלך (=דוד המלך) וקיים את הערבות, והרג את גלית. אמר לו הקב"ה: חייך, כשם שנתת את נפשך על שאול, שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימן, שנאמר "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני וגו' ", כך אני נותן בית המקדש בגבולך, ובגבול בנימין".


אם כן, שבט יהודה זכה פעמיים להציל את שבטו של בנימין, ועל כן זכו שני השבטים הללו לקשר עמוק, ובית המקדש נבנה בחלק שניהם. השותפות במקום המקדש היא שותפות הנובעת מאחווה ורעות במשך שנים רבות.

בעיון הבא נביא, בעזרת ה', הסברים נוספים לשותפות השבטים במקום המזבח.
 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)