דילוג לתוכן העיקרי

מלכים ב, ט-י | סופו של בית אחאב

פרקים ט'-י' מתארים באריכות את מרד יהוא, שהביא למותם של יורם מלך ישראל ואחזיה מלך יהודה. על מנת להבין היטב את הסיפור ומשמעותו יש לעמוד על רקעו. כתוצאה ממעשי שלמה העניש ה' את בית דוד והעביר את מלכות ישראל לאחרים. אולם למען דוד השאיר הקב"ה את יהודה תחת ממשלתם של צאצאיו. ואכן, רובו של ספר מלכים עוסק בממלכת ישראל המורדת בקב"ה ועובדת עבודה זרה, וכבר אליהו מנבא על הסוף המר של ממלכה זו.

בתחילה, ממלכת יהודה וישראל היו עוינות, וממילא ההשפעה התרבותית בין השניים לא הייתה גדולה. אולם כבר בסוף ספר מלכים א' קראנו על מלחמה משותפת של ממלכות אלו, ומכאן ואילך הם נלחמים יחדיו וברית פוליטית ותרבותית נקשרת ביניהם. על שיאו של הקשר אנו שומעים אצלנו בפרק ח', שם מסופר שיהורם מלך יהודה נשא לאישה בת מבית אחאב. בכך נקשר גורלו בגורל בית אחאב המועד לפורענות.

אלישע שולח את אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא ולעודד אותו למרוד ביורם ולבצע את נבואת ה' על השמת בית אחאב. הרקע הריאלי למרד יהוא, ומה שהביא לתמיכה הגדולה במרד זה, הוא כשלונו של אחאב בשדה הקרב.

יהוא לוקח על עצמו את המשימה, ובתיאור ארוך ומפורט במיוחד מתאר הכתוב את פעולתו ואת רדיפתו אחרי בית אחאב. פעולותיו כללו את הריגת המלכים, זרע המלוכה של בית אחאב בשומרון ואת הריגתם של כל נביאי הבעל. יש שטענו שהתיאור הקשה כל כך נועד להביע מעט ביקורת על יהוא, שעשה את המוטל עליו באכזריות יתרה.

בצאצאי המלוכה שבירושלים אין יהוא נוגע, אף שכאמור לעיל זרעו של אחאב התערבב שם. אולם דינם לא הומתק, ומעשיה של עתליה בראשית פרק י"א - שהרגה בעצמה את כל זרע המלוכה - הוא מעין 'גול עצמי' לבית דוד, שבהתחברותו לבית אחאב כמעט שהביא על עצמו כיליון.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)