דילוג לתוכן העיקרי

מנחות | דף לו ע"ב | תפילין בשבת ובחול המועד

קובץ טקסט

 

פתיחה

ומעשה שהיה כך היה: מעשה ביהודי אחד שהיה מנקיי הדעת בחיפה. כל שנה בימי חול המועד היה מניח תפילין בצנעה ביתו. פעם אחת כאשר שאלוהו לפשר מנהגו, אמר להם כי למרות שבארץ ישראל נהגו שלא להניח תפילין בחול המועד כדעת המחבר, שיטת הרמ"א היא שמניחים תפילין במועד ללא ברכה. ועוד הוסיף ואמר: יודעים אתם שכאיש רכבת ישראל מוכרח אני לעבוד בחולו מועד. כך שאם נאלץ אני להפוך מועדיי לחול, על אחת כמה וכמה שמוכרח אני להניח תפילין.

בשיעור זה ננסה לעמוד על הטעמים השונים של אי הנחת תפילין במועד, וננסה לעמוד על טעמו של אותו יהודי

שבת

ראשית עלינו לדון מדוע נחלקו שבת ומועדים טובים מכלל הימים בהם מניחים תפילין. בשאלה זו, נחלקו המכילתא דרשב"י (פר' יז), ורבי עקיבא בגמרא במנחות. וכך דורש רבי עקיבא:

"דתניא ר' עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים ת"ל (שמות י"ג) 'והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך' מי שצריכין אות, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות" (מנחות לו:).

רבי עקיבא סובר שמאחר שמטרת הנחת התפילין היא קיום של אות המעיד על הקשר בינינו לבורא, בשבתות וימים טובים שבהן האות טבוע בעיצומו של היום - אין צורך באות חיצוני.

המכילתא דרשב"י לעומת זאת, לומדת את מקור הדין מן הפסוק: 'ושמרת את החוקה למועדה מימים ימימה' - ימים ולא כל ימים.

האם מסתתר רציונאל שונה מאחורי כל אחת מן הדרשות? על מנת להבהיר עניינים אלו, עלינו לברר תחילה שאלות נוספות.

חול המועד

הראשונים נסתפקו האם בחולו של מועד יש להניח תפילין? לכאורה, לפחות על פי דרשתו של רבי עקיבא, גם חולו של מועד הוא יום שיש בו אות (בפסח המצות, ובסוכות הישיבה בסוכה), ולכן אמורים להיפטר בו מתפילין. אלא שהתוספות מדייקים מדברי הירושלמי במועד קטן כי ישנה חובה להניח תפילין בחולו של מועד.

הריטב"א (שם) מבאר כי יש לחלק בין האות הקיים בשבתות ובימים טובים בהם יש איסור מלאכה, לבין האות של חול המועד המותר במלאכה. מכאן מסיק הריטב"א כי טוב להניח תפילין במועד ללא ברכה. הריטב"א איננו מבאר את הטעם לחלוקתו, וכדי לעמוד על הדברים עלינו לחזור לפסוקי התורה.

אות באות

מדוע אות השביתה ממלאכה מחליפה את אות והזיכרון שיש בתפילין. במכילתא דרשב"י מובאים שני טעמים:

"ר' יצחק אומר הואיל ושבת קרויה אות ותפילין קרויין אות לא יתן אות בתוך אות. או יתן אות בתוך אות? אמרת תדחה שבת שהיא קרויה אות וברית, לתפילין שאינן קרויין אלא אות בלבד. ר' אליעזר אומר הואיל ושבת קרויה אות ותפילין קרויין אות, לא יתן אות בתוך אות. או יתן אות בתוך אות? אמרת תדחה שבת שחייבין עליה כרת ומיתת בית דין, לתפילין שאינן חייבין עליהן לא כרת ולא מיתת בית דין".

מדברי ר' יצחק ור' אלעזר עולה כי הנחת תפילין בשבת פוגעת בשבת. בשיטה זו הלכו גם בעלי התוספות בעירובין (צו:) שכתבו כי קיים איסור להניח תפילין בשבתות וימים טובים. אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה, ולכן לא ניתן לקיים את האות שבתפילין והאות של שבת זה לצד זה. שבתות וימים טובים גוברים על התפילין הן משום שיש בהם ערך מוסף של ברית, והן בגלל שיש בהם איסור כרת.

