כתובות | דף יג | מחלוקות רבן גמליאל ורבי יהושע

במהלך הפרק הראשון מצאנו ארבע מחלוקות בין רבן גמליאל לרבי יהושע. באופן פשוט נראה שמדובר במחלוקת אחת, המתפרטת לארבעה מקרים שונים, שכן הדעות עקביות בכל ארבע המשניות: רבן גמליאל מאמין לאישה, ואילו ר' יהושע קובע ש"לא מפיה אנו חיים".

העובדה שבהמשך לארבע המחלוקות האלה תבוא בפרק הבא משנה נוספת ובה "מודה ר' יהושע לרבן גמליאל" מחזקת את ההשערה שלפיה בפרק הראשון מדובר במחלוקת עקבית אחת.

עם זאת, הגמרא מבארת כל אחת מן המשניות באופן אחר, ותולה אותן במשתנים שונים: ברי ושמא, נאמנות מדין מיגו, חזקת כשרות ועוד. ככלל נראה שיש לחלק את המשניות לשתי קבוצות: שתי המשניות הראשונות עוסקות במחלוקות הנוגעות לדיני ממונות ולסכום הכתובה המגיעה לאישה, ושתי המשניות האחרונות עוסקות בדיני יוחסין ובמעמד האישה וולדה כאשר אין בירור ודאי ביחס לזהותו של האב. העובדה שמדובר בשני תחומים הלכתיים שונים לחלוטין מקשה על האפשרות להשוות ביניהם.

אומנם, אם נבקש למצוא את הצד השווה שבין המשניות, נראה שיש לבססו על נקודה יסודית אחת. כאמור, בכל ארבע המשניות מקבל רבן גמליאל את נאמנותה של האישה, ואילו רבי יהושע אינו מאמין לה. מדוע רבי יהושע אינו מאמין לאישה בענייני יוחסין? על כך מסבירה הגמרא בדף י"ג ש"מעלה עשו ביוחסין", כלומר בגלל מעלת היוחסין והצורך להקפיד בתחום זה לא סמכו על כללי הבירור הרגילים. לשון אחרת, דיני רוב או חזקה כשלעצמם עשויים היו להספיק כדי להאמין לאישה, אך בהלכות יוחסין דורש רבי יהושע ודאות.

גם בדיני ממונות קבעו חז"ל כי כדי להוציא ממון יש צורך בוודאות גמורה, ואין די ברוב או בחזקה. נראה שזהו בדיוק חידושו של ר' יהושע בסוגייתנו: מכיוון שהבעל מוחזק בממון הכתובה, אי אפשר להוציאו ממנו בלא בירור ודאי וחד משמעי. לסיכום, אם כך, ניתן לומר שזו נקודת ההשוואה בין ארבע המשניות: בארבעתן דורש רבי יהושע ודאות גמורה.

ומה סובר רבן גמליאל? מבלי להיכנס לסבך הדיונים בראשונים כאן, נראה כי הוא עשוי לצעוד בשני כיוונים. הכיוון האחד הוא לקבוע שבירורים שונים עשויים להועיל כוודאות גמורה. כך, למשל, חקרו ראשונים ואחרונים אם רוב מברר לחלוטין את הספק או מורה כיצד לנהוג במצב של ספק. אפשר שרבן גמליאל טוען שרוב הוא בירור גמור, המספק את הוודאות הצרכת.

לחלופין, אפשר שרבן גמליאל אינו דורש ודאות מוחלטת כמו זו של רבי יהושע. באשר ליוחסין, יש לבחון כל מקרה לגופו, שכן מדובר בגזירת חז"ל ובמעלה שלפעמים קיימת ולפעמים אינה קיימת. באשר לממונות העלה הרי"ד (בתוספותיו) את האפשרות המחודשת שלפיה לדעת רבן גמליאל האישה היא המוחזקת בממון כתובתה: בפועל הממון מצוי ברשות הבעל, אך מכיוון שהוא מחוייב לשלמו לה, היא המוחזקת והוא מוציא ממנה. במצב כזה יספיק גם בירור חלקי של האישה לנאמנות טענתה.