דילוג לתוכן העיקרי

עבודה זרה | דף נז | מגע נוכרי ביין ללא כוונה

 

הסוגיות הנלמדות בימים אלה עוסקות בהרחבה יתרה בענייני יין נסך וסתם יינם. הדין הבסיסי קובע כי יין שנגע בו נכרי אסור בשתייה ובהנאה. מדף נו ע"ב ואילך מובאת סדרה של שאלות וספקות בדבר צורות שונות של נגיעת נכרי ביין: נגיעה ברגל, נגיעה שלא בכוונה, נגיעה באמצעות כלי, נגיעת נכרי קטן וכו'.

התוספות (בכמה מקומות, ובעיקר נז ע"א, ד"ה ה"ג) מציעים להבחין בין יין שבא במגע עם גופו של הגוי ובין יין שהגוי נגע בו באמצעות כלי אחר. התוספות נוטים לשלול את ההבחנה, אך נראה שעצם הדיון בנושא מבהיר את הספק הכללי העולה מן הגמרא: האם גזרת סתם יינם מבוססת על חשש כלשהו (כפי שיתבאר להלן), או שמא מדובר בגזרה גורפת, הקובעת שבגוי יש 'כוח אוסר' כלשהו, וכל הבא עמו במגע נאסר אוטומטית.

לאיסור סתם יינם שני טעמים: האחד, שמא ניסך הנכרי את היין כשנגע בו; והשני, שחכמים אסרו לשתות מיינם של נכרים כדי להרחיק את ישראל מהם ("משום בנותיהם", לעיל לו ע"ב). ונראה שהמתח בין שני הנימוקים הוא שעומד ביסוד הספקות השונים הנידונים בגמרא. ניסוך יין הוא פעולה מודעת, המצריכה מגע ממשי עמו; לכן אם נגע הגוי ביין שלא בכוונה או באופן עקיף מאוד – אין בסיס לחשש שמא ניסך אותו לעבודה זרה. לעומת זאת, אם מוקד האיסור בחובת ההרחקה מן הנכרי, יש מקום לאיסורים גורפים יותר: כל יין שנגע בו נכרי, ואפילו שלא בכוונה, מוגדר כיין נכרי, ואין לשתות ממנו, כדי למנוע קרבה בין השותה ובין הנכרי.

נפקא-מינה מעניינת לסברה זו מצאנו בדברים מרתקים שכתבו התוספות בדף נח ע"ב (ד"ה כתב הר"י):

"קרוב הדבר בעיני, דאפילו אם נגע העובד כוכבים בידו להכעיס מותר בשתיה. וכן כתוב בתשובה: פעם אחת היה בורו של ישראל מלא יין, ובא אנס אחד ונתן ידו לתוכו להכעיס, והיה שם זקן אחד ירא שמים, שסופו נהרג על קידוש השם בעוונותינו הרבים, ושמענו שלקח מן היין בכלי ושתה ממנו בפני האנס, כדי שלא יהא רגיל לעשות כן לישראל אחר".


מסופר כאן על מגע שברי כי לא הייתה בו כוונת ניסוך, ומגמתו שונה לחלוטין: להכעיס את היהודי בעל היין. עם זאת, מן הסוגיות שלפנינו עולה כי גם מגע שלא בכוונה אוסר את היין, ואם כן, כיצד הקל אותו קדוש בדבר? על פי האמור לעיל, הדברים מחוורים. מגע שלא בכוונה אוסר את היין משום חובת ההרחקה מן הנכרים וגזרת "משום בנותיהם". גזרה זו קיימת, כנראה, רק כשיש קרבה כלשהי בין הישראל והנכרי. במעשה שלפנינו, ברור שאין קרבה, אדרבה, יש מאבק של ממש על שמירת מצוות בסביבה נכרית! בהקשר זה אין אפוא כל חשש לקרבה ולקשרי חיתון, לפיכך היה ניתן להקל בדבר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)