דילוג לתוכן העיקרי

ביצה | מותר אגב אימו ואם פונדקאית

קובץ טקסט

פתיחה

מעמדו ההלכתי של עובר הבהמה בימי הריונה מושפע ישירות ממעמדה של האם. כך לדוגמה, בהמה שנשחטה כראוי בימי הריונה ונמצא בה וולד חי, וולד זה פטור משחיטה שכן הוא 'מותר אגב אמו'. וולד הנולד בסיטואציה זו מוכנה 'בן פקועה' ובפרקנו דנים האמוראים מה דינו של בן פקועה שנולד ביו"ט, האם ניתן לראות בשחיטת אמו הכנה מספקת כדי להוציאו מדין מוקצה של נולד.

בשיעור זה ננסה לסקור את הסברות העקריות של דין מותר אגב אמו הנידונים בפרק הרביעי של מסכת חולין, ובהשלכותיו הלכתיות על דין מוקצה ביום טוב. חקירתנו המרכזית תעסוק בשאלה באיזו מידה ניתן לראות עובר בהמה כשזה נמצא במעי אמו, כיצור חי בעל מעמד עצמאי המושפע מן התהליכים העוברים על האם משום שהוא מוטל במעיה, או שנאמר כי העובר נחשב כחלק אורגני מן האם בשר מבשרה ולכן הוא מושפע ישירות מן התהליכים העוברים עליה.

מותר אגב אמו - רקע כללי

בפרק הרביעי של מסכת חולין עוסקת הגמרא במעמדו של וולד הבהמה בתקופת ההריון, טרם יציאתו מרחמה. בתקופה זו ניתן ניתן למצוא שלוש הגדרות הלכתיות שונות לולד הבהמה:

  1. קלוט- ולד שטרם התפתח, ונמצא במעי הבהמה.
  2. בן שמונה לבן תשעה- בתקופה זו מקבל הולד של שם של 'בעל חיים'[1].
  3. בן פקועה- הוא ולד חי ושלם שנמצא במעי הבהמה תוך כדי שחיטה, ולאחר מכן גדל עד שנהיה לבהמה.

מחזור ההריון של בהמה הוא תשעה חודשים כשל אדם (כ 277 ימים). לאחר תשעה חודשים נחשבת הבהמה כמי שכלו חודשיה כבעל חיים הראוי לשחיטה.

בין החודש השמיני לחודש התשיעי לחייה, מקבלת הבהמה שם של בעל חיים שיש לו פוטנציאל חיות, כך שאם בהמה זו ילדה בטרם עת ניתן להתחשב בולדה כבעל חיים הראוי לאכילה. חכמים תקנו כי בתקופה זו במשך השבעה הימים הראשונים אין לשחוט את הולד, מחשש שמא איבריו עדיין לא חזקים דים ובמהלך הלידה הם נתרסקו ונטרפה הבהמה[2]. לגבי בהמה שנולדה ביו"ט, פסק השו"ע כי ההיתר לשחוט ולד בהמה הוא דווקא בולד שנולד לתשעה שיש לנו חזקה שאיבריו חזקים דים לעמוד בתהליך הלידה.

 מותר אגב אמו-טעם הדין

הגמרא בחולין מבינה כי דין מותר אגב אמו נלמד מן הפסוקים בספר דברים:

"...מנלן? דכתיב: 'וכל בהמה מפרסת פרסה וגו'' (דברים י"ד) בהמה בבהמה - לרבות את הולד. אלא מעתה ימירו בו! אלמה תנן: אין ממירין לא אברין בעוברין, ולא עוברין באברין, ולא אברין ועוברין בשלמין, ולא שלמין בהן? אלא: אמר קרא 'וכל בהמה' - לרבות את הולד"                                                              (עד:).

שני הלימודים בגמרא מעידים על שתי תפיסות שונות של מעמד הוולד בגוף הבהמה:

על פי הלימוד הראשון הלומד מן המילה 'בבהמה', בתקופת ההריון, ולד הבהמה בטל לאמו ולכן הוא ניתר בשחיטת אמו. לעומת זאת, ע"פ התפיסה השנייה, בתקופת ההריון עומד הוולד בפני עצמו אלא שהימצאותו בחלל בהמה משייכת אותה לבהמה ולכן הוא ניתר בשחיטת אמו.

