דילוג לתוכן העיקרי

מה הקשר בין 'חתיכה נעשית נבלה' ובין 'תערובת מין במינו'?

מה הקשר בין "חתיכה נעשית נבלה" לבין "תערובת מין במינו"?

כפי שראינו בשבועות האחרונים, דין "חתיכה נעשית נבלה" פירושו, שאם איסור נפל לתוך היתר ואינו מתבטל בו - התערובת כולה הופכת לאיסור, ואם תשוב ותיפול לסיר היתר נוסף - תתבטל רק אם יהיה בסיר שישים כנגד התערובת כולה, ולא רק כנגד האיסור שנפל לתוכה.

 

דין זה מופיע בגמרא בהקשר של ביטול מין במינו: נחלקו התנאים בדבר איסור שנפל להיתר מאותו המין, כך שיש בהיתר פי שישים מהאיסור: לדעת חכמים האיסור בטל, ואילו לדעת ר' יהודה "מין במינו לא בטיל". הגמרא מביאה את דין "חתיכה נעשית נבלה" כדי להבהיר כיצד לשיטת ר' יהודה יכולה טיפה קטנה של איסור לאסור קדירה גדולה: קדירה המכילה אלף חתיכות בשר, ונפלה טיפת חלב על חתיכת בשר שבלטה ממנה - אם אין באותה חתיכה שישים כנגד החלב, הרי שאותה חתיכה נאסרה, ורואים את כולה כאילו היא חתיכת נבלה. ממילא, אם אחר כך נערבב את הקדרה, תאסור חתיכה זו את כל שאר החתיכות שבקדירה, שהרי לדעת ר' יהודה מין במינו אינו בטל אפילו באלף.

 

לדעת מרבית הראשונים, אין קשר מהותי בין דין "חתיכה נעשית נבלה" לבין מחלוקת ר' יהודה וחכמים. לדעת כולם "חתיכה נעשית נבילה", ונחלקו התנאים רק בשאלה אם מין במינו בטל או לא. אולם הראב"ד (הל' מאכלות אסורות ט', ט; 'תמים דעים' סי' ז') סבור ששני הדינים תלויים זה בזה, ודין "חתיכה נעשית נבלה" נוהג רק לדעת רבי יהודה ורק במקרה של תערובת מין במינו. ממילא, לדעתו, כיוון שנפסקה הלכה כחכמים (שמין במינו מתבטל), הרי שלהלכה חתיכה אינה נעשית נבלה!

 

לכאורה, דברי הראב"ד תמוהים: מהו הקשר בין מעמדה של חתיכה שנתערבה באיסור לבין דין ביטול מין במינו? ר' חיים מבריסק הציע לבאר את הראב"ד ע"פ הבנה מעניינת בדין "טעם בעיקר" (ביטול בשישים). לדבריו, באופן עקרוני, כל איסור שהתערבב בהיתר בטל ברוב, גם אם טעמו מורגש, אלא שישנו דין נפרד, שאסור לטעום טעם של איסור. אם, למשל, נפלה טיפת חלב על חתיכת בשר ונתנה בה טעם - אין כאן באמת בשר בחלב, שהרי החלב בטל ונעלם, ובכל זאת החתיכה אסורה באכילה, כיוון שיש לה טעם של בשר בחלב.

 

ממילא, מסביר ר' חיים, אם אחר כך החתיכה הזו נפלה לתוך קדירת בשר (ואין שישים כנגדה) - אזי הדין יהיה תלוי במחלוקת ר' יהודה וחכמים:

 

לפי חכמים, החתיכה עצמה בטלה ברוב, ויש לבחון אם טעם האיסור מורגש. כיוון שכמות האיסור המקורי היא קטנה מאוד, ויש בקדירה שישים כנגדה - הטעם אינו מורגש בקדירה, וממילא התערובת מותרת.

 

לעומת זאת, לפי רבי יהודה, אם האוכל שבקדירה הוא ממין החתיכה האסורה - המצב שונה בתכלית. ר' יהודה, כזכור, חידש ש"מין במינו אינו בטיל", ואפילו אם האיסור מועט ואינו נותן טעם - עצם קיומו אוסר את התערובת כולה. ממילא, אם "חתיכה נעשית נבלה" וחתיכת הבשר נחשבת כולה כנבלה - אזי היא תאסור את כל הקדירה, אף על פי שאי אפשר לחוש בטעם טיפת החלב שבתוכה.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)