ליל י"ד ושלושים יום קודם הפסח
את השיעור סיכם שאול ברט. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב
מועד בדיקת חמץ
בשעור זה, ננסה לדון בשני 'תאריכים' משמעותיים ביחס לחג הפסח: ליל י"ד, ושלושים יום קודם הפסח. ננסה לברר מה משמעות כל אחד מתאריכים אלו והאם הבחירה בהם היא עקרונית או טכנית.
ליל י"ד
המשנה הראשונה במסכת פסחים פותחת ואומרת:
"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר"
נדמה, שהשאלה הראשונה המתעוררות בקריאת המשנה היא, מה ראו חכמים להתקין בדיקת חמץ דווקא בליל י"ד?
התשובה הפשוטה היא, שאין ייחוד מהותי לזמן זה. לפי הבנה כזו, בדיקת חמץ נעשית בליל י"ד כיוון שמבחינה פרקטית מדובר בתאריך האחרון בו אפשר למצוא חמץ בבית ועדיין לאכול אותו או להיפטר ממנו בהיתר.
ניתן להביא ראיה מסוימת לכך שליל י"ד נבחר משיקולים טכניים, מדברי הגמרא בדף ד., המגיעה למסקנה שיש לבדוק חמץ דווקא בלילה ולא ביום, כיוון "שנאמר 'וישכם אברהם בבוקר' - אמר ר' נחמן: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם"; כלומר, סברא פרקטית ולא מהותית.
נדמה, שגם מדברי הרמב"ם ניתן להביא הוכחה שהבדיקה נקבעה לליל י"ד מטעמים טכניים.
הסוגיה בפסחים ד: מביאה את דעת ר' יהודה, המציין את 'סדר הזמנים' לטיפול בחמץ בערבי פסחים:
"אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש"
כלומר, חיוב 'תשביתו' חל משש שעות ומעלה ביום י"ד. לעומת זאת, הרמב"ם בכותרות להלכות פסח מעלה אפשרות שונה:
"א. שלא לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה.
ב. להשבית שאור ביום ארבעה עשר"
משמע מדברי הרמב"ם, שהחיוב להשבית שאור חל מבוקר י"ד ולא משש שעות ומעלה. ואמנם, הבנה כזו עולה גם מדברי הירושלמי בתחילת מסכת פסחים, הדן לשם מה התורה מזכירה את יום י"ד למרות שכבר ידענו שפסח חל בתאריך זה, ומסביר:
"אלא, אם אינו עניין לאכילת מצה תניהו עניין לביעור חמץ!"
כלומר, איסור 'תשביתו', המתבטא בחיוב לבער חמץ, חל כבר מבוקר י"ד ולא משש שעות ומעלה.
לפי שיטת הרמב"ם והירושלמי יש להקשות, מדוע בודקים חמץ בליל י"ד כאשר חיוב 'תשביתו' חל רק מהבוקר? נדמה, שניתן לדייק משיטתם שאין סיבה מהותית בגללה נבחר ליל י"ד לבדיקת חמץ, שהרי חמץ יכול להתקיים גם מאוחר יותר, אלא שתאריך זה נבחר רק בשל הצורך הטכני לבדוק חמץ בלילה, וליל י"ד הוא הלילה הקרוב ביותר לבוקר י"ד בו צריך החמץ להיות מבוער!
לעומת הבנות אלו, ניתן למצוא מספר ראיות לכך שליל י"ד נבחר מסיבה עקרונית.
בהמשך דברי הירושלמי, מובאת דעה נוספת העונה על השאלה מדוע התורה מזכירה את יום י"ד באופן מיוחד:
"רבי מנא לא אמר כן, [אלא] 'ושמרתם את היום הזה לדורותיכם לחוקת עולם - עשה שיהו היום והלילה משומרין'"
משמע מדעת רבי מנא, שיש סיבה עקרונית לבדוק חמץ דווקא בליל י"ד, על-מנת שגם ליל י"ד יהיה 'משומר' מחמץ[1].
ראיה נוספת לגישה כזו, ניתן למצוא בדברי המשנה בזבחים יא:, הדנה בענייני שחיטת הפסח:
"משנה: הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו - ר' יהושע מכשיר... בן בתירא פוסל... גמרא: מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר לשמו, דכוליה יומא זימניה הוא... והא כתיב [שיש לשחוט את הפסח דווקא] 'בין הערביים'? אמר עולא בריה דרב עילאי: בין שני ערבים!"
