דילוג לתוכן העיקרי

לימוד תורה בחבורה או בחברותא

בפרק ו עוסק המהר"ל במימד נוסף המכונן את לימוד התורה כדבר שכלי הנפרד מן הגוף. מימד זה כבר אינו תלוי בהכנת האדם ללימוד ולא בפעולתו ותוכנו של הלימוד כפי שעסקנו עד כה.

מדובר במימד הקשור לאופן הלימוד שייעשה בשיתוף אנשים אחרים ולא לימוד ביחידות. המהר"ל מבסס את דבריו על הגמרא בברכות סג ע"ב העוסקת בעניין זה:

הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדר' יוסי ברבי חנינא דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב חרב (על) הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה,

ולא עוד אלא שמטפשים כתיב הכא ונואלו וכתיב התם אשר נואלנו.

מן הגמרא עולים שני רבדים של הזדקקות לאחרים בלימוד התורה.

הרובד הבסיסי הוא שאם אדם ילמד לבדו הוא עלול להגיע לידי טעות בלימודו כיון שאין מי שיבקר אותו ונמצא שאין הוא חושף את אמיתה של תורה. דווקא על ידי סערת מוחות בדרך של קושיה ותירוץ הדברים מתבררים כפי שצריך.

רובד נוסף הוא עצם העניין שאסור להשאיר את התורה בתוך מיצר שכלו של אדם יחידי. כאשר אדם בוחן את דברי תורה לפי שכלו הרי שבכך הוא מצמצם אותה לפי תפיסתו וראות עיניו. גם אם נאמר שדברי התורה שלו נבחנים על ידי צלם האלוקים שבו הרי שזה רק חלק אלוה ממעל ולא כולו. נמצא, שישנו בלימוד שלו רק פן אחד מן האמת השכלית האלוקית ולא כולה. לשם הרחבתה של אותה אמת מוכרח הוא להפגיש את דברי התורה הללו עם אנשים נוספים בעלי שכל אחר ורק על ידי כך מתקבלת האמת השלימה.

המהר"ל מעמיק יותר בהסברת רובד זה וקודמו, ולדבריו ישנה הבחנה בין שכל הנמצא בגוף הנושאו לשכל שנתקבל מאחר. שכל הנמצא בגוף הנושאו הרי שהוא מוטבע באותו הגוף שכן מעולם לא נבחן במנותק ממנו וממילא ישנה השפעה לגוף עליו, משא"כ לימוד בחבורה בהכרח גורם לכך שיוציא שכלו לאחר ויקבל אחר ממנו. שכל זה נבחן במנותק מגוף גשמי וממילא זך הוא יותר. מי שלומד לבד הרי ששכלו נשאר מוטבע בגוף לגמרי ולכן הוא מתקלקל.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)