דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף כט ע"א-ל ע"ב | מקורות לשיעור הראשון

קובץ טקסט

מקורות לשיעור מס' 1 - מצוות הבן על האב

המשנה בדף כט. פותחת בקביעה: "כל מצות הבן על האב - אנשים חייבין ונשים פטורות". לאורך שני הדפים הבאים דנה הגמרא בחיובים אלו, ומדי פעם מסתעף הדיון לשאלות צדדיות. לפיכך נחלק את הלימוד בדפים אלו לשני חלקים. השיעור שלפנינו יעסוק בחובתו הכללית של האב כלפי בנו - ביסודותיה, בתוקפה ובהיקפה. השיעורים הבאים יעסקו בע"ה באופן פרטני במצוות הנידונות במרוצת הסוגיה: מילה, פדיון בכורות ותלמוד תורה.

ללימוד מקיף של חובת האב כלפי בנו כדאי לעיין במקורות הבאים:

א. סוגייתנו: קידושין כט., המשנה והגמרא שעליה עד "תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות"; כט: "ללמדו תורה... ת"ר הוא ללמוד ובנו ללמוד"; ל. "עד היכן... מקרא לבד"; ל: "להשיאו אשה... חיותיה הוא". היש קשר בין החובות? האם ניתן להבחין בקבוצות שונות? כדאי להשוות לסוגיה המקבילה בירושלמי (פ"א ה"ז) וללימודים שם.

ב. חיוב מזונות. כתובות מט., המשנה והגמרא שעליה עד "ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה". שם סד: משנה "ואם היתה מניקה" וגמרא סה: "ואם היתה מניקה... בעירוב אמו". ר"ן על הרי"ף שם כח: בדפי האלפס ד"ה גמ' בעירוב אמו. מדוע חיוב האב לזון את בניו אינו מופיע בסוגייתנו? האם ניתן ללמוד מכך על אופי החיובים המופיעים בסוגיה?

ג. מרדכי קידושין סי' תקנ"ה (מצורף), אבני מילואים סימן ע"א ס"ק ב (מצורף).

[ד. קטני קטנים בעירוב. עירובין פב, רש"י ד"ה יוצא, מאירי ד"ה קטן (מצורף).]

ה. פטור האם. ר"ן על הרי"ף קידושין יב: ד"ה אמר קרא. מה משמעות הפטור? האם הוא מלמד על אופי החיוב?

מומלץ לקרוא במרוצה מהמשנה כט. ועד ל: "חיותיה הוא", מאחר ודפים אלו מהווים, כאמור, יחידה אחת גדולה.

מרדכי קידושין סי' תקנ"ה

"הנה בת יעקב צועקת עליו [= על יעקב אביה] שיפרנסנה כמשפט הבנות, וישיאנה לראוי לה, והיא חולנית וגרע מקטנה, כי אפילו פתה אין לה כח לחתוך מפני חוליה... נראה בעיני שאם הוא אמוד ויש לו במה לפרנסה כופין האב לפרנסה בצמצום אם אינה יכולה להרויח... ואי גברא לא אמיד, אפילו הכי כפינן ליה בדברים ומביישין אותו בציבור ומכריזין עליו ביומא דספרא בבי כנשתא כדי שיתבייש וידחוק עצמו, כדי שלא תצא בתו לתרבות רעה".

אבני מילואים סי' ע"א ס"ק ב

[בשו"ע: "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש".]

"עד שיהיו בני שש. עיין בטוש"ע או"ח סימן תי"ד לענין קטן שיוצא בעירוב אמו, ובסימן תר"מ כתב בשו"ע: קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש כבן שש חייב בסוכה מדברי סופרים עיי"ש. והיינו כל חד לפום חורפיה, וכן כתב במגן אברהם סימן תי"ד דאם הוא חריף ואינו צריך לאמו אפילו בן חמש אינו יוצא בעירוב אמו, עיי"ש.

ונראה לענ"ד לפי זה הוא הדין למזונות, אם הוא חריף ואינו צריך לאמו, אינו חייב במזונותיו אפילו בבן חמש, ולא מיבעיא לדעת הר"ן דמדין מזונות אמו נגעו בה, אלא אפילו לפי מה שכתבתי בסעיף קטן א' דלאו משום מזונות אמו נגעו בה, ואפילו מתה אמו חייב לזונו, מכל מקום כיוון דבש"ס סוף פרק אע"פ (כתובות סה:) אמרו עד כמה עד בן שש, דאמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו, אם כן מבואר דעיקר מה שנקראו קטני קטנים הוא משום דיוצא בעירוב וכל שאינו יוצא בעירוב אמו לא מקרי קטני קטנים ואינו חייב במזונותיו. כן נראה לעניות דעתי, ודו"ק. ועיין באו"ח סימן תר"מ ובט"ז שם".

עירובין פב, מאירי ד"ה קטן

"קטן עד בן ארבע או חמש שנים ר"ל עד סוף ארבע או עד סוף חמש ר"ל אף כל שנה חמשית יוצא בעירוב אמו ואין צריך לערב בשבילו או להוסיף ולזכות לו בעירובה אלא שהוא יוצא עמה בלא עירוב בשבילו ובלא זכוי והרי הוא כגופה לענין זה ואפי' היה אביו בעיר ויוצא ונכנס עמו שעד זמן זה הוא גדל עם האם וכרוך אחריה ונמנה עמה".

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)