טועמיה חיים זכו
אחת ההלכות המלווה את הכנת המאכלים לשבת היא הטעימה מהמאכלים בשעה שהם מתבשלים בערב שבת. קודם שנדון בטעמי דין זה, נספר סיפור קצר, באווירת ימי הפורים. פעם אחת תפסה אמא את הרשל'ה טועם מסיר המרק בערב שבת. הרימה אמא את קולה: 'הרשל'ה, שוב פעם טעמת מן המרק!'. השיב הרשל'ה: 'אמא, בסה"כ נזהרתי לקיים את מצוַת 'טועמיה חיים זכו'!'. השיבה אמא: 'לא רק זהיר אתה במצווה, אלא גם מהדר בה. לא רק טעמת מהסיר, אלא אכלת את כל תוכנו. מן הסתם, מקפיד אתה לקיים גם את המשך הפסוק - "וגם האוהבים דבריה גדוּלה בחרו...'.
מנהג זה קדום מאוד, מוזכר כבר בגמרא, וב"מחזור ויטרי" (סי' קצ"א) מובא לו טעם ע"פ הירושלמי: "תנא, כל הטועם תבשילו בערב שבת - מאריכין לו ימיו ושנותיו. ובירושלמי מפרש טעמא, שלא יכעוס על בני ביתו מפני הקדחת תבשילו". הטעם שמובא בירושלמי הוא טעם פרקטי - כדי למנוע כעסים וסכסוכים בין בני הזוג על מאכלים שהתקלקלו, מוטב לבדוק את התבשיל מבעוד יום.
אופי אחר למנהג מובא ב"משנה ברורה" (ר"נ, ב), בשם ספר "שולחן שלמה", לפיו יש עניין בעצם הטעימה, ולא רק כדי למנוע סכסוכים ומריבות.
נראה שקיימת נפקא-מינה בין שני הטעמים - האם צריך לטעום מכל תבשיל ותבשיל, או שמא די לטעום מאחד מן התבשילים בלבד. ע"פ שיטת ה"שולחן שלמה" די לטעום אחד מן התבשילים, אך לשיטת הירושלמי יש לטעום מכל תבשיל העולה על השולחן, כדי לוודא שהוא בושל היטב.
בזוהר בפרשת בראשית מובא שמנהג זה נוהג בליל שבת (לטעום מהתבשילים המוכנים למחר), ולא בערב שבת, ואולי מכאן רמז למנהג בחורי הישיבות לטעום מסיר הצ'ולנט בערב שבת.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)