מה מונח בארון ולצידו? | 4 | צנצנת המן ומטה אהרון

הנחת צנצנת המן בקדש הקדשים

אומרת התורה:

"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים. ויאמר משה אל אהרון קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. כאשר ציוה ה' אל משה ויניחהו אהרון לפני העדות למשמרת"       )שמות ט”ז, לב(.

על פשט הפסוקים יש להעיר מספר הערות:

• עיתוי הציווי - לאחר קריעת ים סוף’ בחמשה עשר יום לחודש השני לצאתם מארץ מצרים, כלומר בט”ו באייר - חודש ימים אחרי יציאת מצרים. בזמן זה עדיין אין ציווי אלוקי על המשכן, והכתוב מתייחס למציאות העתידית לכשיבנה מקדש שתונח צנצנת המן לפני הארון למשמרת.
• המטרה - לכאורה מבוארת בפסוק עצמו: 'למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר'. ה'משך חכמה' מדגיש כאן בפירושו כי המן ניתן מיד לאחר יציאת מצרים, עוד לפני נתינת התורה, כדי להדגיש את גודל ההשגחה הבלתי תלויה מצדו של הקב"ה כלפינו.
• מדוע משה אינו מקיים את הציווי בעצמו ופונה אל אהרון להניח את צנצנת המן לפני העדות למשמרת?
• מהי בסופו של דבר המשמעות הרוחנית של ציווי זה?

נתחיל בסוגיית העיתוי: המכילתא על אתר שואל, האם הצנצנת הונחה בשנה השניה או בשנת הארבעים וכך דבריו:

"זה הדבר אשר צוה ה' וגו', שיכול לא הניחו אהרן אלא בשנת הארבעים? ת"ל 'ויניחהו אהרן לפני העדות', אימתי נעשה הארון בשנה השנייה, כך לא הניחו אהרן אלא בשנה השנייה. וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות ואילו הן: הקשת, והמן, והמטה, והכתב, והשמיר, והלוחות, ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים, ופי האתון של בלעם הרשע, וקבורתו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, ויש אומרים אף בגדיו של אדם הראשון ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו".

תשובת המדרש היא שכשם שהארון נעשה בשנה השניה, כך הנחת צנצנת המן היתה בשנה השניה. המדרש מדגיש כי המן הוא בין עשרת הדברים שנבראו בין השמשות (וכן במדרש לקח טוב).

האבן עזרא על אתר אומר כך:

"זאת הפרשה ראויה היתה להכתב אחר שנעשה המשכן, רק נכתבה במקום הזה לספר זה הנס שעומד המן לדורות".

ה'משך חכמה' מתייחס גם הוא לעניין, ואומר:

"וראה במכילתא (ו', ג) שאהרן הניח צנצנת המן תיכף כשהוקם המשכן בשנה השניה, ולא בשנת הארבעים. והיא על פי דברי הרמב"ם (מורה חלק ב פרק כט) שהנס לא יתמיד, שאם זה יתמיד אין זה נסי אלא שב לטבעי, שהטבע הוא גם כן נסים רצופים כידוע. רק שלהראות שדוד הטבע, אם כן אם יתמיד בטלה הוראתו. רק שלמן הוצרכו ישראל ארבעים שנה, ולכן, שלא יאמר אחד שהורדת המן הוא ענין טבעי שנתחדש וישאר קיים בטבע, לכן הניח בתחילה הצנצנת להראות להם שתיכף במות משה ויבואו לארץ ישראל יבטל המן, שאינו יורד רק לשעתו שצריכים לו, והבן".

המשך חכמה רוצה להסביר את העיתוי על רקע דברי הרמב"ם האומר כי הנס לא מתמיד, אלא מטבעו הנס הוא חד פעמי. על מנת להדגיש את הנס אף על פי שהוא עתיד להתמשך לאורך ארבעים שנה במדבר עד כניסתם לארץ, ציוה מתחילה להניחו שם שידעו את הנס המתאים לשעתו.

