דילוג לתוכן העיקרי

יתרו | מהות איסור עבודה זרה

קובץ טקסט

השיחה הועברה בשבת יתרו תשס"ט. סיכם בנימין פרנקל. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב

במכילתא מובא על הפסוק:

"לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"

"לא תעשון אתי. רבי ישמעאל אומר, לא תעשון דמות שמשי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים. רבי נתן אומר, לא תעשון אותי, שלא תאמר, עושה אני לו כמין דמות ואשתחוה לו, ת"ל לא תעשון אותי, וכתיב (דברים ד טו) ונשמרתם מאד לנפשותיהם כי לא ראיתם כל תמונה"

 כמו כן  מצינו לגבי איסור עבודה זרה את הפסוקים הבאים:

 "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי" .

 "ואעשה כן גם אני" ניתן להבנה בשתי דרכים. ההבנה הפשוטה היא שהאדם מבקש לעבוד עבודה זרה כמו הגויים. אולם בראב"ע מובאת הבנה מעניינת: "ואעשה כן גם אני - לעבודת השם, ותחשוב כי תעשה טוב, לא תעשה כן, כי כל מעשיהם יתעב השם". לאמר, הראב"ע מזהיר אותנו מפני אימוץ נורמות פסולות מצד היותן משויכות לעבודה זרה.

כך גם נדרש במכילתא דלעיל:

"לא תעשו לכם. שלא תאמר, הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית המקדש, הריני עושה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ת"ל לא תעשו לכם. - דבר אחר לא תעשו לכם, שלא תאמרו, הרי אנו עושין לנוי, כדרך שאחרים עושין במדינות, ת"ל לא תעשו לכם".

לצורך הבהרת הנושא עלינו לעמוד על איסור עבודה זרה. איסור זה יכול להתרחש בשני אופנים – "כדרכה" ו"שלא כדרכה". הגמרא בסנהדרין (ס:) אומרת שאיסורי "כדרכה"  כגון: פוער עצמו, או זורק אבן למרקוליס נוהגים כלפי עבודה זרה ספציפית בלבד. לעומת זאת, איסורי "שלא כדרכה" כגון: זביחה, הקטרה, ניסוך, השתחוויה שייכים בכל סוג של עבודה זרה.

שני מודלי עבודה אלה מסמנים בעצם שני גורמים שליליים היכולים למשוך את האדם. אדם יכול להתפתות בצורה הטריוויאלית. בני ישראל בזמן תקופת ההתיישבות והמלוכה חוטאים וחוזרים בתשובה. אולם חטא אחד עובר כחוט השני לאורך כל הזמן; וכך נאמר בספר מלכים:

"רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם ה' עַד הַיָּמִים הָהֵם: וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת ה' לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר:"

דברים אלה מופיעים עוד פעמים רבות במהלך ספר מלכים2. המשנה בזבחים פרק יד מזכירה סיטואציות שונות בהן הבמות הותרו ונאסרו. אנו מוצאים שבעצם הבמות, ששימשו בהיתר במהלך תקופות מסוימות בהיסטוריה, היוו פיתוי עצום לעם ישראל. הבמה לכאורה מהווה את יכולתו של האדם להתקשר לאלוקיו בכל מצב ובכל מקום, והאדם  זקוק לזיקה על מקומית  במידה מסוימת, והבמה מהווה מימוש לא ראוי של צורך זה. זוהי עבודה זרה שלא כדרכה. מדובר על סוג התנהגות שאיננו משויך לעבודה זרה באופן ישיר אך הוא בבחינת אביזריהו דע"ז.

 ישנו סוג נוסף של עבודה זרה. כאשר האדם מבקש לעשות מעשים לא סטנדרטיים בשום קנה מידה והוא חושב שהדבר יסייע לקשר שלו עם בוראו.

הנלמד מפרשתנו הוא שהדרך לקב"ה אינה מסורה ביד האדם, אין להסתפק בכוונה טובה, להיפך- עשיית המעשים הטובים שהקב"ה קבעם היא בסיס לכוונה הטובה.הניסיון לחתור לקב"ה באופן חד צדדי איננו רק היעדר השגת המטרה הרצוייה אלא עבודה זרה.

  

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)