לשמה | 2 | מחשבות על מוטיבציה
בשיעור הקודם בארנו את המושג "הנמקה סופית", נימוק שאחריו אין מקום לשום נימוק נוסף. ראינו שמצד אחד החולשה של נימוק זה הוא בכך שלא ניתן להסביר אותו, אך מאידך זוהי בדיוק נקודת החוזק שלו - אין צורך להסביר אותו (בהמשך ננסה להסביר כיצד ניתן להתגבר על החולשה של נימוק סופי).
אחת השאלות החשובות שאדם צריך לשאול את עצמו, היא השאלה "מה הם ההנמקות הסופיות שלי?, שזהו ניסוח עקיף יותר לשאלה "מה באמת מניע אותי?".
על מנת לנסות לחשוף את הנקודה הזו ניתן לשאול את עצמנו שאלה פשוטה שיכולה לעזור במיקוד המחשבה (רעיון ששמעתי מהרב גד ונקרט) – "מדוע אני לא גונב?". לשאלה זו יכולות להיות הרבה מאוד תשובות. בין השאר, יתכן שהאדם יענה שהוא פשוט מפחד מהמשטרה, או שמפחד מהבושה הגדולה שתגרם לו אילו יתפס. טענה נוספת שיכולה לעלות היא שמקובל חברתית לא לגנוב, שלא מוסרי לגנוב וכן שבתורה נאמר שאסור לגנוב. כמובן, נדרשת מהאדם כנות גדולה על מנת שהתשובה באמת תשקף את עולמי הפנימי. בנוסף, יתכן שניסוחים שונים שנראים במבט ראשון דומים בעצם משקפים עולם פנימי שונה, וכן יתכן מאד שאדם יתקשה להצביע על גורם יחיד, ותהיה לו תחושה שמספר מניעים עומדים ביסוד מעשיו (במקרים כאלו, אגב, ניתן להשתמש בתסריט "מה היה קורה אילו" – אילו לא היו תופסים אותי, או שהיה מקובל בחברה לגנוב וכו').
בכל אופן, בכל אחת מהתשובות שהוזכרו נחשף עולם שונה, המפגיש אותנו עם נקודת ה"לשמה" שבתוכנו, עם המוטיבציה הבסיסית שלנו בעשיית המעשים. אגב, חשוב להיות מודע לכך שעל פי רוב השיקול החברתי הוא שיקול מרכזי ביותר. הצורך להתנהג על פי הנורמה הרווחת בציבור קיים אצל הרבה מאוד אנשים (גם אם הם לא כל כך מודעים לכך ואף מתכחשים). למען האמת, הנימוק "כך כולם עושים", שבניסוח מדויק יותר הוא "זה מה שכולם מעריכים" (וממילא גם אני מעריך) הוא נימוק שקרוב ל"הנמקה סופית". הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק מונה מוטיבציות שונות לפעולותיהם של בני אדם, והכבוד והמעמד החברתי עומדים אצלו בראש הפירמידה (כמובן אין זה אומר שמדובר במוטיבציה חיובית).
בשיעור הבא נעסוק בשאלה כיצד ניתן להתקדם ולהתעלות ממוטיבציה פחותה למוטיבציה נעלה יותר.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)