כוחה של חזקה דמעיקרא

כוחה של חזקה דמעיקרא

הדין הבסיסי של 'חזקה דמעיקרא' קובע, שכאשר גורם כלשהו היה במעמד מסויים והתעורר ספק האם מעמדו השתנה, ניתן להעמיד אותו על חזקתו ולהניח שהוא נשאר במעמדו הראשון עד שיוכח אחרת.

מהגמרא בריש נידה עולה שדין זה קיים גם כאשר יודעים שהמצב השתנה, אלא שמסתפקים מתי אירע הדבר. אם למשל ידוע שאישה מסויימת היתה טהורה לפני שבוע, וכעת גילינו שהיא טמאה נידה, ואנו מסתפקים מתי בדיוק נטמאה - ניתן להעמיד אותה על חזקתה ולקבוע שהיתה טהורה במשך השבוע, ונטמאה רק מרגע זה. אמנם הדין הבסיסי של חזקה נוגע רק למצב של ספק האם חל שינוי, ולא לספק מתי אירע השינוי, אולם לגבי כל נקודת זמן במשך השבוע, הספק הוא האם האישה נטמאה, כך שאנו יכולים לקבוע ע"פ החזקה שלא נטמאה באותו הרגע, וממילא נגיע למסקנה שהאישה טמאה רק מרגע הגילוי.

אמנם, יש בכל זאת הבדל בין ספק של 'האם' לבין ספק של 'מתי' בנוגע לכוחה של החזקה: האם היא נחשבת קביעה בתורת ודאי, או רק הנחיה מעשית למצב של ספק. מהגמרא בריש נידה עולה, שאם ידוע לנו שמקווה מסויים היה כשר לטבילה לפני שבוע, וכעת גילינו שאין בו ארבעים סאה והוא פסול לטבילה - אמנם ניתן ללכת אחרי החזקה ולקבוע שהמקווה נפסל רק מרגע זה, אולם מי שטבל במקווה במשך אותו שבוע לא נטהר מטומאתו, מפני שכנגד חזקת המקווה עומדת חזקת האדם הטובל: הוא נכנס למקווה כשהוא טמא, ואנו מעמידים אותו בחזקת טומאתו.

לכאורה הדבר תמוה, שכן אם מעמידים את המקווה על חזקתו וקובעים שהיה כשר בכל אותו שבוע, אין סיבה להסתפק בעניין טהרתו של מי שטבל בו בזמן זה ולהעמיד אותו בחזקת טומאתו, שהרי הוא טבל במקווה המוחזק ככשר. הגע בעצמך: אם אותו אדם, שהגמרא החליטה להעמידו בחזקת טומאה, יגע בחפץ טהור מסויים, האם נאמר שמספק יש להעמיד את החפץ בחזקת טהרתו ולהניח שלא נטמא? ברור שלא: לאחר שקבענו שהאדם בחזקת טמא, כל חפץ שיגע בו ייחשב טמא, ולא נתחשב כלל בחזקת הטהרה שלו! מדוע אפוא לא נאמר גם לגבי המקווה, שלאחר שהעמדנו אותו על חזקתו שהוא כשר, כל הטובל בו נחשב טהור, בלי להתחשב בחזקת הטומאה שלו?

צריכים כנראה לחלק בין שני המקרים (וכך משתמע מדברי הגמרא): המקווה נפסל בוודאות, והשאלה היא רק מתי, ולכן אף שאנו הולכים אחרי החזקה, אין זו קביעה ברורה וודאית שהמקווה היה כשר בכל אותו שבוע, אלא רק הנחיה להתייחס אליו ככזה מחמת הספק, והנחיה כזו אין בכוחה להוציא את הטובל מחזקת טומאתו. לעומת זאת, לגבי האדם הטובל השאלה אינה מתי נטהר אלא האם נטהר, והואיל וכלל לא ידוע שמצבו השתנה, ניתן להעמיד אותו על חזקתו ברמה של קביעה ודאית, ושוב לא להתחשב בחזקת החפצים שבהם הוא נוגע.