בשבתך בביתך - רמב"ם -
שיעור 91
הלכות עבודה זרה | מבנה ומשמעות
קובץ טקסט
א . מבנה הלכות עבודה זרה[1]
ב. שמו של הקובץ והנושאים הנידונים בו
שמו המלא של קובץ ההלכות שלפנינו הוא "הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים", ויש להבין מהו היסוד המשותף לשני עניינים אלו, אשר גרם לרמב"ם לאחדם לקובץ אחד. כדי לעמוד על הדברים עלינו להעמיק בנקודה יסודית בהלכות עבודה זרה, והוא המוקד של איסורי עבודה זרה: האם מהות האיסור היא הסגידה לאל זר, או יצירת מחיצה בין האדם לבין בוראו. מדברי הרמב"ם נראה שהוא סובר כהבנה השנייה:
...ובעניין הזה צווה ואמר "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" (דברים, י"א, טז), כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא.וכל הלאוין האלו בענין אחד הן, והוא שלא יפנה אחר עבודת כוכבים וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה, הרי זה לוקה. ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו.(הלכות עבודה זרה ב', א - ב).
הרמב"ם מדגיש כאן שעבודה זרה גורמת להתרחקות בין האדם לבין הקב"ה.
חוקות הגויים הם אותם רכיבים תרבותיים בעלי גוון דתי היוצרים הרחקה בין ישראל לאביהם שבשמים (עיינו בפרק י"א). מטרת האיסור היא ליצור הבדלה בין ישראל לבין תרבויות הזרות אשר השפיעו עליו:
אין הולכין בחקות העובדי כוכבים, ולא מדמין להן, לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן. שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא, כ', כג), ונאמר "ובחקותיהם לא תלכו" (שם, י"ח, ג), ונאמר "השמר לך פן תנקש אחריהם" (דברים, י"ב, ל). הכל בענין אחד הוא מזהיר, שלא ידמה להן אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא, כ', כו).(שם, י"א, א).
ההבדלה של ישראל "במדעו ובדעותיו" היא תכלית הלכות חוקות הגויים, ותכלית זו היא המכנה המשותף להלכות עבודה זרה.
הלכות נוספות הנספחות להלכות עבודה זרה הן הלכות מגדף. ניתן היה לצרף דינים אלו להלכות אחרות, ובפרק ב' של הלכות עבודה זרה הרמב"ם מסביר את הקשר שבין הלכות עבודה זרה לבין הלכות מגדף:
כל המודה בעבודת כוכבים שהיא אמת אף על פי שלא עבדה, הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא. ואחד העובד עבודת כוכבים ואחד המגדף את ה', שנאמר "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף". לפיכך תולין עובד עבודת כוכבים כמו שתולין את המגדף, ושניהם נסקלין. ומפני זה כללתי דין המגדף בהלכות עבודת כוכבים, ששניהם כופרים בעיקר הם.(ו).
ג. הפתיחה להלכות עבודה זרה
פרק א' של הלכות עבודה זרה הוא הקדמה היסטורית יוצאת דופן במשנה תורה, בו הרמב"ם סוקר את התפתחות תולדות העבודה הזרה ללא פירוט של הלכות[2]. הרמב"ם מסיים הקדמה זו בקביעה חברתית-רוחנית בנוגע למצב של עם ישראל טרם נבואת משה רבינו:
וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעייתם. ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו. כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה, הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.(יז - יח).
בחייו של אברהם אבינו האמונה באל אחד הייתה עניין אישי פנימי - האדם מחליט ללכת נגד הרוח האלילית ולדבוק באמונת הייחוד. לאחר מתן תורה היא הפכה להיות חלק מן התורה, עם מערכת חוקים ברורה היוצרת הבדלה והבחנה. מטרתן של הלכות עבודה זרה, אפוא, היא לתת לאדם אמצעי התמודדות להדיפת השפעות הרוחניות החיצוניות לו. ההלכות הקודמות בספר מדע (יסודי התורה, דעות, תלמוד תורה) באות לייצר את התודעה החיובית; והלכות עבודה זרה באות לתת את המעטפת ההגנתית
ד. מבנה הלכות עבודה זרה
ניתן להבחין במספר רמות של איסור עבודה זרה:
רמה א' - "עבודה": אדם העובד עבודה זרה מתוך אמונה בה וכפיפות אליה.
