לשמה | 1 | מחשבות על מוטיבציה

על מנת לנסות לחשוב על השאלה מה מניע אותנו באופן כללי, וחשוב מזה, מה מניע אותי באופן אישי, יש צורך במספר כלים בסיסיים.

הכלי הראשון הוא כלי תיאורטי באופיו. ישנו מושג בעולם הפילוסופי שנקרא "הנמקה סופית", רוצה לומר, נימוק שאין אחריו שום צורך בנימוק נוסף. בדרך כלל מאחורי המעשים שלנו ישנם סידרה של נימוקים מקומיים שבסופו של דבר מובילים לנימוק השורשי שהוא העומד ביסוד הדברים. לדוגמא, נשאל אדם מדוע הוא עובד. בהנחה שהוא יענה שעושה זאת "על מנת להרוויח כסף", ניתן להמשיך לשאלה הבאה והיא להבין לצורך מה הוא זקוק לכסף. כעת, הוא יכול לענות שהוא צריך את הכסף על מנת "לפרנס את משפחתי", אך שוב נוכל להטריד אותו בשאלת הנימוק לרצון לפרנס את משפחתו. תשובה שכיחה תהיה, לצורך העניין, "כי אני אוהב אותם". כעת, הגענו ל"הנמקה סופית", שכן אדם רגיל מן הישוב אין לו תשובה מדוע הוא אוהב את משפחתו, הוא פשוט אוהב אותם, "ככה".

חשוב להבהיר, שאין אנו טוענים שכל "הנמקה סופית" היא ראויה מבחינה ערכית אלא אנו מצביעים על העובדה שישנם נימוקים שאין אחריהם שום נימוק נוסף. הדוגמא החזקה ביותר להנמקה סופית בעולם המודרני, היא טענת "כיף לי". על טענה זו לא ניתן לשאול מדוע לאותו אדם כיף, שכן התשובה לעולם תהיה פשוטה וקצרה – "ככה".

ישנם נימוקים שבעולם מסוים הם סופיים, אך בעולם אחר הם אינם סופיים. כך, בעולמו של הרמב"ם הטענה "זו האמת" היא "הנמקה סופית" בהחלט שלא זקוקה לשום טענה נוספת, ברם טענה זו לא בהכרח עוברת מסך אצל רבים מבני הנוער בימינו. אמירות כגון "אז מה אם זו האמת, לא בא לי", אינן חריגות בשיח, והם מצביעות כל העובדה שזו אינה "הנמקה סופית" בעיניהם.

"הנמקה סופית" היא דוגמא קלסית ל"לשמה", דהיינו נימוק סופי הוא כזה שעומד לכשעצמו ואינו משרת שום מטרה אחרת. לפי כיוון זה, אדם שמקיים מצוות משום שכך הוא יהיה מוסרי יותר, קיום המצוות שלו אינו "לשמה". כמובן, יתכן מאוד שהרצון להיות מוסרי הוא אכן "לשמה" – ללא שום נימוק יסודי יותר מדוע הוא רוצה להיות מוסרי – אך קיום המצוות אינו עומד אצלו כדבר בפני עצמו. למען האמת, אצל רבים מגדולי ישראל המצוות אינם עומדות לכשעצמם אלא הם משמשות כאמצעי למטרה אחרת.

בשיעור הבא ננסה להסביר כיצד ניתן לרכוש את היכולת להגיע ל"הנמקה סופית", וכן לתת כלי כיצד ניתן לחשוף את ההנמקות הסופיות האישיות שלנו.