מדוע לא נאמר תחנון בימים שלישי ורביעי השבוע?

הגמרא במסכת מגילה (דף ו ע"ב) דנה בשאלת החודש שיש לקיים בו את מצוות חג הפורים – אדר ראשון או אדר שני, ומכריעה כדעת רבן שמעון בן גמליאל, שיש לקיים את מצוות הפורים באדר שני. כך כידוע גם נפסק למעשה (רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה פ"א הי"ב; טור תרפ"ח; שולחן ערוך תרצ"ז).

בהמשך מביאה הגמרא (שם) ברייתא, המתייחסת לדין הספד ותענית (שם): "ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה". כלומר, לפי כל השיטות מוסכם שי״ד וט״ו בחודש שאין קוראים בו את המגילה (אדר ראשון לפי רשב״ג, אדר שני לפי רבי אליעזר) אסורים בהספד ובתענית. משום כך פסק הרמב״ם (שם פ"ב הי"ג) שאין להתענות בי״ד ובט״ו באדר ראשון.

אולם הרא״ש (מגילה א, ז) הבין אחרת את מסקנת הגמרא. המקרה שעוסקת בו המשנה הוא שקראו את המגילה בפורים, ורק לאחר מכן עיברו חכמים את השנה. לכן סייג הרא״ש גם את מחלוקת התנאים שבברייתא:

"ושוין בהספד ותענית שאסורים בזה ובזה – פירוש, אם קראו המגילה בארבעה עשר, ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ותענית. אבל בשאר שנה מעוברת נראה לי שמותר בהספד ותענית".

מדברי הרא״ש עולה, שאם מראש עיברו את השנה ולא קראו כלל את המגילה באדר ראשון, הרי שחודש זה הוא כמו חודש שבט נוסף, ולכן גם י״ד וט״ו באדר ראשון מותרים בהספד ובתענית.

להלכה נפסק כדעת הרמב"ם, שתמיד יש איסור הספד ותענית בפורים קטן (שולחן ערוך תרצ"ז, ורמ"א שם).

לכאורה, אם חוגגים את פורים באדר שני, ולא עושים אף מצווה ממצוות הפורים באדר ראשון, אין סיבה לאסור הספד ותענית באדר ראשון. מדוע אם כן לדעת הרמב״ם (ולהלכה) יש איסור הספד ותענית בי״ד ובט״ו באדר ראשון?

השפת אמת (מגילה שם ד״ה ושוין) מציע לכך שני הסברים. ההסבר הראשון הוא שבאופן עקרוני בחודש אדר ראשון כלל לא חוגגים את פורים, אך מכיוון שחודש זה קרוי ״אדר״, ובמגילת תענית מופיע שלא מספידים ומתענים בי״ד ובט״ו באדר, הרי שגם באדר ראשון לא מספידים ומתענים בתאריך זה (וכן הסביר הגר״א תקס"ח, ז).

ההסבר השני של השפת אמת הוא, שמבחינה מהותית חגיגות הפורים שייכות גם לחודש אדר ראשון, ״דעיקר הנס והשמחה היה שייך בשניהם״, אלא שהפסוק ״בכל שנה ושנה״ (אסתר ט', כא) מלמד שבכל שנה ושנה יש לחגוג את ימי הפורים באופן דומה, דהיינו רק פעם אחת בשנה, ולכן חוגגים את פורים רק באדר שני (על פי הסברות לעיל). כיוון שי״ד וט״ו באדר ראשון אלו ימים שראויים לחגוג בהם את ימי הפורים, הם נאסרו בהספד ותענית.

נסיים בדברי נכדו של רבי עקיבא איגר, ר' לייבל'ה איגר, בעל התורת אמת (ט"ו בשבט, תרמ"א). הוא מדייק, שהגמרא אומרת ש"אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא קריאת המגילה..." - אולם מצד עצם היום, ומצד "הכח של קדושת היום למחות זכר עמלק - זה וזה שוין!".