מי ששכח 'יעלה ויבוא' בתפילה
הלכה פסוקה היא שהשוכח לומר "יעלה ויבוא" בתפילתו - עליו לחזור ולהתפלל. נחלקו הראשונים בטעם הדבר: התוספות (ברכות כו ע"ב ד"ה טעה) הבינו שהאדם יצא ידי חובת תפילה, אך הוא טרם יצא ידי חובת אמירת "יעלה ויבוא", וכיוון שהוא אינו יכול להזכיר את חשיבות היום שלא במסגרת תפילה - עליו לחזור ולהתפלל. לעומתם, חכמי פרובינציא (הובאו בתלמידי רבנו יונה, יח ע"א באלפס ד"ה טעה) הבינו ש"יעלה ויבוא" הוא חלק בלתי-נפרד מתפילת העמידה של ראשי חודשים, מועדים וחגים, ועל כן מי שהחסיר אותו - כלל לא יצא ידי חובת תפילה, ועליו לחזור ולהתפלל.
הלכה למעשה, נפקא-מינה למחלוקת זו היא אדם ששכח להזכיר "יעלה ויבוא" במנחה של ראש חודש, ונזכר רק לאחר שהגיע זמן ערבית - לאחר שראש חודש כבר הסתיים. לדעת התוספות, אין טעם שאדם זה יתפלל תפילת תשלומין, שכן ממילא הוא לא יוכל להזכיר את ראש חודש בתפילה שיוסיף; ואילו לדעת חכמי פרובינציא - עליו להשלים את תפילת מנחה שהחסיר.
בשם הרב חיים מבריסק נמסר, שכיוון שלפי התוספות התפילה החדשה היא תפילה שאינה מחוייבת כשלעצמה, וכל כולה נועדה רק להוות מסגרת לאזכרה - הרי שהיא נחשבת לתפילת נדבה. כידוע, כל אדם רשאי להתפלל תפילת נדבה אם הוא מחדש בה דבר-מה, ובמקרה זה החידוש הוא אמירת "יעלה ויבוא". כיוון שכך, הגר"ח חידש שאדם ששכח "יעלה ויבוא" - לא יחזור על תפילתו בשבת, שכן אין מתפללים תפילות נדבה בשבת.
אמנם, מדברי רבנו יונה ניתן להוכיח כנגד הבנת הגר"ח בתוספות. רבנו יונה פוסק להלכה שאדם ששכח "יעלה ויבוא" בתפילת מנחה של ראש חודש ונזכר אחרי שהגיע זמן ערבית - כיוון שיש ספק אם לפסוק כתוספות או כחכמי פרובינציא, ולכן אם עליו להתפלל תפילת תשלומין או לא - יתפלל תפילת תשלומין, ויתנה שאם הלכה כתוספות (והוא אינו חייב להתפלל) - תפילתו היא תפילת נדבה. לכן, ממשיך רבנו יונה, אם האדם שכח "יעלה ויבוא" במנחה של ראש חודש שחל להיות בערב שבת - לא ישלים את התפילה בערבית של שבת, שכן אין מתפללים תפילות נדבה בשבת. ברור מדבריו של רבנו יונה, שהתפילה היא תפילת נדבה רק בגלל הספק בפסיקה, אך לדעת התוספות - תפילת התשלומין היא תפילת חובה לכל דבר, ואין כל בעיה לאומרה בשבת.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)