יהושע | פרקים י"ג–כ"ד | ההתנחלות | מבנה תיאורי ההתנחלות

א. מבוא - שני חלקי ספר יהושע

החל משיעור זה נעבור ללימוד חלקו השני (י"ג - כ"ד) של ספר יהושע, המתאר את ההתנחלות בארץ כנען תחת הנהגתו של יהושע. בין שני החלקים של ספר יהושע (א - י"ב; י"ג - כ"ד) קיימת רציפות עלילתית. ההמשכיות בין כיבוש הארץ לבין ההתנחלות מתבקשת גם מן הסדר הכרונולוגי הטבעי, קודם כיבוש ואחר כך התנחלות, וגם מן התצפית המנוסחת בראש הספר: (1) "כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו... לא יתיצב איש לפניך; (2) חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה..." (א', ג - ו), [1] דהיינו קודם הישגים צבאיים ולאחר מכן התנחלות. בהקשר זה מעניין לציין את דברי חז"ל בסדר עולם רבה, שהציגו את הכרונולוגיה של שני חלקי הספר באופן סימטרי - שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה: "אמור מעתה ארבעה עשר שנה שעשו ישראל בגלגל הן שבע שכבשו ושבע שחילקו".[2] יצויין שבמקרה זה גם חלוקת הפרקים, המאוחרת, שנים עשר פרקי כיבוש מול שנים עשר פרקי התנחלות תואמת את המבנה הסימטרי המצוי בספר.

למרות כל זאת, אל להקבלות ולסימטריה בין שני החלקים לטשטש את ההבחנה הברורה ביניהם. מלבד ההבחנה הנושאית בין שני חלקי הספר - מעשה הכיבוש מול מעשה ההתנחלות, גם הסגנון של שני החלקים שונה באופן מהותי: החלק הראשון עלילתי ברובו, והוא מכיל בעיקר סיפורי מלחמה; ואילו החלק השני מכיל ברובו רשימות גאוגרפיות, ובמיעוטו יש עלילות קצרות השוזרות את הרשימות לכדי סיפור רציף. מלבד זאת, שני החלקים נבדלים זה מזה בכך שבכל אחד מהם קיים מבנה עצמאי ועיצוב ספרותי פנימי, שלכאורה דבר אין לו עם שכנו.

ראשית כל נעיין בחלק השני כשלעצמו, ולאחר מכן נבחן את הקשר בינו ובין החלק הראשון. [3]

נפתח בניתוח מבנה חטיבת רשימות הנחלות, ובהמשך מכן נדון בסידורן ובארגונן על מנת לאפיין אותן ולהצביע על מגמתן, כפי שהיא עולה ממעשה העריכה הנבואית.

ב. מבנה רשימות ההתנחלות ומשמעותו

במרכז תיאורי הנחלות משובצות רשימות הנחלות של תשעה וחצי השבטים, המיועדים להתנחל בעבר הירדן המערבי (י"ד - י"ט). חטיבה זו מחולקת לשתי יחידות של רשימות: הראשונה כוללת את רשימת הנחלות של יהודה ויוסף (י"ד - י"ז), והשנייה כוללת את רשימות הנחלות של שאר השבטים (י"ח - י"ט). החלוקה לשתי היחידות נועדה, לדעתי, להבחין בין שני מודלים של התנחלות וליצור הבחנה של הערכה ושיפוט ביניהם. במהלך הניתוח של התיאורים נראה שבארגון ובסדר של הרשימות קיימת התפתחות מרשימות וסיפורים המתארים מציאות אופטימית לסיפורים ורשימות שמציגים מציאות פסימית. חלוקה זו יוצרת עימות בין הרשימות הראשונות (י"ד - י"ז), המתאפיינות בתיאורים של התנהלות בצייתנות ובמסירות לקיום דבר ה', לבין הרשימות האחרונות (י"ח - י"ט), המתאפיינות בתיאורים פסימיים של רפיון, אדישות וחוסר התמסרות. המגמה החוזרת בשני חלקי הספר, המציגה את המתח בין שני הדגמים, דהיינו הדגם הראוי והרצוי מול הדגם הבעייתי והמצוי, מצביעה על קיומה של עריכה נבואית מובלעת שנתנה את אותותיה במבנה, בארגון ובסידור של פרקי ההתנחלות.

