י"ג מידות וההליכה בדרכיו (2)

  • הרב אלעד גוטמן
בית המדרש הוירטואלי

 

עבודת ה'

שעור תשיעי - ההליכה בדרכיו (2)

בשיעור הקודם עסקנו בהופעה הראשונה של י"ג מידות הרחמים בתורה, וראינו שי"ג המידות מבטאות את הקירבה הגדולה ביותר שבן אנוש יכול להשיג –ראיית ה"אחור" של הקדוש ברוך הוא. כיצד המידות הללו מבטאות קירבה?!

חז"ל במקומות שונים ובהתנסחויות שונות תמהים על עצם האפשרות להתקרב לקב"ה: "וכי אפשר לדבוקי בשכינה?! והכתיב: כי ד' א-להיך אש אוכלה!" (כתובות קיא:) "ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לו לבשר ודם להשוות לקונו?!" (ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רמד) "וכי היאך אפשר לו לאדם לקרות בשם שנקרא בו הקב"ה" (מדרש תנאים לדברים פרק יא פסוק כב). בניסוחים מודרניים יותר – "הלא הקב"ה הוא אין סוף?!".

התשובה המופיעה במקומות שונים היא "זו דרכיו של הקב"ה מה הוא רחום וחנון אף אתה היה כן. מה הוא גומל חסדים אף אתה כן. ארך אפים וקדוש אף אתה כן..." (פסיקתא זוטרתא דברים פרשת ראה כא). הפתרון שחז"ל מציעים הוא מפתיע מאד. בעוד שהציור העולה מהשאלה הוא ציור של דבקות, של רצון לגעת, להגיע לשמים, בתשובה חז"ל מפנים אותנו לכיוון הלא נכון לכאורה. במקום לפנות אל השמים אנו נאלצים לפנות את מבטנו אל האנושות.

למען האמת, מסתתר פה עומק גדול מאוד. כאשר אדם מיישם את המידות בחייו הפרטיים, בפעילותו בעולם, הוא למעשה מופיע את רצון ד' בעולם. כלומר, הנהגת ד' עוברת דרך האדם, ההופך להיות יד ד'. זו, כך נראה, הקירבה הגדולה ביותר שהאדם יכול להגיע אליה. העמידה מול ד' מחדדת את המרחק האין סופי בין האדם לא-לוהיו, ואילו ההליכה בדרכיו מוחקת כביכול בבת אחת את הפער האין סופי וגורמת לאיחוד האדם עם ד'. העמידה מול פני ד' היא בבחינת "פני לא יראו" אך דווקא חוסר הישירות, האחור, היא הקרבה הגדולה ביותר.

כעת נחזור לסיפור של הרב נבנצאל שבו פתחנו בשיעור הקודם. עיקר עניינם של הזכרת י"ג מידות הרחמים היא כלפינו, לקרוא לנו ללכת בדרכיו של הקב"ה, "ולדבקה בו".

לסיום, נעיר שהרבה מאוד פעמים יש לנו נטייה להפריד בין המצוות שבין אדם לחברו ובין המצות שבין אדם למקום. אין הדברים אמורים רק כלפי מי שמזלזל במצות שבין אדם לחברו, אלא גם מי שהמצוות הללו קרובות לליבו – אף על פי כן לעיתים קרובות מידי אין הוא חווה אותם כמצוות של דבקות. הוא אמנם שמח במצוות אלו ומזדהה עם תוכנם, אך משום מה הם אינם מחזקות את הצד ה"דתי" שבו, את הרוחניות שלו. נקווה שבעקבות הדברים הללו יפתח לנו פתח של קירבה ודבקות גם בעולם תיקון המידות, בעולם של המצוות שבין אדם לחברו.

ר' אלעד גוטמן