למרות שבהמשך הסוגיה דברי עולא נדחים, אפשר לראות בהו"א של הגמרא תפיסה הקושרת בין ליל י"ג לליל י"ד; כלומר, יש אופי ייחודי לליל י"ד. אמנם אופי זה אינו מוזכר בגמרא ביחס לבדיקת חמץ, אולם אנו רואים בסוגיה זו אופי ייחודי הקיים בליל י"ד, מעבר להיותו 'הלילה האחרון בו אפשר לבער חמץ'!
הוכחה נוספת לייחודו העקרוני של ליל י"ד, ניתן למצוא בדברי הגמרא בפסחים ד., המחדשת דין מיוחד הקיים בערבי פסחים:
"האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באותא דתליסר דנגהי ארבעשר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצווה"
כלומר, חכמים לא עסקו בצהרי י"ג בלימוד תורה, על-מנת שלא ישתהו בלימוד ויפספסו את הבדיקה בתחילת ליל י"ד. אם ליל י"ד הוא בחירה טכנית-אקראית, אזי לא מובן מדוע חוששת הגמרא שלומדי התורה ישהו את הבדיקה? גם אם לא יבדקו חמץ בתחילת הערב - יבדקו בהמשכו! רק אם הבחירה בליל י"ד נעשתה מסיבות עקרוניות, אזי מובן מדוע יש עניין לבדוק חמץ דווקא בתחילת הערב.
התוספתא דנה בעניין בדיקת חמץ ואומרת:
"היוצאין בשיירה והמפרשין בספינה - [אם יצאו לדרך] לפני שלושים יום [מלפני פסח] אין צריך לבדוק [חמץ, אולם אם יצאו] בתוך ל' יום [מפסח] בודק ומשכים והולך לדרכו"
ניתן להבין את דברי התוספתא בשתי צורות, בהתאם לשתי ההבנות שהצגנו:
א. ליל י"ד נבחר לבדיקה מסיבה מהותית. לכן, למרות שהתוספתא מאפשרת לאדם שנאנס מלבדוק במועד זה לבדוק בזמן שמתאפשר לו - אין בבדיקה זו קיום של החיוב לבדוק חמץ.
ב. ליל י"ד נבחר כמועד הבדיקה מסיבה פרקטית, כיוון שמדובר בזמן הקרוב ביותר לפסח בו ניתן לבצע את הבדיקה. ממילא, לגבי אנוס שאינו יכול לבדוק בליל י"ד, הזמן המאוחר ביותר האפשרי לבדיקה הוא קודם ליל י"ד. לכן, גם בבדיקה מוקדמת כזו הוא מקיים את החיוב לבדוק חמץ.
יש לשים לב, ששתי ההבנות שהצגנו בנויות על ההנחה שיש קיום מצווה בבדיקת חמץ. ממילא, נדרשנו לשאלת המועד שנקבע לביצוע חיוב זה. הוכחה להנחה זו ניתן למצוא בכך שמברכים על בדיקת חמץ - כלומר, לא מדובר כאן אך ורק על מעשה טכני.
למרות זאת, ניתן למצוא תקדימים למעשים שאין בהם קיום של מצווה ובכל זאת מברכים עליהם. אם אכן גם בדיקת חמץ הינה דוגמא למעשה כזה, אזי ברור שאין זמן מהותי בו נדרשים לבצע את הבדיקה.
שלושים יום קודם הפסח
הגמרא בפסחים ו. דנה בדברי התוספתא אותה ציטטנו לעיל, לגבי אדם אנוס שלא יכול לבדוק חמץ בליל י"ד. כפי שראינו, התוספתא מחדשת שאותו אדם יכול לבדוק את החמץ עד שלושים יום קודם הפסח. הגמרא מקשה על תוספתא זו:
"הני שלושים יום מאי עבידתייהו?"
כלומר, מה מיוחד בשלושים יום קודם פסח שדווקא עד תאריך זה אדם אנוס יכול לבדוק חמץ? הגמרא מתרצת:
"כדתניא: שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום, ר' שמעון אומר: שתי שבתות. מאי טעמא דתנא קמא? שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני, [ופסח ראשון הוא שלושים יום לפני פסח שני]...מאי טעמא דרשב"ג? שהרי משה עומד בראש החודש - ['החודש הזה לכם ראש חודשים'] - ומזהיר על הפסח, [ופסח הוא שבועיים לאחר ראש חודש]"
יש לשאול, האם ר' שמעון ות"ק חולקים זה על זה באופן חזיתי, או שמא יש נקודות השקה בין הדעות השונות? במילים אחרות, האם לדעת ר' שמעון יש משמעות לשלושים יום קודם הפסח, והאם לדעת ת"ק יש משמעות לשבועיים קודם הפסח? נדמה, שניתן להוכיח שלפחות לשבועיים לפני פסח יש משמעות מהותית לכו"ע.