במסגרת סדרת השיעורים הנוכחית אנו עוסקים בעיקר בצדדים הספרותיים של הספר, ולכן לא נעסוק בשאלות הגאוגרפיות וההיסטוריות, למרות שחלק זה של הספר מורכב בעיקר מרשימות גאוגרפיות. גישתנו חותרת להגדיר את המגמה הספרותית של תיאור ההתנחלות, ולא את ההסבר הריאלי-היסטורי. לפיכך, השאלות העומדות לדיון אינן כיצד נחלו השבטים השונים את נחלתם? אימתי? מהי התקופה בה התחברו או נערכו הרשימות השונות? אלא איזו תמונה משתקפת מתוך הארגון של תיאורי ההתנחלות? מדוע סודרו הרשימות באופן זה? אנו נבקש לאפיין את העריכה הספרותית שניכרת בארגון ובסדר הרשימות, בשיבוץ הסיפורים לצד הרשימות, ואת עמדת הקריאה המתקבלת לנוכח סידור התוצר הסופי. לטענתי, לעריכת חטיבה זו יש מגמה ברורה, והיא תואמת במידה רבה את המגמה המשתקפת בחלק הראשון של הספר - סיפורי הכיבוש.

בהמשך דברינו נראה כי במעשה העריכה הנבואית של תיאורי ההתנחלות נזרעו זרעי ההבחנות שמצויות בספרים הבאים אודות מעמדם של השבטים בישיבה בארץ ולקראת התבססות השלטון בישראל. המעמד המועדף ששבט יהודה מקבל בתיאורי הנחלות תואם את מעמדו של השבט בספרי בראשית (מ"ט, ח - יב), במדבר (י', יד; ועוד), דברים (ל"א, ז), שופטים (א' ב; כ', יח), שמואל (בסיפורי דוד), וכמובן מלכים (בתיאור מלכות שלמה ומלכי יהודה). לפיכך, כחלק מן העיסוק במעשה העריכה הנבואית של ספר יהושע, אעמוד בחלק זה על קווי העריכה המשותפים של ספר יהושע וספר שופטים.

בהמשך נדון בסיפורי הסיום של הספר, סיפור החזרה של שניים וחצי השבטים (כ"ב) ונאומי הסיכום של יהושע (כ"ג-כ"ד), ונעמוד על תפקידם המבני במהלך הספר כולו ועל זיקתם לסיפורים הנספחים בספר שופטים.

ג. תיחום היחידות בתיאורי ההתנחלות

המבנה הכללי של תיאורי ההתנחלות מוצע בתרשים הבא:

חטיבות 3 - 1 נתונות בתוך המסגרת הכללית של תיאורי ההתנחלות (י"ג - כ"א), הכוללים ברובם רשימות של נחלות, ומעט סיפורים. מרביתם קצרים, והם משובצים בקונטקסט גאוגרפי במסגרת הרשימות השונות. במסגרת סדרת הפרקים של רשימות הנחלות ניתן להבחין במבנה פנימי ברור, ובו מסגרת התוחמת את חטיבה 2, יחידת הרשימות של נחלות תשעה וחצי השבטים (י"ד - י"ט; מסומנת בתרשים במסגרת מודגשת) ומבדילה אותה משאר הפרקים. בתחילת החטיבה ישנה פתיחה חגיגית ליחידת תיאורי ההתנחלות (י"ד, א), והיא מקבילה לחתימה (י"ט, נא). מבנה המעטפת ניכר גם באיברים נוספים, שיוצגו להלן.

בפרק י"ג (1) משובצת רשימת שניים וחצי השבטים, החוזרת לתאר את השבה אל נתינת הנחלות שנעשתה על ידי משה בעבר, ומטרימה את תיאורי ההתנחלות של ספר יהושע. הפרק כולל בחלקו הראשון התייחסות לחלקי הארץ הנשארת, (י"ג, א - ז) כרשימה מכינה לקראת התנחלות השבטים. חלקו השני (מפסוק ט עד סוף הפרק) הוא מאמר מוסגר מבאר לפסוק ח, ובו פירוט נחלת שניים וחצי השבטים והתייחסות למעמד של בני לוי.

בפרקים י"ד - י"ט (2) מצויה הרשימה המרכזית של ההתנחלות - רשימת השבטים שקיבלו את נחלתם מידי יהושע.

בפרקים כ' - כ"א (3) משובצות רשימות ערי הלויים וערי המקלט. רשימות אלה חותמות את רשימות ההתנחלות בספר יהושע. פרקים אלו, כמו הפרקים על שניים וחצי השבטים, משובצים מחוץ לחטיבה המרכזית, ועוטפים אותה ברשימות ובהתייחסויות הקשורות להתנחלות בארץ מעבר לאופק ההנהגה של יהושע בן נון. מעמדם של ערי הלויים, בדומה לזה של שניים וחצי השבטים, הוגדר עוד על ידי משה, ולפיכך ניתן להם מקום משמעותי במבנה ובעיצוב של הספר.[4] בסיום פרקי הלוויים משובצים פסוקי חתימה לתקופה כולה ולשני חלקי הספר (כ"א, מא - מג), המשורשרים עם הסיפור הבא, סיפור שניים וחצי השבטים.

