דילוג לתוכן העיקרי

מכות | דף י | בשבח תלמוד תורה

הגמרא דף י ע"א מחדשת הלכה מעניינת:
"תנא: תלמיד שגלה, מגלין רבו עמו, שנאמר 'וחי' (דברים ד', מב) – עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא".
קודם לכן למדה הסוגיה מן המילה "וחי" שיש להגן על חיי הגולים, לדוגמה: יש לבער מעיר המקלט אמצעי לחימה, כדי שגם אם ייקלע גואל דם לעיר, לא יוכל לפגוע בגולים. בהלכה שלפנינו מתחדש רובד נוסף של שמירה על חיי הגולים – שמירה על חייהם הרוחניים: רבו של תלמיד שגלה צריך לגלות עמו לעיר המקלט, על מנת שיוכלו להוסיף ללמוד תורה בצוותא.
הרמב"ם הביא את הדברים להלכה (הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"ז ה"א), והסבירם בלשונו הזהב:
"תלמיד שגלה לערי מקלט, מגלין רבו עמו, שנאמר 'וחי' – עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד, כמיתה חשובין".
דברי הרמב"ם הללו אינם רק הלכה פסוקה בהלכות גלות, אלא גם הוראה מוסרית חשובה מאין כמותה: חיים בלא תלמוד אינם חיים. הרמב"ם מדגיש שהדברים אמורים לא רק בתלמידי חכמים ("בעלי חכמה"), אלא גם במי שטרם זכו להתגדל בתורה אך רואים עצמם כ"מבקשיה" הצמאים ומשתוקקים לדברהּ.
מתוך הלכה זו, המלמדת על מרכזיות התורה בחיינו, באה הגמרא לעסוק בענייני תלמוד תורה והוראתה, ומיד לאחריה מובאת המימרה של רבי זעירא: "מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון" – שמא תבוא תקלה ליד אותו תלמיד, ויימצא רבו גולה עמו. הוראה זו, לבחור בקפדנות את התלמידים, נפסקה להלכה בהלכות הרי"ף כאן (דף ג מדפי האלפס); ומאחר שאין דין גלות נוהג בזמן הזה, הרי זו ההלכה היחידה שהביא הרי"ף בפרק השני של המסכת!
דברי הרמב"ם שהבאנו לעיל שימשו, כצפוי, מקור לדרשות רבות בכל הדורות על מעלת לימוד התורה, אך הם היוו גם מקור הלכתי. כך, לדוגמה, כשנשאל הגר"מ פיינשטיין (איגרות משה, יורה דעה ד, סימן ל"ו) אם ראוי לבן תורה שיפיל עצמו כמעמסה על הציבור ויתפרנס מן הצדקה כדי שיוכל ללמוד, ציטט הגרמ"פ בתשובתו את דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה, שראוי לתלמיד חכם שיתפרנס בכוחות עצמו, אך הביא לעומתם גם את ההלכה הנ"ל מהלכות רוצח, והסיק:
"ומוכרחין לומר... שמותר וגם מחוייב להתפרנס ממתנות דאינשי, וכל שכן מן הצדקה, דאין לך עני גדול מזה שלא יוכל להתפרנס ממלאכתו כשילמוד התורה. ואין לך קידוש שם שמים ומכבד התורה גדול מזה, שמתבזה ליטול צדקה בכדי שיהיה לו האפשריות ללמוד התורה. ועיין בריש פרק ז' מהלכות רוצח... משום דחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד כמיתה חשובין. ואם כן ודאי ברור שלא רק שרשאי ליטול צדקה ומתנות לחיותו כדי שיוכל ללמוד, אלא שגם מחוייב הוא ליקח מתנות ולהתפרנס מן הצדקה כדי שיוכל ללמוד. ומקדש הוא שם שמים בזה ביותר, שרואין איך שחשוב הוא לימוד התורה שכדאי אף להתבזות בשביל זה..."

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)