המכילתא המופיעה בהגדה של פסח, דנה בהלכות 'הגדה' ומקשה:
"יכול מראש חודש? תלמוד לומר 'ביום ההוא'"
כפי שניתן לראות, המכילתא מעלה אפשרות שיוכלו לספר ביציאת מצרים שבועיים לפני פסח והיא כלל לא מעלה על הדעת שדבר זה יתאפשר שלושים יום קודם הפסח. מכאן, שלכו"ע יש משמעות מיוחדת לשבועיים קודם הפסח!
הוכחה נוספת לחשיבות שבועיים אלו מופיעה בירושלמי, הדן בבדיקת חמץ בליל י"ד ומקשה:
"ויתחיל אור לי"ג? אין כני (=אם כך) יבדוק אפילו מראש חודש!??"
כלומר, הירושלמי מסכים להקדים את בדיקת חמץ עד ראש חודש - שבועיים לפני הפסח - ולא קודם לכן. מכך שבשני המקרים שהבאנו לא מצויינת דעה חולקת, ייתכן שניתן להוכיח שגם חכמים מייחסים חשיבות לגבול של שבועיים קודם פסח, למרות שהם סוברים שאנוס יכול לבדוק חמץ עד שלושים יום קודם פסח.
השו"ע דן בהלכה שלא לאכול מצה בערב פסח, וה'מהשנה ברורה' על אתר מעיר:
"ויש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש"
(סימן תע"ב סעיף ב', ס"ק י"ב)
שוב אנו רואים, שלכו"ע התחום של שבועיים לפני פסח הוא משמעותי להלכות מסוימות, למרות שלגבי אנוס הגבול לדעת חכמים הוא שלושים יום קודם פסח.
אולם, אם אנו אכן גם חכמים סוברים שיש משמעות לגבול של שבועיים קודם פסח, אזי יש לשאול מה ההבדל בין שבועיים קודם הפסח ובין שבועיים עד שלושים יום קודם פסח?
הראבי"ה דן בקריאת המגילה ומחדש:
"כל החודש כשר לקריאת המגילה בשביל הולכי דרכים... ותו ראיה, דגרסינן בפרק ראשון דפסחים 'אמר רב: המפרש בים והיוצא בשיירה קודם שלושים יום אינו זקוק לבער, לאחר שלושים יום זקוק לבער'"
(חלק ב' סימן תקנ"ח)
כלומר, הראבי"ה מביא הוכחה מדיני בדיקת חמץ, שאפשר לקרוא מגילה בברכה כבר מראש חודש. אפשר להרחיב את ההקבלה בין דיני חמץ לדיני קריאת מגילה, למרות שברור שכוונת הראבי"ה איננה לעשות זאת, ולטעון שחכמים סוברים, שעד שבועיים לפני פסח ניתן לבדוק חמץ בברכה, בדיוק כפי ששבועיים קודם פורים ניתן לקרוא מגילה בברכה. לפי הבנה כזו, למרות שחכמים סוברים שניתן לבדוק חמץ גם שלושים יום קודם הפסח, משבועיים ועד שלושים יום קודם הפסח הבדיקה תיעשה ללא ברכה!
[1] ברור, שאין הכוונה שלא יהיה חמץ כלל כבר מליל י"ד, אלא הכוונה היא שכבר מליל י"ד תהיה שמירה מסוימת מחמץ - כלומר, בדיקה. יש להעיר, שקיימת בעיה בלימוד זה של הירושלמי: אם הלילה צריך להיות 'משומר' מחמץ אזי יש לבדוק כבר לפני הלילה, ומדוע אנו בודקים בתחילת הלילה וכך תחילת הלילה איננה משומרת? ייתכן שסברת הירושלמי מתאימה לדעת הראב"ד לגבי מועד בדיקת חמץ (השגות הראב"ד, פסחים א. מדפי הרי"ף ד"ה "תנא דבי שמואל") ואכמ"ל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)