סיפור שניים וחצי השבטים (כ"ב; 4) מצוי מחוץ למסגרת של תיאורי ההתנחלות, כיוון שהוא מתאר את חזרתם של שניים וחצי השבטים למקומם לאחר סיום משימת הכיבוש וההתנחלות בארץ כנען (עבר הירדן המערבי). ניתן, אפוא, להגדיר את מעמדו של הסיפור כ'סיפור מעטפת'. כפי שנראה בהמשך, הדבר משליך במידה רבה על הבנת המגמה הכוללת של ספר יהושע.

פרקים כ"ג - כ"ד (5), הכוללים את מעמדי הסיכום של הספר, חורגים עוד יותר ממסגרת תיאורי ההתנחלות, הן מבחינת תוכנם, הכולל נאומי סיכום ותיאור מותם וקבורתם של הגיבורים של הספר, והן מבחינת העיצוב המבני. שני הפרקים מהווים אפילוג לספר ולתקופה; הם מסומנים במסגרת מקווקוות כיוון שהם שייכים למסגרת הכוללת של ספר יהושע, ולא רק לתיאורי ההתנחלות, המסומנים במסגרת חד קווית.

ד. המבנה והסדר הפנימי של חטיבת ההתנחלות -שתי קבוצות שבטים

רשימת השבטים נחלקת לשני חלקים:

חלק א' - נחלת יהודה ויוסף (פרקים י"ד -י"ז).

חלק ב' - נחלת שבעת השבטים המתרפים (פרקים י"ח -י"ט).

חלוקה זו מבוססת בראש ובראשונה על הפתיחה של פרק י"ח ועל הסיפור שמשובץ לאחריה. פרק י"ח פותח במעבר לזירה גיאוגרפית חדשה ולפתיחת עידן חדש: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שלה וישכינו שם את האהל מועד והארץ נכבשה לפניהם" (י"ח, א). לאחר הפתיחה מופיע סיפור המתרפים (י"ח, א - י), המבקר את רוב השבטים על שהתרשלו במילוי החובה לרשת את הארץ, ורק לאחר התוכחה והעידוד של יהושע הם ניגשו למדוד ולחלק מחדש את הארץ. הפתיחה והסיפור מטרימים את היחידה הבאה הכוללת את רשימת שבעת השבטים המתרפים. הנסיבות המדויקות של החלוקה מחדש של הארץ בעקבות סיפור המתרפים אינן ברורות די הצורך: מדוע היה צריך לחלק מחדש? מהו היחס בין החלוקות? מדוע יש הבדלים בין מספק פרטים הנוגעים למבצעי החלוקה ולמקום בו היא נעשתה? חלק מן ההסברים הדיאכרוניים הביקורתיים מבחינים בין שני מקורות אשר מתארים את תהליך ההתנחלות, וחלקם מספקים הסברים היסטוריים בדבר חלוקה שונה ליהודה וליוסף וחלוקה שונה לשאר השבטים. החלוקה לשני החלקים נתמכת גם בנתונים השונים הקיימים בכל אחד מהחלקים, כפי שעולה מן הטבלה הבאה:

נפרט את הנתונים העולים מן הטבלה שתומכים בחלוקה המוצעת:

א. היקפי הרשימות. רשימת נחלות בני יהודה ויוסף (ובעיקר של נחלת יהודה) היא רשימה מקיפה וארוכה, בניגוד לרשימות המינימאליות של נחלות שאר השבטים.[7]

ב. תכולת הרשימות וסגנונן. הרשימות של יהודה ויוסף שונות באופן מובהק מן הרשימות של השבטים המתרפים גם בסגנונן (כפי שנפרט בהמשך).[8]

ג. שיבוץ סיפורים קצרים. היחידה הראשונה בולטת בריבוי הסיפורים היחסי, אשר מגמתם המשותפת היא גילוי רצונם של הרבים והפרטים לקבל נחלה מיהושע ולהתנחל בארץ.[9] בהקשר זה, יושם לב לביטוי המשותף החוזר בפתיחת הסיפורים, "ויגשו/וידברו אל יהושע" (י"ד, ו; י"ז, יד), בדומה לפתיחת רשימת ערי הלויים, "ויגשו ראשי אבות הלוים אל אלעזר הכהן ואל יהושע בן נון ואל ראשי אבות המטות לבני ישראל" (כ"א א) ביטוי המלמד על יוזמה ורצון להתנחל. לעומת זאת, ברשימות שביחידה השנייה (י"ח - י"ט) לא משובצים סיפורים קצרים, למעט דיווח קצר על שבט דן על שנדחק מנחלתו ועבר להילחם על נחלה אחרת, ללא בקשה מוקדמת מיהושע (י"ט, מז).[10] בניגוד למגמתם החיובית של הסיפורים הקצרים ביחידה הראשונה, הסיפור הפותח את היחידה השנייה הוא סיפור בקורתי על ההימנעות של שבעת השבטים המתרפים מלהתנחל בארץ (י"ח, א - י).