שתי הדרשות המופיעות בגמרא העסיקו את גדולי האחרונים בשאלות הקשורות לדין מותר אגב אמו. לדוגמה: כאמור לעיל, דינו של 'בן פקועה' הוא שהוא ניתר אגב שחיטת אמו, אולם מדברי סופרים יש לשחטתו גזרה שמא יבאו אנשים להחליף בן פקועה למי שאינו (שו"ע יו"ד סי' י"ג, סעיף ד). מה הדין בדיעבד אם שכחו ולא שחטו את בן הפקועה? בענין זה קיימת מחלוקת באחרונים: לדעת הט"ז בדיעבד ניתן לאכלו, אולם לדעת 'נקודות הכסף' אף בדיעבד לא ניתן לאוכלו.

בעל ה'פרי מגדים' מציין כי מחלוקת הפוסקים הנ"ל תלויה בשני הלימודים אותם מביאה הגמרא בחולין. הט"ז דורש כי הלימוד הראשון המובא בגמרא הוא העיקר, והיתר של ולד בן פקועה נובע משום שוולד זה נחשב חלק מבשר בהמה. לפיכך, כאשר גזרו חכמים כי אתי לאחלופי הם לא הפקיעו את שם השחוט מבשר בן פקועה אלא רק הוסיפו חיוב שחיטה משום מראית עין. בדיעבד לאחר שבהמה הוממה ולא ניתן לשוחטה, בשרה מותר שכן הוא הותר כבר בשחיטת האם.

לעומתו 'נקודות כסף' סבר שמעיקר הדין בן פקועה בזמן שהוא במעי אמו מתחייב בשחיטה, אלא שכאשר האם נשחטה אנו אומרים שכאילו נשחטו סימניו והוא ניתר. כאשר חכמים גזרו כי ולד בן פקועה חייב בשחיטה, הם קבעו כי שחיטת האם לא תתיר אותו ומעתה רק בשחיטה חיצונית בשרו יוכשר.  

לדעתנו מתוך מהלך הגמרא בביצה (ו.) הרוצה ללמוד מדין מותר אגב אמו, ניתן להביא סיעתא גדולה לדברי 'נקודות הכסף' כי היתר עובר אגב אמו נובע משום שהעובר שנחשב יצור אוטונומי מושפע הלכתית מן האם כאשר הוא נמצאה במעיה.

נסביר את דברינו: לדעת הגמרא הטעם שולד בהמה נולד ביו"ט נחשב מוכן, הוא משום דין מותר אגב אמו, שכן אילו היתה נשחטת האם ביו"ט היה ניתר הולד בשחיטת האם. ע"פ ההסבר הראשון כי הטעם שולד ניתר בשחיטת אמו, הינו משום שהוא חלק מבשרה לכאורה הוכחת הגמרא בביצה נופלת, שכן ולד הבהמה הנמצא במעי האם אינו נחשב מוכן אגב האם אלא הוא אם עצמה. מאידך ע"פ הסבר השני לפיו עובר הנמצא במעי האם נחשב יצור עצמאי שהאם מתיר אותו בשחיטה ניתן לראות באותו הולד כמי שמוכן אגב אמו.

ולד היוצא מאם פונדקאית גויה

מעמדו ההלכתי של ולד שהוא תוצר של הפריית מבחנה באם פונדקאית, מעסיקה את הפוסקים זה מספר עשורים. מעל דפי כתבי עת[3] העוסקים בשאלות מודרניות בהלכה, העלו גדולי הפוסקים והמחברים גישות שונות לפסיקת הלכה[4]. היום נראה כי המנהג ההלכתי המקובל הוא לומר כי מעמדו של עובר הנולד ממערכת זו, צריך להיקבע ע"פ מעמדה של האם שהיא המקור למבחנה ולא האם הפונדקאית[5].

