דילוג לתוכן העיקרי

מה בין 'מאכל בהמה' למתן תורה?

קובץ טקסט

אנו רגילים לזהות את שבועות כחג מתן תורה. זאת, בשל דברי חז"ל על היחס שבין מתן תורה לשבועות. אך בבואנו להתבונן במקרא נראה שלא כך הם פני הדברים.

בפרשת משפטים נאמר:

"וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה..."(שמות כ"ג,ט"ז)

ובפרשת כי תשא:

 "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים..."(שמות ל"ד, כ"ב)

לאחר שבחנו את דברי התורה על חג השבועות, ומצאנו כי אין בהם אזכור למתן התורה, עולה בנו השאלה מניין לחז"ל קישור זה?

יש להסביר זאת לאור הבנת משמעותה החקלאית של תקופת ספירת העומר. עלינו לזכור, שבזמנים בהם התנהלו החיים על פי מחזור השנה הטבעי, הלחם בעת ספירת העומר היה לחם שעורים. השעורה הינה מאכל בהמה – ועל כן היא מסמלת את יסוד הפשטות, ואת הרצון לאכול בשביל לחיות בלבד. לאנשי הדורות ההם לא היה את הרוחב הכלכלי שלנו – ועל כן גם לא את הרצון לאכול כערך עצמי, או את הקישוטים האומנותיים של האכילה. בדומה לכך נאמר לנו, תלמידי נתיב מאיר, על ידי רבי ומורי הרב אריה בינה- "מי שמגיע לכאן ורוצה יותר מלחם וריבה-אין מקומו עמנו "!

רעיון זה מצינו בדברי חז"ל לגבי אכילת המן - "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן". מחד נאמר במן "כצפיחית בדבש", ומאידך - "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן". לכאורה הכתובים סותרים זה את זה. אך דומה שכך הם פני הדברים - המן היה אוכל בסיסי שנועד לקיום, ולא היה בו פן של מותרות. גם אם בדרך אגב הייתה גם הנאה באכילתו, לא היה זה העיקר. עיקר מגמת המן הייתה יצירת חוסר הודאות שבקבלתו היומיומית, אשר בהצטרף עם היעדר היכולת לאחסן, הביאה לשלילת הביטחון החומרי והמרתו בביטחון בד'.  

את היסוד הזה של המסירות, את המוכנות לאכילת "מאכל בהמה", למדו חז"ל מרות שהלכה אחר ד' ותורתו בעקבות חמותה. זאת, למרות העוני הרב, ולמרות הבוז שרחשו להן אנשי העיר. ללמדנו, שהתורה, ההליכה אחר ד', נקנית בייסורים ובויתור על תענוגות.   

אכן, אין פירושו של דבר שבהכרח תורה הולכת בד בבד עם ייסורים. אמנם, תקופת ספירת העומר, המבטאת את ההכנה ואת הטהרה שלפני מתן תורה, מתאפיינת ב"מאכל בהמה".

בחג מתן תורה, מובא לחם ביכורים של חיטה שהוא כבר ברמה איכותית גבוהה, מעבר לנדרש לצורך קיום הבסיסי. הא כיצד? 

דומה, שהתשובה לכך טמונה בהבחנה שבין שלבים שונים בעבודת ד' - הדרך ליעד הנכסף, לקשר אותו דימו חז"ל לנישואין, שהוא ה'מרחביה', עוברת במוכנות לטהרה מגלולי מצרים. מוכנות זו היא האתחלתא של החירות, והיא מתבטאת בהקרבה ובמסירות לדבר ד'. כלומר, באכילת המן, ובארץ ישראל - באכילת מאכל בהמה. במצב זה, מותרות ותוספות מזיקות, ויוצרות חופש פרוע ושטחי. כדי להגיע לבחינת "לחם ביכורים", שהוא שבועות ומתן תורה, צריך להיות מוכנים באמת לעבור את מבחן "מאכל בהמה", שהוא פסח וספירת העומר. אין לנו לצפות ל- "לחם הביכורים" בשל זכות המגיעה לנו. עלינו לחרוש, לזרוע, ולעמול עמל קשה. יתירה מכך - עלינו להכין עצמנו, אך אין ערובה להצלחתנו! עלינו להיטהר ולהתכונן, לעשות ככל אשר ביכולתנו, ולא לפזול מהר מדי אל הסוף - אל "לחם הביכורים". "לחם הביכורים" הינו חסד ד' עלינו.

יהי רצון, שיתן ד' חסדו עלינו, ויותר מכך - שאנו נכין עצמנו לקראתו.

  


סוכם ונערך ע"י יואב בר כוכבא בפרשת בהר-בחוקתי תש"ע, לא עבר את ביקורת הרב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)