מכאן ניתן להבין את חלוקתו של הריטב"א בין שבתות וימים טובים לחול המועד. למרות שבחול המועד יש איסור מלאכה, אין בו איסור כרת או ברית אשר יגברו על מצוות התפילין. ואולם, הסבר זה יפה לשיטת המכילתא דרשב"י, אולם מה נאמר לשיטת רבי עקיבא הסובר שאין מניחים תפילין בשבתות מאחר שיש בגופם אות והסיבה אינה פגיעה בקדושת השבת?

קדושת המועדות

הרמב"ן בפרושו לתורה עומד על קדושתן של המועדות וז"ל:

"שיהיה יום שביתה לנוח בו. ואמרו רבותינו (שבת כד:) שבתון עשה הוא. והנה העושה מלאכה בי"ט עובר בלאו ועשה, והשובת בו מקיים עשה. ועל דעתם, המועדות כולם הוקשו זה לזה, כי לא נאמר שבתון בחג המצות ולא בעצרת. ובמכילתא (בא ט) ראיתי בפרשת החדש: 'ושמרתם את היום הזה' (שמות י"ב, יז) למה נאמר, והלא כבר נאמר 'כל מלאכה לא יעשה בהם' (שם טז), אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה, דברים שהן משום שבות מנין, תלמוד לומר 'ושמרתם את היום הזה' להביא דברים שהן משום שבות. יכול אף חולו של מועד יהא אסור משום שבות, והדין נותן, תלמוד לומר 'ביום הראשון שבתון' (להלן כ"ט, לט). והנה ידרשו 'שבתון' לשבות בו לגמרי אפילו מדברים שאינן מאבות מלאכות ותולדותיהן" (ויקרא כ"ג, כד).

בימים טובים השביתה מעוגנת בלאו ובעשה. הלאו הוא איסור מלאכה והוא כולל את ט"ל המלאכות, ואילו העשה הוא מצוות שבתון שבתוכה מאוגדים כל הדברים אשר אינם מלאכה אבל שומרים על צביון השבת. גם בחול המועד קיים איסור מלאכה אלא שבפועל הוא מצומצם ביותר, בגלל ההיתר של מלאכת דבר האבד. ההבדל בין חול המועד לימים טובים נובע מכך שאין בו עשה של שבתון, אשר משמר את האופי והצביון של היום כיום שביתה.

רש"י במנחות לו: מבאר כי האות שבשבת הינו תחליף לאות שבתפילין, וכי הוא נובע מעיצומו של יום, כלומר מן הקדושה הטמונה בו. כפי שראינו בדברי הרמב"ן גם אם קיים איסור מלאכה במועד, אין בו עשה דשביתה ומכאן שהוא חסר בעיצומו של היום שלו.

זכר ליציאת מצרים

שאלה נוספת אשר עולה בראשונים לשיטת רבי עקיבא הינה מדוע ברית המילה שגם היא אות, לא תפטור מן התפילין. על שאלה זו עונה בעל הרוקח בחיבורו:

"מפני מה אין אדם חייב לישא תפילין בשבת כמו בחול? לפי שאין עושין אות על אות אות, משבת דכתיב 'ביני ובין בני ישראל אות היא' ואות תפילין דכתיב 'והיה לאות על ידכה'. ותימה, מאי טעמא נמי יהא חייב בחול לנושאם שהרי יש אות ממילה, דכתיב 'ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית'! ויש לומר דאות ממילה לא קרי אות, דבעינן אות מיציאת מצרים, ושבת ותפילין אות יציאת מצרים הוי ולא עבדינן אות על אות" (הלכות שבת סימן ל).

תפילין הן זכר ליציאת מצרים וכן שבת, ולכן אין צורך לכפילות באותות. לכאורה גם מכאן עולה כי יש להניח תפילין בחול המועד, שכן גם חול המועד הינו אות וזכר ליציאת מצרים.

להלכה

בשלחן-ערוך מופיעה סוגיה זו כמחלוקת בין הרמ"א למחבר וז"ל:

"בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות.

הגה: ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין. וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבהכנ"ס כמו שאר ימות השנה" (או"ח סימן ל"א).

למרות דברי הרמ"א, מנהג אנשי ארץ ישראל הינו שגם אשכנזים אינם מניחים תפילין במועד. אולם, יש אנשי מעשה הנוהגים להניח תפילין בביתם בצנעה, כאותו יהודי מחיפה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)