מצד שני מה המשמעות של הציווי להניח את המן לפני ה' למשמרת לדורותיכם? וכך לשון המכילתא על אתר:

"ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדרותיכם - רבי יהושע אומר לאבות. רבי אלעזר המודעי אומר לדורות. רבי אליעזר אומר לימות ירמיה הנביא, שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה אמרו לו במה נתפרנס? באותה שעה הוציא להם צלוחית של מן ואמר להם הדור אתם ראו דבר ה' וגו' (ירמיה ב', לא) אבותיכם שהיו עוסקין בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם תעסקו בתורה הקדוש ברוך הוא יפרנסכם מזה וזה אחד משלשה דברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל צלוחית המן וצלוחית של מי נדה וצלוחית של שמן המשחה ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו שנ' השב את מטה אהרן (במדבר יז כה) וגו'"[1].

לגבי השאלה מדוע עשיה זאת מוטלת על אהרון ואין משה מבצע אותה בעצמו? אומר המדרש לקח טוב:

"ויאמר משה אל אהרן. מפני מה אמרו לאהרן? לפי שאהרן היה עתיד להתקדש קודש קדשים, ולשרת לפני העדות, וגם כי מטה אהרן היה עתיד להיות למשמרת לאות לבני מרי, לכך אמר לו משה רבינו קח צנצנת אחת ותן [שמה] מלא העומר מן"

                                      (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות ט"ז).

רבנו בחיי בפירושו מוסיף את הנימוק הבא:

"ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת. לא אמר: ויקח משה צנצנת אחת ויתן שמה, והיה ראוי לומר כן, שהרי אהרן לא נבחר עדיין לכהן, ואחרי זאת מצינו כי משה היה המקריב והמקטיר ראשונה באהל מועד עד שנתנה הכהונה לאהרן. ויתכן שנאמר כי מה שצוה בזה לאהרן שבא לרמוז כי הכהנים הלוים מורי התורה שעתידין לצאת מאהרן יהיו מזונותם בהרוחה ולא בעמל כאוכלי המן"                                                         (שמות ט"ז).

אף המשך חכמה מתייחס לסוגייתנו:

"והנח אותו לפני ה' למשמרת (לדורותיכם) וכו' כאשר צוה ה' אל משה, ויניחהו אהרן (לפני העדות למשמרת). הקושי מבואר. ויתכן שמרמז שכל זמן שיהיה משה יהי המן, כי מן ירד בזכות משה, כמו שאמרו ז"ל בתענית (ט.), וזהו ש'צוה ה' אל משה' - שלמשה ירד המן. או יתכן שבדברי ה' לא נאמר רק שיהיו למשמרת (פסוק לב), ולא כתוב שיהיה 'לפני ה'', רק דבכריתות (ה:) והוריות (יב.) יליף 'משמרת' 'משמרת', דגבי מטה אהרן שם בפרשת קרח כתוב (במדבר י"ז, כה) שה' צוה אותו 'למשמרת לפני העדות'. ואולי הוי יליף משה מהך גזירה שוה. ומה שלא אמר השם כאן (פסוק לב) 'לפני העדות', משום שלא נעשה עדיין הארון, ולכן אמר משה אל אהרן 'קח צנצנת וכו' והנח אותו לפני ה' למשמרת וכו' כאשר צוה ה' אל משה', פירוש כמו שצוה במטה אהרן אל משה שמשה יניח אותו לפני העדות בעצמו, כן כאן יניח אהרן לפני העדות צנצנת המן. ומה דאמר 'אל משה', היינו כהציווי שהיה למשה בעצמו שיעשה בעצמו - היינו מטה אהרן. וזה ניאות יותר לפי מה דאיתא במסורה כל צווים ב'את' לבד מן אחד – 'כאשר צוה ה' אל משה', היינו להוראה הנ"ל שכתבתי שמשה בעצמו נצטווה לעשות. ועיין רש"י כי תשא (שמות לב, כז) 'כה אמר ה' שימו איש חרבו על ירכו' עיין שם דוגמתו ודו"ק"         (שמות ט"ז, לג-לד).

מחד ה' ציוה אל משה ומשה ציוה את אהרון, משה ציוה לשים לפני ה' ואילו אהרון שם לפני העדות, וייתכן לומר כי אהרון יניח לפני ה' את המן שה' נתן לבני ישראל בזכות משה.

אפשרות אחרת היא כי הגמרא בכריתות ובהוריות למדה גזרה שווה בין משמרת מטה אהרון לפני העדות, ובין משמרת המן, ואכן שניהם נגנזו באותו הזמן ובאותו מקום. היות ומטה אהרון הונח לפני העדות, אף צנצנת המן הונחה ע"י אהרון לפני העדות.

