דילוג לתוכן העיקרי

יומא | דף טו | כמגנדא

המשנה עוסקת בהזאת דם הפר (ושאר החטאות הפנימיות) כנגד הכפורת.

לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה. - ולא? והתנן: הזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה! - כמצליף. מאי כמצליף - מחוי רב יהודה: כמנגדנא

 

על פי דברי רש"י כוונת הדברים היא, שההצלפות הן כמלקות של שליח בית דין – שאין הוא מלקה במקום אחד, כך גם הכהן נותן את הראשונה למעלה והשאר מתחתיה, זו למטה מזו. לפי דבריו נמצאנו למדים שיתכן כי חצי מההזאות היה ניתן למעלה וחציין למטה – הכהן לא נתכוון למקום מסוים, לא למעלה ולא למטה ואיך שיצא, יצא.

אולם, נראה שאין אפשרות לומר כן בדעת רש"י. לדבריו, קושיית הגמרא ' מאי לאו אפלגיה דמזבח' – היא שכיון שמזה שבע הזאות, אי אפשר שלא יהיה מהן לא למעלה ולא למטה. והלא אם אין הכהן מתכוון להזות למעלה או למטה כיצד ניתן להקשות שמצינו חציין למעלה וחציין למטה. לכן, צריך לומר שנותן את כל ההזאות במקום אחד – למעלה או למטה. בעקבות פירוש זה, רבנו אליקים מסביר את הקושיה של הגמרא ('מאי לאו') באופן שונה - כיון שהכהן נתן על קרנות המזבח, משום כך כשנותן על חציו נמצא שנותן בשני המקומות, למעלה ולמטה (ולא באיזור אחד מוגדר - למעלה או למטה).

יתכן להסביר קושיה זו גם על פי רש"י: בשלב הקושיה הסוגיה הניחה שהתורה הקפידה על חצי מזבח, ולכן סביר שיהיה 'מקצת למעלה ומקצת למטה' שהרי אי אפשר לצמצם. אולם, יתכן לומר שאין הכרח להסביר כך אלא שאפשר שחציין יהיה למעלה וחציין למטה. בנוסף, מהגמרא להלן (דף נג) ניתן לומר שכשם ששם הכהן לא היה נותן את הדם על הכפורת ממש אלא כנגדה והיו הדמים ניתנים על הארץ, גם כאן אין הכוונה שיש צורך שחצי מהדם יהיה למעלה וחצי למטה.

רבי נתן מרומי (בעל הערוך) כתב בשם רבי משה מנרבונא שהכוונה בלמעלה ולמטה היא מצב היד – 'אחת למעלה', שעל ידי הורדת היד כשגב היד נתון כלפי מעלה; וכך גם למטה – שגב היד כלפי מטה ומזה מלמטה למעלה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)