חיי שרה | 'יפה שיחתן של עבדי אבות'

מתוך שיחה שנאמרה בישיבה בסעודה שלישית, ש"ק חיי שרה תשל"ב. כתב הרב אליהו בלומנצוויג. ערך אביעד הכהן

חז"ל לימדונו כי "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". מה טעמה של קביעה זו?

לכאורה, אין היא אלא פרט מתוך שאלתו הכללית של רבי יצחק, בה פתח רש"י את פירושו לתורה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו' ". באחת: עליך לדעת מה שתשיב לאומות העולם.

הרמב"ן טוען ששאלת רבי יצחק לא כוונה רק כנגד מתן טעם לסיפורי בראשית. לדידו, אותו כלל של "מעשה אבות - סימן לבנים" אינו מצביע על כך שכל שאירע לאבות - יקרה גם לבניהם. יש כאן ציוני דרך, הדרכה והוראה לבנים כיצד לנהוג.

בתורה ניתן למצוא שתי דרכי הנהגה. האחת מנוסחת בלשון מצווה, ומפרטת את המעשים השונים שעל האדם לנהוג בהם או לחדול מהם. השניה מיוצגת בדמותם של אנשים שמעשיהם, הנהגותיהם ואורחות חייהם אמורים לכוון את דרכנו. לעתים, הצגת הדמות החיה, משפיעה ומדריכה הרבה יותר מניסוח אורחותיה בדרך של מצווה. במיוחד נכונים הדברים לגבי המצוות שבין אדם לחברו, שלגביהן קשה לקבוע מראש גדרים ברורים ומדוייקים. אכן, התורה אינה מותירה שיקול דעת מוחלט לאדם כיצד ינהג ביחסיו עם בני האדם, ואף על פי כן אין היא פורטת את כל ההוראות שיכוונו את התנהגותו בכל מצב ומצב אליו ייקלע במהלך חייו.

ההתבוננות בדמות ממשית וחיה, על פרטיה השונים, על מכלול הנהגותיה במצבים המתחלפים ובשעות מיוחדות, על הרושם שהיא משאירה על בני ביתה, חבריה ושכניה, יש בה כדי להעמיד בפני האדם ציור מושלם שאותו הוא צריך לחקות ואל ההידמות לו עליו לשאוף.

בעומדו לפני מעשה העבירה, עמד יוסף - שמן הסתם דיני עריות היו נהירים לו - והתבונן בדמות דיוקנו של אביו שנגלה אליו, ומשראה אותה - חזר בו. האמורא רב (או רבי, לפי גירסה אחרת), אומרת לנו הגמרא (עירובין יג, ע"ב), העיד על עצמו כי מחודד הוא מחבריו בזכות ראייתו את רבי מאיר מאחוריו.

ההתבוננות - ולו בכח הדמיון - בדמותם של אישים בעלי דרגות רוחניות גבוהות, מסוגלת להדריך את אורחות חייו של אדם, ולהנחות את הליכותיו יום יום, שעה שעה.