ה' לא יכול היה לצוות עתה לשים לפני העדות כי עדיין לא נבנה המשכן ואין ארון, על כן משה הזכיר להניחו לפני ה'. ומה שהתורה כותבת על אהרון שהניחו לפני העדות, זה מתייחס למעשה בפועל שנעשה כשיש משכן וארון וההתייחסות אל העתיד תואמת את המשך תיאור התורה את תולדות המן עד הגעת בני ישראל לארץ.

מאיזה חומר נעשתה צנצנת המן?

אומרת המכליתא:

"קח צנצנת אחת, איני יודע של מה היא, אם של כסף או של זהב או של ברזל או של נחושת או של בדיל או של עופרת, ת"ל צנצנת - לא אמרתי אלא דבר שהוא מצין מחבירו, ואיזה הוא דבר שהוא מצין מחבירו, אין אתה מוצא אלא כלי חרס".

ההסבר הוא שדוקא כלי חרס יש ביכלתו לצנן את המן, מה שאין כן חומרים אחרים, ולכן צנצנת המן עשויה מכלי חרס.

מהי המשמעות הרוחנית של שימת הצנצנת בקדש הקדשים?

1. להזכיר את נסי המדבר - ברור שעם הזמן, ההתישבות בארץ ישראל יכולה בקלות להביא את בני ישראל לתחושה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", וכן הדרכה בתוך המציאות.
2. להזכיר מי ממשיך לתת את השפע הגשמי. המן מלמעלה מסמל את השפע האלוקי במדבר, ולעומתו שולחן לחם הפנים מסמל את הברכה האנושית מלמטה.
3. להראות שדוקא במקום המקודש ביותר, הנבדל ביותר לכאורה, מקום בריאת העולם, שם מקור הברכה הגשמית המאפשרת את חיבור ארץ ושמים, מציאות גשמית ורוחנית המחוברות במקום המקדש. דוקא במקום בו מונחים הלוחות והתורה, שם מונחת צנצנת המן במקום המסמל יותר מכל את ההשגחה האלוקית המהווה מקור לכל הברכה הרוחנית והגשמית כאחת.

הנחת מטה אהרון לפני הארון

לאחר עצירת המגיפה שבאה בעקבות מעשי קורח ועדתו, ולאחר פריחת מטה אהרון, מצוה ה':

"ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרון לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונותם מעלי ולא ימותו. ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו כן עשה"

                                                 (במדבר י"ז, כה-כו).

ננסה להבין באמצעות המדרשים והמפרשים את משמעות הפסוקים. מדרש הגדול מציין כי משמעות המילה 'משמרת' היא "דבר הקיים לדורות":

"'לפני העדות למשמרת' - כל מקום שנאמר משמרת הרי הוא קיים לדורות. וכן מצינו שכל זמן שהיה בית המקדש קיים היה מטה אהרן ושקדיה ופרחיה מונחין לפני הארון שנאמר לפני העדות, וכשגנז יאשיה הארון גנזה עמו"  (ק"ד).

וכך הגמרא:

"כי כשנגנז הארון, נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרון ושקדיה ופרחיה וארגז ששיגרו פלשתים בארון לאלוקי ישראל"                                                                (יומא נב:).

מהי המשמעות של "לאות לבני מרי"?

מדרש הגדול מסביר שהכוונה היא שלא יחלקו עוד על הכהונה:

"לבני מרי - אלו מאתים וחמשים מקריבי הקטרת מנין מרי, יהיה זה להם לזכרון ולכל כיוצא בהן, שלא יחלוקו עוד על הכהונה"   (ק"ו).

הרמב"ן על אתר מחדד כי המטה הוא אות על בחירת שבט לוי:

"למשמרת לאות - לזכרון שבחרתי לאהרן לכהן, ולא ילינו עוד על הכהונה, לשון רש"י. ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, אלא על אהרן שתהיה לו הכהונה. והנכון, למשמרת לאות, על שבט לוי תמורי הבכורות, כי השריפה אות על הכהונה והפרח על הלויה כמו שפירשתי (פסוק ו). וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי (פסוק כג), כי לכל בית לוי פרח ובזכותם. ואפשר שכיון שנודע במטה שאין השם חפץ בבכורות והוא חפץ בשבט לוי, שתהיה הכהונה לאהרן בלא תרעומת, כי הוא הנכבד בשבט והנשיא בהם במטה ולו תאות שררת השבט ההוא. ואינו נכון בעיני, כי גרשון בכור לוי".