אינני רוצה להכניס את ראשי בין גדולי הפוסקים והרבנים שעסקו בנושא, אך לענ"ד סוגייתנו העוסקת ביחסי ולד ואמו יכולה לשפוך אור גדול על הדברים. ואם ישאל השואל כיצד ניתן לקשר בין סוגיות העוסקות במעמד רחם בהמה[6] לאדם? הרי שכבר חכמים בסוגיה בבכורות (מו:) מצאו לנכון לקשר בין הדברים.

נחזור לעניינו, אחת מן השאלות המרכזיות בפרק בהמה מקשה היא השאלה מהו מעמדו של עובר בהמה במעי אמו (חולין עד:). מתוך מהלך הסוגיה נראה כי נחלקו חכמים באיזו מידה יש לראות את הרחם המארחת את העובר כבית גידול גיאוגרפי שאין פוגע באוטנומיה שלו, או שמא הקשר בין העובר לרחם מהותי יותר ולא ניתן לנתקו. כאמור מרוח הסוגיה בביצה ניתן לראות כי המגמה הכללית היא לראות את העובר במעי אמו כיצור עצמאי וכך לכאורה הכריע גם בעל נקודת הכסף. לכן, אם הנחתנו כי ניתן ללמוד מן הגדרות על עובר בהמה לעובר אדם נכונה, הרי שיש לנו מקור נוסף התומך בכיוון כי קביעת הזהות ההלכתית של עובר צריכה להיות ע"פ הביצית ולא ע"פ הרחם בו הוא גדל.

.

 


[1] וראה משנה בכורות פרק ח משנה א.

[2] שבת קלו. רמב"ם מאכלות אסורות ד:ד שו"ע יו"ד טו:ב

[3] ר״מ הלוי סולוביצ׳יק, אור המזרח 100 עמי 122-128 : רז״נ גולדברג ורא״י הלוי כלאב, תחומין ה, 248-274; רי״מ בן מאיר, 'הפריית מבחנה – יחס עובר הנולד לאם פונדקאית ולאם ביולוגית', ספר אסיא ח, 153-168; 'הורות משפטית והרות גנטית בהלכה' ספר אסיא ח, 73-81, אנציקלופדיה הלכתית רפואית (מהד' חדשה תשס"ו), חלק ב, ערך 'הפריה חוץ גופית' פסקה: 'הפריה חוץ גופית מתורמת ביצית זרה או באמצעות פונדקאית' עמ' 855-870 ובמקורות המצויינים שם; נשמת אברהם (מהד' חדשה תשס"ז) חלק ג, אבן העזר, סימן א ס"ק ו17-5, ובמקורות המצויינים שם;אסופת מאמרים לקראת הכינוס הבינלאומי השני לרפואה אתיקה והלכה (מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ו) שער שני – פונדקאות, עמ' 79-339, במאמרים המובאים שם ובמקורותיהם; ישורון – מאסף תורני (מכון ישורון, ירושליםניו יורק) כרך כא, (ניסן תשס"ט) קונטרס 'דור ישרים יבורך' עמ' תקלא-תקפט, במאמרים המובאים שם ובמקורותיהם;

[4]   מבחינה תיאורטית, קיימות ארבע אפשרויות עקרוניות לקביעת האימהות ביולדת מתרומת ביציות:

1.   היולדת בלבד היא האם מבחינה הלכתית.

2.   תורמת הביצית בלבד היא האם מבחינה הלכתית.

3.   הצאצא הינו חסר אם מבחינה הלכתית.

4.   לצאצא שתי אימהות מבחינה הלכתית.

[5] כך סוברים הרב עובדיה יוסף ובעקבותיו הרב עמאר, הרב  מאיר בראנסדארפער בעל הקנה בושם זצ"ל, הרב אביגדור נבצנאל וכן הורה לו בשעתו הרב אלישיב זצ"ל, אלא שע"פ מאמרו של הרב שרמן בכתב העת ישורון משמע כי הרב אלישיב נשאר מסופק בדבר. 

[6] להגדרת הרחם בספרות חז"ל ראה במאמרו של הרב ירון בן צבי: יום יום נדה כה:.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)