רמה ב' - "פולחן מעשי": האדם מבצע מעשים של עבודה זרה לצרכיו, אך הוא אינו רואה בה בהכרח אלוה.
רמה ג' - "חוקות הגויים": הנהגות של הגויים אשר אינן מהוות בהכרח חלק מפולחן דתי.
בפרק ב' הרמב"ם עוסק בהלכות הקשורות לרמה א', ואילו היחידה האחרונה של הלכות עבודה זרה, פרק י"א, מתמקדת בהלכות חוקת הגויים, הקשורות לרמה ג'. דהיינו, המבנה כאן הוא מו החמור אל הקל.
תופעה נוספת עליה ניתן להצביע במבנה הלכות עבודה זרה היא הבחנה בין גופי האיסור לבין פעולות שמטרתן היא מניעה והתרחקות: פרקים א' - ו' עוסקים בגוף איסורי עבודה זרה, ופרקים ז' - י"ב עוסקים באיסורים מניעתיים.
בחלק הראשון, העוסק בגופי איסור עבודה זרה, ניתן להבחין בציר יחיד - ציבור, דהיינו הרמב"ם פותח בחובות היחיד וממשיך לחובות הציבור (על חשיבות העניין הציבורי בהלכות עבודה זרה נרחיב פרק הבא).
את הצד המניעתי ניתן לפצל לשלושה חלקים: איבוד עבודה זרה, הרחקה ממנה ואיסור חוקות הגויים. הצעד הראשון הוא הצעד הפיזי, המסיר את מוקדי החיכוך עם העבודה הזרה. השלב השני הוא הרחקתו של האדם מציבור עובדי עבודה זרה, כגון הגבלות על משא ומתן איתם. החלק האחרון של איסורי המניעה, העומד גם בפני עצמו, כפי שראינו לעיל, הוא איסור חוקות הגויים, המונע מיהודים התערות בתרבות הנוכרית.
ה. חשיבות המימד הציבורי בהלכות עבודה זרה
כאשר אנו מדברים על ציבור הכוונה היא לחיבור קהילתי, כפי שהדבר משתקף בהלכות עיר הנדחת:
אין העיר נעשית עיר הנדחת עד שיהיו מדיחיה מתוכה ומאותו השבט, שנאמר "מקרבך וידיחו את יושבי עירם" (דברים, י"ג, יד)...ועד שידיחו רובה, ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט. אבל אם הודח רובו של שבט דנין אותם כיחידים, שנאמר "יושבי העיר" (שם, טז) - לא כפר קטן ולא כרך גדול. וכל פחות ממאה - כפר קטן, ורובו של שבט - כרך גדול...(ד', ב).
כדי להגיע לגדר של עיר הנידחת, יש מספר תנאים מחייבים. המדיחים צריכים להיות בני עיר ולהשפיע על רוב האוכלוסייה, והאוכלוסייה צריכה להיות בת מאה נפשות לפחות (אלא אם כן מדובר ברובו של שבט). הקפדות אלו ואחרות מראות כיצד המימד הקהלתי משמעותי למימד הציבורי של איסורי עבודה זרה. עונשה של עיר הנדחת חמור ביותר - לא ענישה בלבד אלא כילוי של כלל העיר, שהרי מלבד עונש המיתה בסייף ממונם של אנשי העיר נשרף, ואסור לבנות את העיר (שם, יא, יג). כך הרמב"ם מסביר במורה הנבוכים עניין זה:
וכן הוא הדין אצלי בכל עבירה שיראה ממנה סתירת התורה או המחלוקת כנגדה. ואפילו אכל אדם מישראל בשר בחלב או לבש שעטנז, או הקיף פאת הראש, לבזיון התורה, מפני דעת שיתבאר ממנו שאינו מאמין שזאת התורה אמת, הוא אצלי הנאמר עליו "את ה' הוא מגדף" (במדבר, ט"ו ל). ויהרג מיתת כפירה, לא מיתת עונש, כאנשי עיר הנדחת שיהרגו מיתת כופרים לא מיתת עונש. ולזה ממונם בשרפה ואינו ליורשיהם כשאר הרוגי בית דין. וכן אני אומר בעדה מישראל שזדו לעבור על אי זו מצוה שתהיה ועשו אותה ביד רמה - יהרגו כולם...(חלק ג', פרק מ"א).