הרא"ם מתרץ לשיטת רש"י, כי המטה נבחר לשני ענינים: א- כהונת אהרון ב- בחירת שבט לוי. כי לולא כן היה אלעזר שהיה ממונה על הלויים נותן המטה כמו בכל שבט ושבט שנשיאו היה נותן המטה, ולכן אהרון נתנו להיות אות על כהונתו.

ואילו הרמב"ן סובר כי השריפה היא אות על הכהונה ופריחת המטה היא אות ללויה, וכך דברי הרמב"ן

"'אתם המיתם את עם ה''  - על ידיכם נטרדו חמישים ומאתים בכורים המוקדשים לעבודה מיציאת מצרים, ולא היה לכם לפסול הבכורות ולהכניס הלויים במקומם"                      (במדבר י"ז, ו).

הרמב"ן מבין כי היו מתלוננים על שבט לוי שהיו רוצים שיהיו הבכורים משרתי המשכן במקום הלויים, והיות וה' חפץ בשבט לוי תהיה הכהונה בלא תרעומת כי הוא הנכבד בשבט והנשיא בהם במטה.

המהר"ל חולק על הרמב"ן וסובר שישנה קדושה מיוחדת לשבט להיותם לויים, וקדושה מיוחדת לאהרון להיות נבחר מהם לכהונה, וכך דבריו:

"ולא ילינו עוד על הכהונה. הקשה הרמב"ן, דהא נס המטה לא היה רק על בחירת השבט, לא על כהונת אהרן. ונראה שאין הדבר כן, אלא אות המטה הוא על הכהונה, מצד שראוי בזה השבט הכהונה, ולפיכך לקח מכל שבט ושבט מטה אחד, ושם הנשיא כתב על המטה, מפני שהכהן הוא נבחר בשביל השבט, והיה המטה מכל שבט ושבט, ושם הפרטי הוא הנשיא, לומר כי הקב"ה בוחר בכהן הפרטי בעבור שהוא בתוך השבט הזה, לכך המטה היה לכל השבט, והשם על שם הנשיא. וכן כתיב בפירוש (פסוק כג) "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי", אמר כי פרח מטה אהרן בשביל שהוא לבית לוי. ולפיכך עיקר הנס היה על הכהונה, ומאחר שהיה הסימן שהובחר אהרן בשביל שהוא בתוך שבט לוי, נמצא שיש קדושה מיוחדת לשבט, וקדושה מיוחדת לאהרן; קדושה מיוחדת לשבט להיותם לוים, וקדושה מיוחדת לאהרן להיות נבחר מהם לכהונה, וזה נכון וברור" (גור אריה, במדבר י"ז, כה).

המשמעות הרוחנית של שימת מטה אהרון בקדש הקדשים היא כי בחירת שבט לוי כולו והכהונה בפרט הם בחירה אלוקית ועצם הימצאות המטה במקום המקודש ביותר בא לייחס את הכהונה לקב"ה ולומר שהם "שלוחי דרחמנא", והם מייצגים את הקב"ה כעובדיו במקדש ובגבולין בחירי ה'.

מעניין כי המכילתא (שמות ט"ז, לב) מונה כאחד הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות את מטה אהרון: "ויש אומרים אף בגדיו של אדם הראשון ומקלו של אהרון שקדיו ופרחיו".

לפי דעה זו הבחירה בשבט לוי ובכהונה היא בחירה שקדמה לבריאת העולם, קמאית ביותר, ואמנם גלגול וגילוי בחירה זו בסופו של דבר מתגלים במעשה עם פריחת מטה אהרון אבל יסוד הדברים קדם לעולם.

במכילתא על שמות (ט"ז, לג) יש אומרים שגם את מקלו של אהרון בשקדיו ופרחיו, עתיד אליהו להעמיד לישראל. אם לפי דעה זאת מטה אהרון אכן יתחדש לעתיד לבוא, סימן שיש למטה אהרון קיום עתידי לבחירת הכהונה על כל משמעותה.