דילוג לתוכן העיקרי

הפטרת ראשון של פסח | 'עשה לך חרבות צורים'

קובץ טקסט

יהושע ה', ב-ו', א

הפטרות המועדים קשורות ודאי למועדים, אבל כיוון שגם הפרשות הנקראות בתורה אז נקבעו בכל זיקתן למועדים, ברור שיש גם זיקה בין ההפטרה לפרשת היום.

א. פסח ראשון לעומת פסח ראשון

בפסוקי התורה אנו שומעים על פסח ראשון שעשו ישראל הוא פסח מצרים, ואילו ההפטרה מספרת על פסח ראשון בארץ ישראל. אם בפסח מצרים התחילה גאולתם של ישראל, הרי בפסח ראשון בארץ שלמה גאולתם. שכך לימדנו הרמב"ן בתחילת פירושו לספר שמות: כי "הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו" . אימתי שבו אל מעלת אבותם - הוא מפרט בהמשך: "כשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם". ועדיין היו נודדים במדבר. רק כשעברו את מעברות הירדן ונכנסו לארץ שבו אל מקומם ותמה גלותם[1]. נמצא חתימת גאולה מעין פתיחתה: מה זו עם עשיית הפסח אף זו.

באמת תחילת המעשה בעשרה בניסן, גם בראשון וגם באחרון. בראשון הרי זה מפורש במקרא: "בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" (שמות יב, ג). ואילו באחרון הרי הוא עולה מן הכתוב, שאם בי"ד בניסן עשו את הפסח, ודאי היה זה לאחר שלשה ימים ממילתם שכבר נרפאו, כאמור "וישבו תחתם במחנה עד חיותם" (יהושע ה, ח). נמצא מלו בי"א ניסן. מעתה, צו ה' אל יהושע "בעת ההיא" היה בעשירי בניסן, הוא היום בו עלו ישראל מן הירדן (שם ד, יט)[2]. וילמד פסח אחרון על הראשון: כדרך שהאחרון קדמה מילה לפסח[3] כן גם בראשון וזהו שמודגש בכתוב כאן: "ושוב מול את בני ישראל שנית" (ה, ב). מהו שנית? - "שמלו כבר בליל[4] צאתם ממצרים קהל גדול יחד, וזו פעם שניה" (רש"י).

ב. מעוגות מצרים לעבור הארץ

מה אכלו בני ישראל בצאתם ממצרים - מספרת התורה: "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות" (יב, לט). חודש לאחר מכן משתמה הצידה שהוציאו ממצרים, התחיל לרדת להם מן. ועתה מששלמה גאולתם רואה הכתוב לנכון לספר כי אכלו "מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי" (יהושע ה, יא). ואף מוסיף הכתוב לספר באריכות: "וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא" (ה, יב). אולי להורות על סממן גאולתי מובהק: לא עוד לחם שמים[5], אלא לחם הארץ[6]. מעתה יידרשו הם לעשות למזונותיהם, לחרוש ולזרוע ולהוציא לחם מן הארץ.

ג. בין התגלות להתגלות

לקראת סוף ההפטרה מסופר בכתוב על מפגשו של יהושע עם שר צבא ה' כשההוראה הראשונה שמורה לו שר הצבא היא: "של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא" (ה, טו). והרי זה מזכיר את ההתגלות הראשונה למשה, אף שם היתה ההוראה "של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא" (שמות ג, ה).

שם החלה שליחות הגאולה של משה. ומה כאן? ההפטרה מסתיימת בקביעה "ויריחו סוגרת ומסוגרת" ובהמשך באו הוראות לכיבוש יריחו.

והרי זה מלמד כי אף שנכנסו לארץ וכבר אכלו מתבואת הארץ עדיין הם צועדים בדרך הגאולה ולפניהם עוד כיבוש והתנחלות בארץ כולה.

 

[1] ר"י כספי מפרש את הכתוב: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם" (יהושע ה, ט), כמתייחס לא למילה, אלא לכניסה לארץ. שעד שלא נכנסו היו לחרפה בעיני המצרים, שלא האמינו שבני ישראל אכן ייכנסו.

[2] ראה ברד"ק לפסוק ב': "בעת ההיא - בעת שהיו בגלגל צוה לו הא-ל למול ... כי בעשור לחודש עברו ושלשה ימים היה להם להיות נכונים לעשות הפסח". אמנם לדעתו "מלו באלו הארבעה ימים".

[3] וזה תנאי הכרחי להשתתפות בפסח כאמור: "וכל ערל לא יאכל בו" (שמות יב, יח).

[4] ודאי הכוונה ערב צאתם ולא בלילה ממש, שהרי מילה מצוותה רק ביום ולא בלילה.

[5] כך מכונה המן בלשון הפיוט בתהלים - "שאל ויבא שלו, ולחם שמים ישביעם" (קה, מ).

[6] ראה במדבר טו, יט - "והיה באכלכם מלחם הארץ".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)