הרמב"ם כאן מפליג בדבריו, והוא לא פסק אותם להלכה במשנה תורה. על כל פנים, הוא מבחין בין "מיתת עונש" לבין "מיתת כופרים". מיתת הכופרים, לשיטת הרמב"ם, היא לכל מי שעובר על דברי התורה תוך כפירה בה', אף אם מדובר בעברה שעונשה מלקות בלבד, כאכילת בשר וחלב. כאשר אדם עושה את העברה מתוף כפירה, התרסה והרס התורה, הוא מוגדר כ"כופר", אשר כלפיו אין לרמב"ם סבלנות כלל.
ו. המעמד המרכזי של ארץ ישראל בהלכות עבודה זרה
ישנה הבחנה מרכזית בהלכות עבודה זרה בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ:
...אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם, אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו. ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה, לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח. שנאמר "לא ישבו בארצך" (שמות, כ"ג, לג) אפילו לפי שעה. ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב...(י', ט).
המקור לדברי הרמב"ם לאיסור לתת לנוכרי אף לעבור בארץ הוא כנראה פרשנותו לפסוק "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי": שהותו של הגוי עלולה לגרום להשפעות זרות על עם ישראל, ולכן אף ישיבת עראי נאסרה. דהיינו, לשיטת הרמב"ם ההשפעה הנוכרית בארץ ישראל צריכה להיות אפסית, ולכן אסור לתת לגוי אף לעבור בארץ ישראל. גם במצוות השמדת עבודה זרה החובה לרדוף ולהשמיד קיימת בארץ ישראל ולא בחו"ל (ז', ב), מתוך תפיסה כי ארץ ישראל צריכה להיות נקייה מכל השפעה נוכרית תרבותית.
|
|
**********************************************************
|
|
|
|
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ח
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
|
|
|
|
**********************************************************
|
|
[1] שורות אלו נכתבו עם קבלת הבשורה המרה על פטירתו של הרב, הרב ישראל רוזן זצ"ל, יזם הלכתי, מייסד ומנהל מכון צומת. הרב שילב בתוך עולם הלכה רוח רעננה ויזמית, אשר אפשרה לרבים להרגיש כי "דרכיה דרכי נעם" (משלי, ג', יז).
בימי עלומי נתנה לי האפשרות לכתוב מדור קצר בעלון 'שבת בשבתו', בהוצאת מכון צומת. מטרת המדור שלי הייתה לפנות לנוער, ולכן חשבתי לקרוא לו "מדור צעיר". הרב רוזן התנגד לשם זה, ותמצית הביקורת הייתה ששם זה משקף תפיסה לפיה "העולם שייך לצעירים", תפיסה עליה הרב חלק בכל תוקף. בסופו של דבר סיכמנו כי שם המדור יהיה "מבט צעיר". כיום, במבט לאחור, אני מבין עד כמה הביקורת של הרב שקפה את תפיסת עולמו ואורחות חייו. הרב רוזן היה צעיר ברוחו, והוא ניצל כל רגע דל ליישומו של רעיון חדש שעלה בראשו: העולם לא שייך לצעירים אלא לכולם, אולם המבט הצעיר מאפשר לעולם להתגדל ולפרוח ולשגשג. מכון צומת, פרסומיו ופיתוחיו, ובראשם הקלנועיות המותרות לשימוש בשבת, הם סמל לפריחה ושגשוג המאפשרים לעולם הלכה ושומריו להמשיך לשגשג.
חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהיה רצון שהרוח היזמית של הרב, הרוח השנונה הרעננה מחד ומלאת הענווה מאידך, תהיה השראה ליזמים הלכתיים נוספים.
[2] מקום נוסף במשנה תורה בו יש הקדמה היסטורית לסדרת הלכות היא הפתיחה להלכות אישות (אם כי שם היא קצרה יותר - הלכה א' בלבד), שם הרמב"ם מתאר את מצב האישות לפני מתן תורה. מבחינה מסוימת בשתי המקומות שלפנינו מטרת הסקירה היסטורית דומה: היא מראה כיצד המציאות בימי מתן תורה חייבה קביעת מערכת הלכתית שתוכל לתת מענה מהותי לבעיות שנוצרו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)