ד. תיאור הגרעון בנחלה: ברשימת נחלות יהודה ויוסף קיים דיווח המתייחס לגרעונות הכיבוש בכל אחד מהשבטים (יהודה, אפרים ומנשה), ואילו ברשימת הנחלות של שאר השבטים אין דיווח כזה. יש לציין שהבדל זה הוא הבדל במישור הספרותי, שכן הגרעונות של חמישה מבין שבעת השבטים המשובצים ביחידה השנייה (בנימין, זבולון, אשר, נפתלי, דן) מפורטים בספר שופטים (א')[11].

ה. היקף הנחלות: בנוסף לארבעת ההבדלים הספרותיים בין היחידות שצוינו בטבלה, קיים גם הבדל ריאלי ביניהן. נחלות יהודה ויוסף גדולות בשטחן ובעלות משקל בחשיבותן מבחינה גיאוגרפית לעומת הנחלות של שאר השבטים, אשר מצויות בריחוק מהמרכז ושטחן היחסי קטן במידה ניכרת מנחלות יהודה ויוסף.

ה. סדר השבטים ומשמעותו

סדר השבטים בחטיבת השבטים הנוחלים (י"ד - י"ט) בנוי ככלל על פי סדר גיאוגרפי מדרום לצפון, בדומה לסדר רשימת הנשיאים הנוחלים בספר במדבר (ל"ד, יט - כז). עם זאת, ההשוואה לסדר השבטים בספר במדבר מעלה כמה הבדלים בולטים, אשר מלמדים על גורמים נוספים שהשפיעו על סידור הרשימה בספר יהושע.

ההבדלים בסדר השבטים בין הרשימות מופיעים בטבלה הבאה (החלקים המשותפים מסומנים ברקע אפור):

חטיבת תיאורי ההתנחלות בספר יהושע פותחת ברשימת שבט יהודה. הפתיחה תואמת את הסידור הגאוגרפי מדרום לצפון, אולם לאור הנתונים הנוספים שנזכרו בסעיף הקודם, ולאור מעמדו המרכזי של השבט בתורה (בראשית, מ"ט ח - יא; במדבר, י' י; ועוד) ניתן לומר שפתיחת הרשימה בשבט יהודה תואמת גם את המגמה העולה מהמבנה והסדר של הרשימות, כפי שנרחיב בהמשך. המשך הרשימה באפרים ומנשה, אשר סמיכותם לשבט יהודה שונה מסדר הופעתם ברשימה בספר במדבר. קדימותם מלמדת על העדפתם על פני שאר השבטים בהתאם למגמות העריכה הנלמדות ממבנה החטיבה. גם הקדמת בנימין לראש הרשימת השבטים המתרפים תואמת את שיקולי העריכה. הדבר ניכר גם בסגנונה של רשימת נחלת בנימין ובהיקפה. היבטים אלו יידונו בהרחבה בהמשך.[12] המשך הרשימה של ששה השבטים המתרפים, כאשר שמעון פותח את הרשימה ושבט דן חותם אותה, מתאפיין בתיאור בקורתי. התיאורים של התנחלות שבט שמעון ושבט דן בולטים בייחודם. שבט שמעון קיבל את נחלתו בתוך נחלת יהודה ולא זכה לנחלה עצמאית. שבט דן נדחק מנחלתו ונאלץ לנדוד לחפש נחלה אחרת. המאפיינים הייחודיים של שתי הרשימות, הניכרים בתיאוריהם, תומכים במסגרת של ששת השבטים המתרפים (בשונה מרשימת בנימין הנבדל מהם). רשימותיהם של ששת השבטים נתונות במסגרת בקורתית, התואמת את הבקורת המושמעת כלפי שבטים אלה בסיפור השבטים המתרפים (י"ח, א - י). היבטים אלו יידונו בהרחבה בהמשך השיעורים.

 

*	**********************************************************	*
	כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון וליהושע רייס, תשע"ה נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי ******************************************************* בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash האתר בעברית:                                    http://vbm.etzion.org.il האתר באנגלית:                              http://www.vbm-torah.org   משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5 דוא"ל: [email protected] לתגובות: [email protected]
*	**********************************************************	*